אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  האינדקס  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


 אות מלחמת יום הכיפורים.
אות מלחמת יום הכיפורים. 
 
כוחות צה"ל צולחים את תעלת סואץ.
כוחות צה"ל צולחים את תעלת סואץ. צילום: לע"מ
 
סוללת תותחים צה"לית בפעולה.
סוללת תותחים צה"לית בפעולה. צילום: לע"מ
 
פינוי פצועים.
פינוי פצועים. צילום: לע"מ
 
ראש הממשלה גולדה מאיר.
ראש הממשלה גולדה מאיר. צילום : לע"מ
 
שמואל "גורודיש" גונן (מימין). אלוף פיקוד הדרום.
שמואל "גורודיש" גונן (מימין). אלוף פיקוד הדרום. צילום: שלום בר טל
 
כותרת העיתון ידיעות אחרונות עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, 7.10.1973
כותרת העיתון ידיעות אחרונות עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, 7.10.1973 
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 מידע נוסף על המלחמה - אתר הכנסת


ערכים קשורים
 מלחמת ההתשה
 מצרים
 צה"ל
 קו בר-לב
 גמאל עבד אנ-נאצר
 מוחמד אנוור אס-סאדאת
 ברית המועצות
 מלחמת ששת הימים
 חאפז אל-אסד
 הקרב על המיתלה
 רמת הגולן
 גולדה מאיר
 ברונו קרייסקי
 חוסיין אבן טלאל
 משה דיין
 דוד אלעזר
 סוריה
 הר חרמון
 עמק הבכא
 חיים בר-לב
 שמואל גונן
 מבצע "אבירי לב"
 הנרי אלפרד קיסינג'ר
 החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 338
 הסכמי הפרדת הכוחות
 שמעון אגרנט
 ועדת אגרנט
 ליכוד
 נפט
 אופ"ק
 העולם השלישי
 מלחמת העצמאות


תחומים קשורים
 היסטוריה צבאית
 ישראל והציונות


 
 
 

מלחמת יום הכיפורים


Yom Kippur War

הדרך למלחמה |  התוכניות |  בלימה ברמת הגולן |  הבקעה בדרום |  מתקפה ברמת הגולן |  מתקפה באפריקה |  הזירה המדינית |  סיכום |  ציטוטים |  מידע נוסף

מלחמת יום הכיפורים (6 - 24 באוקטובר 1973), הגדולה במלחמות ישראל-ערב, מבחינת הכוחות שהשתתפו בה ומבחינת נפח האש שלה (אם כי לא במספר הנפגעים, שהיה גדול יותר במלחמת העצמאות, לפחות מן הצד הישראלי).

 


הדרך למלחמה

ב-7 באוגוסט 1970 נכנסה לתוקף הפסקת האש שסיימה את מלחמת ההתשה בין ישראל למצרים בחזית תעלת סואץ. מיד עם הפסקת האש ארגנה מצרים מחדש את מערך הנ"מ שלה וקידמה טילי קרקע-אוויר לקרבת התעלה, דבר שנמנע ממנה לפני כן בגלל שליטתו המוחלטת של חיל האוויר הישראלי בשמי האיזור. צה"ל ביסס את היערכותו בחזית זו על קו הגנה קשיח (קו בר-לב), שכלל מעוזים על קו המים, קו עורפי של מוצבים שנקרא "קו התעוזים" ודרכי גישה מרובות.
 

 

קו בר לב - הביצורים לאורך תעלת סואץ, לפני פרוץ מלחמת יום כיפור

להגדלה - לחצו על המפה


ימים אחדים לאחר סיום מלחמת ההתשה מת נשיא מצרים, גמאל עבד אנ-נאצר, ואנוור סאדאת תפס את מקומו. סאדאת החל בשידוד מערכות כללי בצבא מצרים, ובכלל זה גיוס בוגרי אוניברסיטאות לקצונה ואף לדרגים נמוכים יותר. בה בעת עשה מאמצים מרובים לרכישת נשק סובייטי מתקדם, ומשלא עלה הדבר בידו הורה במפתיע, ביולי 1972, על סילוק כל היועצים הצבאיים הסובייטיים ממצרים. צעד זה התפרש בישראל כהחלשה ניכרת של הצבא המצרי, אך צעד זה דווקא גרם לברה"מ להתחיל בהזרמת נשק חדיש למצרים.

