ג'יימס מדיסון (1751 - 1836), הנשיא ה-4 של ארה"ב
(1809 - 1816). השתתפותו בכתיבת החוקה של ארה"ב
זיכתה אותו בתואר "אבי החוקה" (Father of the Constitution).
ג'יימס מדיסון נולד בוירג'יניה. בנם הבכור של ג'יימס ואלנור קונווי מדיסון. את שנות ילדותו עשה באחוזת אביו במוטנפלייר, במחוז אורנג', בוירג'יניה. בשנותיו הראשונות זכה לחינוך בלתי פורמלי ורק בגיל 12 החל ללמוד בבית ספר. ב-1769 החל ללמוד במכללת ניו ג'רזי (אוניברסיטת פרינסטון
של ימינו) היסטוריה, ממשל ומשפטים. עם תום לימודיו (1771) שב לאחוזת אביו. באותה עת סבל מדיכאון ובריאות לקויה ואת מרבית זמנו העביר בהעמקת ידיעתו בתחומים ספרות, משפטים ותיאולוגיה.
ב-1774 השתפר מצבו והוא החל להשקיע את מרצו בפעילות למען מאבק המושבות האמריקניות לעצמאות.
באותה שנה נבחר לייצג את מחוז אורנג' בוועד הגנה מקומי (committee of safety). ב- 1776 שימש כנציג בוועדה התחוקתית של וירג'יניה (Virginia constitutional convention). במהלך דיוני הועדה מילא תפקיד מכריע בעיגון החופש לפולחן דתי בחוקי המדינה.
ב-1779 נבחר כנציג וירג'יניה בקונגרס הקונטיננטלי (התכנסויות
של נציגי המושבות הבריטיות באמריקה הצפונית). בעת כניסתו לתפקיד היה מדיסון בן 29, הנציג הצעיר ביותר בגוף זה, ותוך מספר חודשים נחשב לאחד הבולטים שבהם. ב- 1783 שב לאחוזת אביו וכיהן מספר שנים כנציג באסיפת וירג'יניה (Virginia assembly).
בועידה התחוקתית שהתכנסה בפילדפיה ב-1787 היה מדיסון שותף פעיל בניסוח החוקה האמריקנית. במהלך הדיונים תמך בבניית שלטון פדרלי מרכזי חזק. הוא היה שותף, לצד אלכסנדר המילטון
וג'ון ג'יי,
לחיבור המסות הפדרליסטיות (Federalist Papers) שהשפיעו במידה רבה על אופיה של החוקה. כמו כן היה שותף בניסוח "מגילת הזכויות" (Bill of Rights). בגיל 43 נשא מדיסון לאישה את דולי פיין טוד, אלמנה צעירה.
מדיסון היה שר החוץ בממשלו של תומס ג'פרסון.
באותה עת נקלעה ארה"ב לסכסוך מתמשך שהתקיים בין צרפת לאנגליה (על רקע מלחמות נפוליאון
באירופה), ואוניות אמריקניות נתפסו והוחרמו על ידי שני הצדדים. מדיסון התנגד ליציאה למלחמה נגד צרפת ובריטניה ותמך בשימוש באמצעים דיפלומטיים, כלכליים ומשפטים. ב-1807 הטיל הנשיא ג'פרסון אמברגו על היצוא לבריטניה ולצרפת, אבל מהלך זה פגע בכלכלה האמריקנית יותר משהזיק למעצמות האירופיות. למרות חלקו בכישלון הצליח מדיסון לנצח בבחירות לנשיאות ב-1808, זמן קצר לפני כניסתו לבית הלבן (1809) בוטל האמברגו.
העימות הבינלאומי נמשך גם לאחר כניסתו לתפקיד, ובהתאם לכך המשיך מדיסון במאמציו לגרום לשתי המדינות לכבד את זכותה של ארה"ב לנייטרליות. לכאורה נענתה צרפת ללחצים האמריקניים, כך שעיקר העימות נמשך מול בריטניה. ב- 1812 נבחר מדיסון לכהונה שנייה כנשיא. כאשר נמשכה הפגיעה הבריטית באוניות אמריקניות, ביקש (בחודש יוני 1812) מן הקונגרס להכריז מלחמה על בריטניה (מלחמת ארה"ב-בריטניה, 1812).

נשיא ארה"ב ג'יימס מדיסון (מימין) מנצח בקרב אגרופים את מלך בריטניה ג'ורג' ה-3 (משמאל), מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל
בתחילה נחל הצבא האמריקני מפלות רבות (בעיקר בקרבות היבשתיים) והבריטים אף פשטו על עיר הבירה וושינגטון והעלו באש כמה בנייני ציבור, ביניהם הקפיטול והבית הלבן (מדיסון נאלץ להימלט מן העיר). עם זאת, מהלך שהוביל מדיסון במהלך המלחמה להצערת שכבת הפיקוד בצבא האמריקני, שינה את יחסי הכוחות והעלה את מספר הנצחונות האמריקנים (במיוחד בקרב על ניו אורלינס אותו הוביל אנדרו ג'קסון,
לימים נשיא ארה"ב). בדצמבר 1814 נחתם הסכם שלום בין המדינות בגנט שבבלגיה. בעיני האמריקנים נתפסה המלחמה כניצחון ולאחריה זכה מדיסון לפופולריות רבה.
| נשיאי ארצות הברית |  |
|
בתום המלחמה נבנה הבית הלבן (משכן הנשיא) מחדש ונצבע בלבן על מנת להסתיר את נזקי השריפה. בתום כהונתו השנייה שב מדיסון לאחוזתו בוירג'יניה את מקומו בבית הלבן תפס שר החוץ בממשלו וידידו הוותיק ג'יימס מונרו.
למרות מעמדו כבעל אחוזה חקלאית נרחבת התנגד לעבדות אף
הציע כי הממשל האמריקני ירכוש את העבדים מבעליהם ויחזירם לאפריקה. מדיסון סייע לידידו ג'פרסון בהקמת האוניברסיטה של וירג'יניה (University of Virginia). את שנותיו האחרונות בילה במיטה בשל הדרדרות במצבו הבריאותי.