הוריקן

הסבר לקטנים ולגדולים מאתר בריינפופ ישראל

במרכזה של סופת הוריקן נמצא בדרך כלל תחום מצומצם שקוטרו ק"מ אחדים ונושבת בו רוח קלה (עין הסערה). על פי רוב מכנים בשם "הוריקן" סערות טרופיות הפוקדות את איי הודו המערבית ואת דרום ארה"ב; עיקר פגיעתן בחלק הדרומי מזרחי של ארצות הברית.

מקורן של רוב סערות ההוריקן באוקיינוס האטלנטי בקרבת החוף המערבי של אפריקה. קרינת השמש באיזור זה חזקה וטמפרטורת האוויר הממוצעת כמעט זהה לטמפרטורת המים (מעל ל-26º). מצב זה גורם לקצב אידוי מים גבוה וכתוצאה להיווצרות ענני סערה וירידת משקעים רבים.

מדי פעם בפעם נוצרת קבוצת עננים מפותחת וסוערת המלווה בזרמי אוויר אנכיים חזקים. זרמי אוויר אלה יוצרים איזור בו הלחץ הברומטרי נמוך יותר. איזור הלחץ הנמוך משבש את תבנית זרימת האוויר הקבועה ונוצר מעין מרכז כובד המושך (כמעין משאבה) לתוכו בעוצמה אוויר ואדי מים.

כאשר הפרשי הלחץ הברומטרי גבוהים מספיק נוצרת זרימת אוויר מעגלית (נגד כיוון השעון) אשר הולכת ומתעצמת סביב איזור הלחץ הנמוך.

ככל שגוברת זרימת האוויר אל מרכז המעגל מתגברת זרימה אנכית של אוויר לח ותהליך האידוי משחרר אנרגיה נוספת אל תוך הסערה המתפתחת.

הוריקן ווילמה מגיעה לחופי הים בקנקון, מקסיקו (צילום: איי פי)

בין החודשים יוני לנובמבר נוצרים באוקיינוס האטלנטי כ-100 מעגלי סערה שכאלה. כעשרה אחוז מהם מתפתחים לכלל סערה טרופית (כ-75 קמ"ש) כאשר מתמקד מאורע שכזה באיזור מצומצם גוברת עוצמת הסערה (חמישים אחוז מהמקרים בממוצע) ונוצר הוריקן (החל מ-120 קמ"ש).

מעגלי זרימת האוויר הולכים וקטנים במרכז ההוריקן ועוצמתם הולכת וגדלה, כך שבמרחק 10-20 ק"מ ממרכז הסערה האוויר עולה ישירות למעלה. כתוצאה נוצר במרכז ההוריקן מעגל שקוטרו 20-50 ק"מ בו זרימת האוויר מועטה והשמיים נקיים מעננים. איזור זה נקרא עין הסערה. סערת הוריקן יוצרת מראה מרשים ויחודי של מעין צינור טבעתי ארוך של עננים סוערים, שתחילתו בגובה פני הים וסופו עשוי להגיע עד לגובה 15 ק"מ.

קוטר סופת הוריקן ממוצעת מגיע ל-600 ק"מ. מהירות הרוח בקרבת עין הסערה עשויה להגיע ל-280 קמ"ש. רוחות הסחר המזרחיות מניעות את סערות ההוריקן לאורך האוקיינוס האטלנטי, מן האיזורים הטרופיים באפריקה עד לחוף המזרחי של ארה"ב (במהירות ממוצעת של 20-30 קמ"ש). כאשר מגיעה הסערה אל היבשה ונתקלת בשכבת אוויר בו הלחות נמוכה היא מאבדת במהירות מעוצמתה ונעלמת. בהתאם הנזק העיקרי שגורמות סערות ההוריקן מתרכז באיזורי החוף.

לסערת ההוריקן כמה מסלולי תנועה אפשריים בהגיעה לחוף (בהתאם לכיוון הרוחות באותה העת): לעבר הים הקריבי ומפרץ מקסיקו או צפונה לעבר חופי ארה"ב או צפון האוקיינוס האטלנטי.

בשנה אחת פוגעים בממוצע בחופי ארה"ב שלוש סערות הוריקן.

גובה פני הים במרכז הסערה גבוה בחצי מטר לערך מגובהם מחוץ לסערה וכשקרבה הסערה אל החוף יוצר הפרש הגבהים גלים עזים המגיעים לגובה של 8 מ'. גלים אלו מציפים את איזורי החוף ולצד הרוחות העזות עשויים לגרום לנזק רב.

אמצעי חיזוי מתקדמים (לווינים ומכשירי מכ"ם) מאפשרים כיום לעקוב ולחזות במידה רבה של דיוק את תנועת ההוריקנים ובהתאם לכך להזהיר ולפנות תושבים מאיזורי סכנה. מקובל לתת לכל סערת הוריקן שם על פי סדר אלפביתי.
 

סערות דומות להוריקן הפוקדות את הים הערבי ואת מפרץ בנגל מכונות "ציקלונים", ואלה הפוקדות את צפון מערב האוקיינוס השקט מכונות- "טייפונים". השם המדעי המשותף לכל הסערות הללו הוא "סערות טרופיות".