מהלך זה של סאדאת חיזק את הערכת המודיעין הביטחונית והמדינית של ישראל (שנקראה לימים בלעג "הקוֹנְסֶפְּצְיָה"), לפיה אין מדינות ערב מסוגלות לצאת למלחמה בשנים הקרובות. ההערכה היתה שצבא מצרים חלש מכדי להילחם בישראל, ואילו סוריה לא תצא למלחמה בלי מצרים. מעבר להערכה המודיעינית השקולה (שהתבססה בדיעבד על מידע לקוי), שררה בצה"ל ובישראל כולה תחושה של ביטחון מוחלט ביכולתו של צה"ל להדוף בנקל כל התקפה מצרית או סורית, ולהסב למדינות אלה נזקים גדולים.

גורמי המודיעין וההערכה לא היו מודעים כלל לצעדים שנקט הצבא המצרי (ובמידה מוגבלת יותר, גם צבא סוריה) כדי לפצות על נקודות התורפה שלו: מלבד קידום טילי קרקע-אוויר (טק"א), שהיה ידוע, לא יוחסה חשיבות ובמקרים מסוימים גם לא היה מידע על פיתוח דוקטרינה חדשה ללוחמת חי"ר נגד טנקים בעזרת טילי נ"ט, על ההצטיידות באמצעים חדישים לראיית לילה, על פיתוח שיטות לפריצה מהירה של סוללות העפר שהגנו על קו התעלה, וחשוב מכול - על החלטתו הנחושה של סאדאת לתקוף את ישראל ולזעזע את הקיפאון המדיני ששרר במזרח התיכון מאז מלחמת ששת הימים. נשיא סוריה חאפז אל-אסד השתוקק למלחמה לא פחות מסאדאת; ביוני 1973 נפגשו השניים והחליטו עקרונית לצאת למלחמה בחודשים הקרובים. בהמשך נפגשו מפקדי הצבאות וגיבשו את תוכנית ההתקפה. 

 


התוכניות

התאריך שנבחר להתקפה היה יום הכיפורים, ה-6 באוקטובר 1973, מתוך הערכה שהתקפה דווקא ביום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי תפגע קשות במוראל הישראלי. מלבד זאת היו שיקולים מסייעים, כגון אור ירח מלא ותנאי גיאות נוחים לצליחה.

המצרים היו צריכים לצלוח את תעלת סואץ, מכשול מים קשה שחלשו עליו מעוזים, תוך פריצת סוללות עפר גבוהות, להתמודד עם התגבורות הצפויות ולהגיע למערכה מקו התעוזים. גם מול הסורים עמד קו של מוצבים, שנמצאו ברובם בשטחים שולטים, והסורים נדרשו להתמודד עם צה"ל בשטח קשה מאוד ללוחמת שריון.

 

רה"מ גולדה מאיר במהלך ביקור בחזית סיני. משמאל, אלוף פיקוד דרום שמואל גורודיש (צילום: יצחק שגב, לע"מ) 

התוכנית המצרית כללה את הבקעת קו המעוזים במספר נקודות בשלב ראשון, איחוד ראשי הגשר בקרבת קו התעוזים בשלב שני, ואחר כך התקדמות עד לצד המערבי של מעברי המיתלה והגידי המוליכים ללב סיני. המשך המהלכים היה תלוי בהתפתחויות עד לשלב זה, ולא היו בידי המצרים תוכניות מפורטות לניצול הצלחה בשלבים הבאים. להערכתם, בלימת התקפת הנגד הצפויה של צה"ל על ראשי הגשר המאוחדים שלהם היתה מספקת לשבירת הקיפאון המדיני. התוכנית הסורית כללה את פריצת קו המעוזים בשלב א', כיבוש שטח רמת הגולן בשלב ב', ובלימת התקפת נגד ישראלית על המדרונות המערביים של הרמה.

מלבד זאת הוכנה תוכנית הטעיה מתוחכמת בצד המצרי, שהתבססה על תרגיל מפקדות ("תחריר 41"), שבמסגרתו ינועו כוחות לקרבת התעלה. הערכת צה"ל היתה שזהו תרגיל בלבד, ובסיומו ישובו הכוחות המשתתפים לבסיסיהם. אך עם סיום התרגיל, ב-4 באוקטובר, הוחזרו לאחור רק מעטות מהיחידות שהשתתפו בו, והיתר נשארו ערוכות להתקפה. בצד הסורי לא נעשו מהלכי הטעיה, וישראל הרגישה בריכוזי הכוחות. מטוסי צילום נשלחו לבדוק את הנעשה בשטח, וב-13 בספטמבר התנהל קרב אווירי שבמהלכו הופלו 13 מטוסי מיג סוריים. הדבר חיזק עוד יותר את ההערכה שסוריה אינה מסוגלת להילחם בישראל, אך למרות זאת תוגברו כוחות צה"ל ברמת הגולן.

