הסכמי הפרדת הכוחות, הסכמים שחתמה מדינת ישראל ב-1974 עם מצרים
ועם סוריה,
בדבר היערכות הכוחות וקביעת קווי הגבול לאחר מלחמת יום הכיפורים.
ההסכם עם מצרים נחתם ב-18 בינואר 1974 (בק"מ ה-101 בכביש סואץ-קהיר) והוסכם בו על דילול כוחות, הסגת כוחות צה"ל למזרח תעלת סואץ,
ויצירת 3 רצועות ממזרח לה: הוסכם שבקרבת התעלה יוצבו כוחות מצריים מדוללים (כשלושה גדודים וכמה עשרות טנקים); ממזרח להם - כוח חירום של האו"ם;
ומזרחה משם - כוחות של צה"ל בהיקף ובחימוש הזהים להיקפם ולחימושם של כוחות מצרים. כמו כן חידשו שתי המדינות את התחייבותן ההדדית לשימור הפסקת האש ביניהן.
הסכם ההפרדה עם סוריה נחתם בז'נווה ב-31 במאי 1974. על פי ההסכם, פינתה ישראל את השטחים שכבשה במלחמה ("המובלעת", מוצבים בחרמון),
ובאיזור החיץ שנוצר הוצבו משקיפי או"ם (מכוח אונדו"ף).
סוריה מצידה הסכימה להציב באיזורים הקרובים לגבול כוחות מדוללים בלבד. כמו כן סוכם על חילופי שבויים בין הצדדים. ההסכם הביא להפסקת אש במלחמת התשה שניהלו שני הצבאות על קו הגבול החל ממרס 1974.
הסכמי הפרדת הכוחות הושגו בתיווכו של מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר,
שבמהלך המשא ומתן טס פעמים רבות הלוך ושוב בין בירות האזור (שיטת דיפלומטיה זו נודעה בכינוי "מסע דילוגים").
הדפס
