הורדוס ה-1

מפת ממלכת הורדוס - להגדלה לחצו על המפה

בהיותו מושל שב הורדוס לירושלים ואיים על חיי יריביו, ורק אביו הצליח לעצור בעדו. הורדוס מצא חן בעיני אדוניו הרומאים ופעל נמרצות לקדם את האינטרסים שלהם. ב-43 נרצח אנטיפטרוס, ומתתיהו אנטיגונוס, בן אחיו של הורקנוס, פלש ליהודה כדי לתפוס את השלטון. הורדוס גירש את הפולש. באותה עת נשא לאשה את מרים, נכדת הורקנוס, מבית החשמונאים.

ב-41 לפנה"ס הגיע מרקוס אנטוניוס למזרח ומינה את הורדוס ואת פצאל, אחיו של הורדוס, למושלי יהודה - להלכה (במשך חלק מהזמן) בשמו של הורקנוס. שונאיו הרבים של הורדוס ניסו לשכנע את אנטוניוס לחזור בו מהחלטתו, אך לשווא. ב-40 פלשו הפרתים לסוריה והעלו את מתתיהו אנטיגונוס לכס המלוכה; הורקנוס נשבה ופצאל התאבד (או נרצח). אבל הורדוס הצליח להימלט, הגיע לרומא והוכרז מלך על יהודה. הוא גייס צבא של שכירי חרב ובני העם, וב-37 כבש את ירושלים בסיוע הרומאים. בעלותו על כס המלוכה הוציא להורג 45 מחברי הסנהדרין שתמכו בבית חשמונאי, ובכך ניטל ממנה כוחה המדיני.

הורדוס שלט ביהודה ללא רסן, ובשרירות לב מינה ופיטר כוהנים גדולים. כדי למנוע כל אפשרות של התנגדות לשלטונו, רצח גם את כל צאצאי בית חשמונאי, בהם אריסטובולוס גיסו והורקנוס ה-2, ובשל כך השניא עצמו על אשתו.

כשעזב את ירושלים כדי להיפגש עם אוגוסטוס הורה למשרתיו להרוג את מרים אם לא ישוב. לבסוף הואשמה מרים בנסיון להרעילו, והוצאה להורג. הורדוס חשד שגם שני בניו ממרים, שחונכו ברומא ושבו לארץ ב-17/18, קשרו קשר נגדו. נסיונות הפיוס בינו לבינם נכשלו, והוא הרגם. גם את אנטיפטרוס, בנו הבכור מאשתו הראשונה, הוציא להורג. מסופר שהקיסר אוגוסטוס אמר: "מוטב להיות חזירו של הורדוס מלהיות בנו."

פרופ' אהוד נצר ליד "הארון האדום" שנתגלה בהרודיון. נצר סבור שבארון זה נטמן הורדוס (צילום: אביטל להב)

שלטונו האבסולוטי של הורדוס נשען על תמיכתה של רומא, שאותה שירת באמונה. הוא נשא חן גם בעיני אוגוסטוס, שהביס את מרקוס אנטוניוס, פטרונו הראשון; אוגוסטוס אף הוסיף מחוזות לתחום שיפוטו. הורדוס החזיק כמעט בכל השטחים שהיו בידי החשמונאים, ונחשב למלך החזק ביותר ששלט ביהודה בחסות רומא, ומכאן כינויו בפי היסטוריונים לא-יהודים "הורדוס הגדול".

הורדוס שלט ביהודה ביעילות רבה. הוא הקים ברחבי הארץ בניינים מפוארים, שיקם ערים עתיקות ובנה מבצרים לרוב, עד כי זכה לכינוי "המלך הבנאי". היהלום בכתר מפעלי הבנייה של הורדוס הוא בית המקדש. הורדוס שיפץ את בית המקדש ברוב פאר והדר, הרחיב אותו באמצעות קירות תמך ענקיים ולמעשה בנה אותו מחדש; חז"ל העידו כי "מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו" (בבא בתרא ד, ע"א).

אמת המים בקיסריה (צילום: משה מילנר, לע"מ)

את שומרון (סבסטיה) המפוארת בנה לכבודו של הקיסר הרומי אוגוסטוס (בצורה היוונית: סבסטוס). מבנייני היישוב הקדום נשארו עד היום רחוב העמודים, הפורום, שרידי מקדשים, התיאטרון ושרידי ההיפודרום למירוצי סוסים. בסמוך לים התיכון בנה ופיתח הורדוס את קיסרי (קיסריה) אף היא לכבודו של אוגוסטוס. הוא הקים בה ארמונות, מקדשים תיאטראות, זירות, אמות מים ומרחצאות. על שפת ימה בנה נמל גדול ויפה, מהגדולים באזור.

ערים נוספות שהקים הורדוס היו אנטיפטריס בסמוך למקורות הירקון, אותה קרא על שם אביו, ופצאליס בבקעת הירדן, שנקראה על שמו של אחיו. בין הארמנות והמבצרים שהקים היו מצדה, הכוללת מערכת מפוארת ומשוכללת של ארמונות, מצודת אנטוניה שבקצה הצפון-מערבי של הר הבית (על שמו של מרקוס אנטוניוס), דרכה פרצו הרומאים לבית המקדש בשנת 70, קיפרוס (על שם אימו) ליד יריחו וההרודיון מדרום-מזרח לבית לחם, שם גם נמצא קברו.

בשל נטייתו לתרבות יוון, ואולי גם משיקולים מדיניים, היטיב עם נתיניו הלא-יהודים ואף בנה מקדשים לפולחן הקיסר במקומות שבהם ישבו. נתיניו היהודים שנאוהו, למרות שפיאר את בית המקדש וניסה לפייסם, אך לא העזו להתנגד לו בגלוי בשל חששם מצבאו החזק. בשוכבו על ערש דווי הורידו שני יהודים את נשר הזהב שהציב מעל שער הכניסה למקדש, ופקודתו האחרונה היתה להוציאם להורג. לאחר מותו התפרץ זעם היהודים נגד בנו ויורשו, ארכילאוס, שהרומאים מינוהו לאתנארך (ראש העם).

לציר הזמן - לחצו כאן.

זו הארץ – תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל על ציר הזמן (9,000 לפנה"ס ואילך). פרויקט מיוחד של אנציקלופדיה ynet.

לציר הזמן - לחצו כאן