אירוע אחר שהסיח את דעתה של ישראל, אם כי לא ידוע אם היה מתוכנן מראש למטרה זו, היה השתלטות מחבלים פלסטינאים באוסטריה על רכבת שהובילה עולים מברה"מ לישראל. את הימים שלפני המלחמה עשתה איפוא ראש הממשלה גולדה מאיר באירופה, בעימות לא-נעים עם קנצלר אוסטריה ברונו קרייסקי.

במשך כשבועיים לפני פרוץ המלחמה, וביתר שאת בימים חמישי ושישי (5 - 4 באוקטובר 1973), הגיעו לישראל ידיעות שונות על המלחמה הקרֵבה (לפי כמה מקורות, אחד המודיעים היה לא אחר מאשר חוסיין מלך ירדן). שר הביטחון משה דיין קיבל את הערכת המודיעין, שגרסה כי אין חשש למלחמה. עם זאת, הוא הורה להעמיד את הצבא הסדיר בכוננות גבוהה. רק אור ל-6 באוקטובר הגיעה ידיעה מ"מקור שאין לפקפק בו" על כוונת מצרים וסוריה לתקוף את ישראל באותו יום.

ההפתעה היתה מוחלטת. צה"ל לא היה מוכן כלל למלחמה. קווי המעוזים בתעלה וברמת הגולן היו מאוישים בדלילות, וכמוהם המערכים העורפיים (אם כי ברמת הגולן המצב היה מעט יותר טוב, לאחר שיגורה של חטיבת שריון לתגבור המערך). מחסני החירום של כוחות המילואים היו ריקים למחצה, ומצב המשמעת בכוחות הסדירים היה ירוד (לדוגמה, פקודת הכוננות שניתנה בערב החג לא הגיעה לכל המעוזים של קו בר לב, או לא בוצעה).

בשעה 13:55 ביום כיפור, ה-6 באוקטובר 1973, נפתחה האש. רק אז הורה הרמטכ"ל דוד אלעזר על גיוס מילואים מלא. 

 


בלימה ברמת הגולן

הכוח שהטילה סוריה למערכה כלל שלוש דיוויזיות ממוכנות, עם חטיבה משוריינת בכל אחת, ומאחוריהן שתי דיוויזיות משוריינות - כ-1,400 טנקים בסך הכול, וכן 1,200 קני ארטילריה. אלה הסתייעו במערך צפוף של טק"א ובכמה מאות מטוסי קרב ותקיפה. כנגדם היו לצה"ל שתי חטיבות שריון (177 טנקים בסה"כ), 2 גדודי חי"ר ב-17 מוצבים, ו-11 סוללות תותחים.

 

 

חטיבת שריון עולה לגולן, עם שחר היום השני למלחמה (צילום: דוד רובינגר)

 

ההתקפה הסורית נפתחה בהרעשה ארטילרית כבדה על כוחות צה"ל ומוצביו ועל יישובים אזרחיים ברמת הגולן ומעבר לה. ההוראה לפינוי אזרחים מרמת הגולן ניתנה רק אחרי הפתיחה באש. כוח קומנדו סורי השתלט, מיד עם פרוץ הקרבות, על מוצב החרמון של צה"ל. בעקבות זאת הבקיעו הסורים את קו המעוזים בשלוש גזרות דיוויזיוניות - מצפון ומדרום לקונייטרה, ודרומה משם ליד רפיד, תוך עקיפת מוצבי צה"ל. כוחות השריון של צה"ל ניהלו קרבות מטווחים קצרים בניסיון לבלום את התקדמות הסורים, אך אלה נבלמו רק בכמה גזרות (בעיקר ב"עמק הבכא" שליד תל חרמונית), ובאחרות המשיכו להתקדם. ב7 באוקטובר 1973 הגיעו טנקים סורים לעמדות תצפית על הכנרת ליד אל על ולשטח השולט על גשר בנות יעקב.

