ועידת מדריד

בישיבת הפתיחה השתתפו ג'ורג' ה' בוש נשיא ארה"ב ומיכאיל גורבצ'וב נשיא ברית המועצות; השניים נשאו את נאומי הפתיחה. כמו כן השתתף בה נציג הקהילייה האירופית. ראשי המשלחות היו: יצחק שמיר (ישראל - רה"מ); עמר מוסא (מצרים - שר החוץ); פרוק א-שרע (סוריה - שר החוץ); פארס בוויז (לבנון - שר החוץ); כמאל אבו ג'אבר ועבד אס-סאלם מג'לי (ראשי המשלחת המשותפת של ירדן והפלסטינאים). הוועידה נמשכה שלושה ימים, והיתה זו הפעם הראשונה שישראל ניאותה להשתתף בכינוס אחד עם נציגי הפלסטינאים (ללא יאסר ערפאת), אף שאלה לא הופיעו כמשלחת עצמאית אלא כחלק מהמשלחת הירדנית.

ועידת מדריד. נאומו של פרוק א-שרע, שר החוץ הסורי, 1991 (צילום: משה מילנר, לע"מ)

במהלך דיוני הוועידה נקבעה מסגרת פורמלית להידברות בין ישראל לבין מדינות ערב, ובה שני מסלולים נפרדים להמשך הדיונים - בילטרלי בין ישראל לבין כל אחת ממדינות ערב, ומולטילטרלי להסדרת יחסים אזוריים במזרח התיכון.

מסלול השיחות בין ישראל והפלסטינאים התפתח בנפרד, במסגרת הסכמי אוסלו. המסלול הישראלי-ירדני הביא להסכם שלום ב-26 באוקטובר 1994; ואילו המסלול הישראלי-סורי נקלע למבוי סתום, ועמו המסלול הישראלי-לבנוני. במסלול המולטילטרלי היו בתחילה התפתחויות מבטיחות, אלא שהוא נעצר עם בלימת תהליך השלום בין ישראל והפלסטינאים, וחדל להתקיים למעשה עם פרוץ האנתיפאדה השנייה.