בשלב זה החלו מגיעים לרמה כוחות מילואים, ועתה היו לצה"ל בחזית זו שלוש אוגדות. אלה ניהלו לחימה קשה נגד השריון הסורי והצליחו להדוף אותו. ב-9 באוקטובר הושמד עיקר השריון הסורי ברמה, וב-10 באוקטובר נהדפו הסורים מכל רמת הגולן, מלבד מוצב החרמון שנותר בידיהם עד היום האחרון לקרבות, למרות ניסיון שנעשה ב-8 באוקטובר לתפוס אותו שוב.

מטוסי חיל האוויר הופעלו בימי הקרבות הראשונים בסיוע לכוחות הקרקע, ולא התפנו לתקוף מטרות עומק. הם ספגו אבדות קשות מסוללות הטילי קרקע-אוויר, ורק ב-8 באוקטובר התפנו לתקוף אותן. 

 


הבקעה בדרום

צה"ל החזיק בסיני כוח שריון אוגדתי ובו 268 טנקים וכן חטיבת חי"ר במילואים בקו המעוזים. איוש הקו היה דליל מאוד, רבים מהמעוזים היו ריקים מאדם, וכך נשלל מהקו עקרון הפעולה שעליו התבסס מלכתחילה, דהיינו סיוע הדדי באש ותצפית רצופה על כל קו המים. זאת ועוד, המתקנים שנועדו להציף את מי התעלה בדלק ולהציתו היו בלתי-שמישים מחמת הזנחה (יש אומרים שהמערכת לא היתה שמישה מעולם, והוויכוח בנושא זה טרם הסתיים).


הצבא המצרי הטיל למערכה שתי ארמיות ובהן 5 דיוויזיות חי"ר, עם חטיבת טנקים בכל אחת, 2 דיוויזיות ממוכנות, 2 דיוויזיות משוריינות וכוחות נוספים, ביניהם אנשי קומנדו, צנחנים וחטיבת נחיתה ייעודית. כן היה מצויד ב-2,000 קני ארטילריה וכ-50 סוללות טילי קרקע-אוויר, ובכמות גדולה של טילים נגד טנקים. אלה הופעלו, בשלב הצליחה, מעל ראש סוללה גבוהה שהקימו המצרים בצד התעלה שלהם, ופגעו קשות בשריון הישראלי שהוחש אל קו המים.

המלחמה החלה בתקיפה אווירית על מטרות בכל רחבי סיני ובהרעשה ארטילרית כבדה, ובכלל זה טילים בליסטיים (לא-מונחים) מסוג פרוג 7. בעקבות זאת החלו המצרים לצלוח את התעלה במקומות רבים, בעיקר כאלה שלא היו מולם מעוזים מאוישים, תפסו ראשי חוף והחלו להניח גשרים. בכוח הצליחה הראשון היו חוליות ציידי טנקים רבות, שארבו לשריון הישראלי ופגעו בו בתנועתו לקרב.

מאמץ הצליחה המצרי התנהל מהר יותר בגזרת הארמייה השנייה, מצפון לאגם המר הגדול, ואילו בגזרה הדרומית שבאחריות הארמייה השלישית התנהלו הדברים לאט יותר. במשך כל יום א', ה-7 באוקטובר, הזרימו המצרים כוחות אל ראשי החוף שתפסו וביססו את אחיזתם ממזרח לתעלה, למרות ניסיונות צה"ל להדוף אותם באש מהמעוזים, בטנקים ובמטוסים; אלה האחרונים נתקלו במערך טילי קרקע-אוויר צפוף מאין כמוהו, וספגו אבדות קשות. רק לקראת סוף אותו יום התפנו המצרים להתקפות על המעוזים, ורבים מהם נפלו לידיהם.

בה בעת פעלו כוחות קומנדו מצריים בדרום סיני, מול כוחות מרחב שלמה של צה"ל, וכוחות מהארמייה השלישית נעו דרומה לעבר ראס סודר. הקרבות והמרדפים במרחב שלמה נמשכו כל ימי המלחמה. חיל הים פעל רבות במפרץ סואץ ובמפרץ אילת לסיכול ניסיונות צליחה מצריים ולפגיעה במטרות בגדה המצרית של מפרץ סואץ.

בינתיים הגיעו לסיני כוחות המילואים של צה"ל - שלוש אוגדות בסך הכול. עם שחר ה-8 באוקטובר יצאו כוחות אלה להתקפת נגד שנועדה להדוף את המצרים בחזרה אל התעלה, ואם יסתייע הדבר, אף לצלוח אותה מערבה. אולם ההתקפה נכשלה, וקו החזית התייצב כ-10 ק"מ ממזרח לתעלה. להערכת רבים, זו היתה המכה הקשה ביותר שספג צה"ל במלחמה כולה: טובי הלוחמים, בפיקוד טובי המפקדים, לא הצליחו לעקור את המצרים מהשטח שתפסו ממזרח לתעלה. יתר על כן, במהלך הקרבות התגלעו חיכוכים קשים בין מפקדי צה"ל הבכירים ("מלחמות הגנרלים"), שהוסיפו להכות הדים זמן רב אחרי תום המלחמה.

בסופו של דבר נשלח השר
חיים בר-לב, הרמטכ"ל לשעבר, לפקד בפועל על חזית הדרום (להחליף בפועל את אלוף פיקוד דרום דאז - שמואל גונן). אחת מהחלטותיו הראשונות היתה לנהל קרבות בלימה בלבד בקו התעלה, ואלה הסתיימו בהדיפת התקפה מצרית כבדה לכל רוחב החזית ב-14 באוקטובר. 

 


מתקפה ברמת הגולן

לאחר שנהדפו הסורים מרמת הגולן ב-10 באוקטובר, התרכזו רוב כוחותיהם על כביש קונייטרה-דמשק, כדי למנוע את התקדמות כוחות צה"ל לעבר דמשק. בשלב זה הצטרפו אליהם כוחות שריון וחי"ר שנשלחו ממרוקו ומעירק, ובהמשך - גם מירדן. צה"ל עבר ב-11 באוקטובר למתקפה בשני צירים עיקריים, מקונייטרה לעבר דמשק וכן צפונה משם, למרגלות רכס החרמון.

 

הכוחות המתקדמים נתקלו בהתנגדות עזה, אך ב-13 באוקטובר ייצבו קו סביב מובלעת בשטח סוריה שהגיעה למרחק כ-40 ק"מ מדמשק, ובה נשארו למעשה עד סוף המלחמה, תוך הדיפת כמה התקפות של הסורים ובעלי בריתם.

ב-21 באוקטובר פעל צה"ל נגד הכוחות הסוריים שהחזיקו בחרמון. מוצב החרמון הישראלי נכבש תחילה, ואחר כך נכבשו מוצבים סוריים במעלה הרכס, עד לפסגת החרמון.

 

אלה היו הקרבות האחרונים בחזית זו, אם כי כעבור זמן קצר החלה "מלחמת ההתשה הקטנה". הסורים הטרידו את כוחות צה"ל במובלעת ובגזרות אחרות באש ארטילרית, וכמה פעמים אף ניסו לתקוף אותם על הקרקע, עד שהושג הסדר מדיני ב-31 במאי 1974, כמתואר להלן.

בתום הקרבות ברמת הגולן עלה בידי צה"ל להדוף את הסורים מכל השטחים שתפסו בתחילה, ליצור מובלעת בשטח סוריה שאיימה במישרין על דמשק, ולהשתלט על כל רכס החרמון. הסורים איבדו בקרבות כ-4,000 אנשי צבא, מעל 1,100 טנקים ו-168 מטוסים, ועוד ציוד צבאי רב, בכלל זה כמה ספינות טילים, שכן חיל הים הישראלי פעל במשך כל הזמן הזה נגד חיל הים הסורי, בבסיסיו ובלב ים, ואף תקף מטרות בחוף סוריה מצפון ללבנון. 

 


מתקפה באפריקה

אחרי הדיפת המאמץ המצרי המחודש במערב סיני ב-14 באוקטובר, הוחלט לעבור למתקפה בדרך "הגישה העקיפה", דהיינו, במקום להתמודד במישרין עם הכוחות המצריים שצלחו את התעלה והתבססו היטב בינתיים, להבקיע את קוויהם בנקודה אחת, לצלוח את התעלה ולכתר אותם מעורפם, תוך יצירת איום ישיר על קהיר. הנקודה שנבחרה לצליחה היתה "קו התפר" בין שתי הארמיות המצריות, בהנחה שהתיאום ביניהן יהיה נחות מהתיאום במסגרתה של ארמייה יחידה.

 

 

כוח צה"ל נע בשטחים ממערב לתעלת סואץ (צילום: ארכיון צה"ל)

 

כוח שריון של צה"ל הגיע אל קו המים מצפון לאגם המר הגדול ויצר בסיס אש, וכוח צנחנים צלח את התעלה ותפס ראש חוף ממול. בעקבותיו עבר כוח שריון קטן והחל לתקוף סוללות טילים מצריות, אולם צה"ל חשש להעביר כוחות גדולים יותר בהסתמך על ציר תנועה יחיד, ותחת זאת התרכז בהרחבת שליטתו בצד המזרחי של איזור הצליחה.


הקרבות באיזור זה, שנקרא "החצר", וב
"חווה הסינית" שמצפון לו, היו מרים. אולם לפנות ערב ב-17 באוקטובר עלה בידי צה"ל להניח גשר דוברות על התעלה ולהזרים כוחות שריון מערבה, לשטח שנתכנה בפי החיילים "אפריקה" ובפי המפקדים "גושן".

 

עד ל-19 בחודש עברו שלוש אוגדות ישראליות את התעלה והחלו לנוע צפונה לעבר איסמעיליה ודרומה לעבר העיר סואץ. בסופו של דבר כותרה הארמייה המצרית השלישית (הדרומית) כליל, עם כיבוש נמל עדבייה שמדרום לסואץ, אולם כיתור הארמייה השנייה נבלם באיסמעיליה.

המצרים יצאו להתקפות נגד משתי הארמיות וכן מהארמייה הראשונה, שהגנה על קהיר, ובתום הקרבות ב-24 באוקטובר התייצב הקו כך ששתי הארמיות המצריות נותרו בשטח סיני, מקו המים ועד כ-10 או 15 ק"מ ממזרח לתעלה, אולם ביניהן הפריד שטח בשליטה ישראלית שהתמשך אל ממערב לתעלה, עד למרחק 101 ק"מ מקהיר.

צבא מצרים איבד במערכה כ-10,000 איש, ועוד 8,000 שבויים. כן איבד כ-1,000 טנקים ועוד מאות כלי רכב משוריינים ואחרים, ו-283 מטוסים ומסוקים. 

 


הזירה המדינית

מלחמת יום הכיפורים הפתיעה את המעצמות הגדולות כשם שהפתיעה את ישראל. ברה"מ נחלצה מיד לעזרת הערבים ומנעה בימים הראשונים קבלת החלטות במועצת הביטחון, שכן מצרים (שהופתעה בעצמה מהישגיה באותם ימים) לא היתה מעוניינת בהפסקת אש. בה בעת החלו משלוחי נשק סובייטי למצרים ולסוריה. ארה"ב, אחרי היסוס של ימים אחדים, התייצבה לצד ישראל והחלה בהזרמה מסיבית של נשק ותחמושת.


רק ב-19 באוקטובר, כאשר צה"ל הגיע למרחק 40 ק"מ מדמשק וביסס את ראש החוף שלו מעבר לתעלה, עברה הפעילות המדינית לדפוסים אחרים.

 

שר החוץ האמריקני הנרי קיסינג'ר מילא תפקיד מרכזי במהלכים שהביאו, ב-22 באוקטובר, לקבלתה של החלטת מועצת הביטחון 338, שקראה להפסקת אש מידית בכל החזיתות. אולם הלחימה נמשכה, בעיקר משום שצה"ל ביקש לשפר את עמדותיו מעבר לתעלה. במוצאי 22 באוקטובר קיבלה מועצת הביטחון החלטה נוספת, 339, שדרשה שוב הפסקת אש.

ב-24 באוקטובר, לאחר שהושלם כיתור הארמייה המצרית השלישית וסכנת כיתור נשקפה לשנייה, גבר הלחץ המצרי על ברה"מ, שאיימה בשיגור כוחותיה כדי להתערב בנעשה. ארה"ב הכריזה על כוננות גרעינית, ובה בעת לחצה על ישראל להפסיק את האש. אחרי כמה שעות של חרדה נפסקו הקרבות והפסקת האש נכנסה לתוקף.

בהמשך התנהלו שיחות בין ישראל ומצרים בק"מ ה-101, שהגיעו לכלל הסכם הפרדה ב-11 בנובמבר 1973, ובהמשך הושגו הסכמי הפרדה נוספים בין ישראל ומצרים ובין ישראל וסוריה. קיסינג'ר היה המוציא והמביא בהסכמים אלה. עם זאת, כאמור, האש לא שככה לגמרי בחזית הסורית, ובמשך חודשים מספר התנהלה סביב המובלעת מלחמת התשה, עד להסכם הפרדת הכוחות ב-31 במאי 1974.

 

 


סיכום

במלחמת יום הכיפורים נהרגו 2,569 חיילי צה"ל, כ-7,500 נפצעו ו-301 נפלו בשבי והוחזרו לישראל לאחר זמן. מהבחינה הצבאית הטהורה, ישראל יצאה מנצחת מן המערכה. בחזית הסורית עלה בידה להדוף את האויב ולחדור לשטחו, ובחזית המצרית הצליחה לכתר חלק גדול מכוחותיו ולחדור לעומק שטחו. כאשר נפסקו הקרבות, היתה היוזמה בידיה.


אף על פי כן, ישראל יצאה מן המלחמה מוכה ופגועה. רבים מן המיתוסים שהישראלים האמינו בהם, וביתר שאת לאחר מלחמת ששת הימים, נופצו בתוך ימים ספורים. האמון בהנהגה המדינית, ובמידה רבה מאוד גם בפיקוד צה"ל, היה כלא היה. התנדף הביטחון ביכולתה של ישראל לגבור בנקל על אויביה. צה"ל שנחשף לעיני הציבור בעקבות המלחמה היה שונה מאוד מצה"ל המנצח של 1967.

אחרי המלחמה הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט העליון שמעון אגרנט כדי לחקור את המהלכים שלפני המלחמה ואת פעולות ההנהגה הצבאית בימיה הראשונים. אף שוועדת אגרנט נמנעה מלהטיל אחריות אישית על חברי ההנהגה המדינית, ובראשם מאיר ודיין, התפטרו השניים מתפקידיהם כעבור חודשים אחדים. הרמטכ"ל אלעזר הודח, וכמוהו קצינים בכירים אחרים.

ישראל מצאה את עצמה במשבר מדיני, כלכלי וחברתי חמור. הבחירות הכלליות שנועדו להתקיים בעצם ימי המלחמה ונדחו ל-31 בדצמבר לא חוללו אמנם שינויים מרחיקי לכת ביחסי הכוחות הפוליטיים, אבל אין ספק שהיתה זו רק תוצאת ההלם שישראל עדיין היתה שרויה בו. בבחירות שנערכו כעבור ארבע שנים אירע המהפך הפוליטי הראשון בתולדות המדינה.

במישור הבינלאומי התבססה ארה"ב כמעצמה בעלת ההשפעה הגדולה ביותר במזה"ת. ברה"מ, למרות תמיכתה הנמרצת בערבים, התגלתה כחסרת יכולת להשפיע על המתרחש באיזור. בה בעת עלה משקלן הבינלאומי של המדינות המפיקות נפט. יצרניות הנפט הערביות הכריזו עם פרוץ הקרבות על אמברגו נפט נגד ארה"ב והולנד בשל תמיכתן בישראל. אף שהיתה זו אמתלה בלבד להעלאה קיצונית של מחיר "הזהב השחור", שאליה חתר זה כבר ארגון מפיקות הנפט אופ"ק, העולם כולו היה שרוי במשך כמה וכמה שנים בתחושה שהוא נתון לשבט ולחסד בידי מפיקות הנפט, וביניהן מדינות ערביות. הדבר הביא בין השאר להחלטתן של מדינות רבות בעולם השלישי, ובעיקר באפריקה, לנתק את יחסיהן עם ישראל.

 


ציטוטים

 

  • "אני מקווה שהם (מצרים וסוריה) יובסו בצורה כזאת שהם יחשבו במונחים של שלום ולא במושגים של סיבוב נוסף ומלחמה נוספת". ( שר הביטחון משה דיין. מתוך הודעה שמסר ביום הראשון למלחמה, 6 באוקטובר 1973).

 

  • "אזרחי ישראל, היום סמוך לשעה שתיים אחרי הצהריים פתחו צבאות מצרים וסוריה בהתקפה נגד ישראל (...) צה"ל נלחם והודף את ההתקפה. לאוייב נגרמו אבידות רציניות". (רה"מ גולדה מאיר, מתוך נאום שנשאה בערב היום הראשון למלחמה, 12 באוקטובר 1973).

 

  • "אני השתתפתי בכל מלחמות ישראל ואני חושב שזו הקשה מכולן. היא לא תהיה הארוכה מכולן. היא תהיה הרבה יותר קצרה ממלחמת השחרור, אבל היא כבר הקשה מכולן" (הרמטכ"ל דוד אלעזר, מתוך ריאיון לעיתונות במהלך המלחמה, 19 באוקטובר 1973).

 

  • "מצרים תפסיק את האש רק כאשר תיסוג ישראל מכל השטחים, או תבטיח לסגת מכל השטחים, שנכבשו ב-1967". (שר החוץ המצרי, מוחמד אל-זיאת). מתוך ריאיון שהעניק ביום ה-2 למלחמה, 7 באוקטובר 1973).

 

  • "מסביבי היו גנרלים מנוסים, ואני סמכתי עליהם וקיבלתי את חוות דעתם שלא תהיה מלחמה". (רה"מ גולדה מאיר, מדבריה לאחר המלחמה).

 


מידע נוסף

 

בחזרה ל-1973 - פרויקט מיוחד באנציקלופדיה ynet המוקדש לאירועי מלחמת יום הכיפורים.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן.

 

להיות שם - פרויקט מיוחד של אתר ynet המוקדש לעדויות לוחמים במלחמת יום הכיפורים.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן.

 

פתיחת המלחמה -  קטעים מתוך נאומה של רה"מ גולדה מאיר בערב פתיחת המלחמה. מסמך באנציקלופדיה ynet.

למסמך המלא - לחצו כאן.

 

מלחמת יום הכיפורים: סיפורה של חטיבה 421 - בצהרי שבת פרצה המלחמה ש"שלפה" את חיילי הסדיר והמילואים מבתי הכנסת והבתים, וקטעה את דממת יום הכיפורים. מסע לחזית הדרומית של הקרבות בעקבות תמונות שצילמו לוחמי מילואים מחיל השריון. גלריית תמונות באתר ynet.

לצפייה בגלריה - לחצו כאן.

 

מובארק: מלחמת יום כיפור - רגע מאושר בחיי - בראיון מיוחד לטלוויזיה המצרית סיפר מובארק כי מצרים שמרה בסוד על מועד פתיחת המלחמה וכי האמין בכל לבו שהכוחות המצריים מוכנים לה. "מידת האמון שלי נבעה מרמת האימון והמיומנות של הכוחות, בנוסף לכך שהשתתפתי עם הכוחות בלחימה והכרתי היטב את יכולתם". כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

 

הסוד הגרעיני של מלחמת יום כיפור - האם הכינה ישראל את "האופציה הגרעינית", כבר בתחילתה של מלחמת יום הכיפורים? האם החליטו הרוסים בשלב מסוים להציב טילים גרעיניים במצרים? 31 שנה למלחמה, נחשף טפח מהפן הגרעיני שלה במסמכים המתפרסמים לראשונה במהדורה המעודכנת של הספר "זמן אמת". כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה -  לחצו כאן.

 

מי אתה הסוכן "בבל"? קטע נרחב מהפרק מתוך הספר "מלחמת יום כיפור- זמן אמת", מאת רונן ברגמן וגיל מלצר, העוסק בזהותו של הסוכן המצרי הבכיר. האם היה סוכן שלנו - או סוכן כפול שעבד עבור המצרים? כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

 

"מספיק 100 טנקים בגולן" - "אם יהיו לנו מאה טנקים ברמת הגולן- שירחם עליהם אלוהים" - כך ביטל הרמטכ"ל דוד אלעזר, כמה חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים, כל סכנה מפני תקיפה סורית, אפילו אם תבוא בהפתעה. ב-6 באוקטובר היו ברמת הגולן 177 טנקים - ואלוהים לא ריחם. הספר "מלחמת יום כיפור - זמן אמת" המתפרסם היום, מביא פרוטוקולים סודיים של המטה הכללי וממשלת ישראל. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה -  לחצו כאן

 

שיח לוחמים - סקירה היסטורית של כל מלחמות ישראל. פרויקט מיוחד באנציקלופדיה ynet.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן

 

זו הארץ – תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל על ציר הזמן (9,000 לפנה"ס ואילך). פרויקט מיוחד של אנציקלופדיה ynet. לציר הזמן - לחצו כאן.

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
קהילות
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
קטלוג אופנה
JumpStarter
יחסים
קהילות
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות

YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותTotal media - Interactive media technologiesApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
as24-c  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©
 
פיקוד העורף התרעה במרחב: