הנרי אלפרד קיסינג'ר

ב-1938 היגר קיסינג'ר עם הוריו לארה"ב, וב-1943 נעשה אזרח ארה"ב. לאחר שירותו הצבאי במלחמת העולם השנייה, שירת בממשל הצבאי האמריקני בגרמניה. לאחר מכן למד באוניברסיטת הרוורד, וב-1962 התמנה פרופסור למדע המדינה בה.

בשנים 1955 - 1968 שימש יועץ לענייני ביטחון למוסדות אמריקניים שונים ולנשיאים ג'ון קנדי  ולינדון ג'ונסון. ספריו "מלחמה גרעינית ומדיניות חוץ" ו"הצורך בבחירה" השפיעו רבות על החשיבה האסטרטגית האמריקנית באותן שנים.

קיסינג'ר היה מראשוני הוגיה של דוקטרינת "התגובה הגמישה" במלחמה גרעינית אפשרית, בניגוד לעמדתם של רבים, ובראשם שר החוץ דאז ג'ון פוסטר דאלאס, שהתמקדו באופציית "התגמול המסיבי".

בשנים 1969 - 1975, בימי נשיאותו של ריצ'רד ניקסון, היה קיסינג'ר ראש המועצה לביטחון לאומי, ובתפקידו זה היה אחראי למעשה למדיניות החוץ האמריקנית, תוך שהאפיל על שר החוץ דאז ויליאם רוג'רס. קיסנג'ר היה הרוח החיה מאחורי הסכם סאל"ט 1 (SALT) להגבלת הנשק הגרעיני (1969), פעל רבות לקידום הדטנט בין ארה"ב וברה"מ, והיה אדריכל ההתקרבות בין ארה"ב לסין. כן תיווך בסכסוך בין הודו ופקיסטן. בינואר 1973 חתם בפריס על הסכם להפסקת אש במלחמת וייטנם, ובזכות זאת קיבל פרס נובל לשלום, יחד עם ראש המשלחת הצפון-וייטנמית, לה דוק תו (שסירב לקבל את הפרס).

בספטמבר אותה שנה מינה אותו ניקסון לתפקיד שר החוץ (היהודי הראשון שמונה לתפקיד זה בממשל האמריקני). כעבור חודש יצא ל"מסע דילוגים" ראשון במזרח התיכון, בעקבות מלחמת יום הכיפורים. מסעות הדילוגים הבאים שלו הביאו לחתימת הסכמי הפרדת הכוחות בין ישראל לבין מצרים וסוריה (ינואר ומאי 1974). קיסינג'ר הוסיף לכהן בתפקיד שר החוץ גם תחת הנשיא ג'רלד פורד, אך בסוף מאי 1975 פוטר מתפקיד ראש המועצה לביטחון לאומי, ובתום כהונתו של פורד פרש גם מתפקיד שר החוץ ושב לעיסוקו האקדמי ולכתיבה.

קיסינג'ר הוא מנהלה ובעליה העיקריים של חברת המייעצת לחברות ענק בינלאומיות בנוגע להתפתחויות פוליטיות העשויות להשפיע על עסקיהן. בשנים 1983 - 1985 עמד בראש המועצה הלאומית לענייני מרכז אמריקה, ובשנים 1986 - 1988 היה חבר בצוות שייעץ לנשיא רונלד רייגן בנושאים בינלאומיים. מדי פעם מוזמן להרצאות ומשמש כפרשן בתוכניות טלוויזיה. ב-2002 מינה אותו הנשיא ג'ורג' ו' בוש לעמוד בראש ועדת החקירה שמינה לבדיקת אירועי 11 בספטמבר 2001, אך הוא התפטר כעבור זמן קצר בשל ניגוד אינטרסים.

מאז תום כהונתו בממשל נמתחה על קיסינג'ר ביקורת בשל מעורבותו בתכנון מהלכיה של ארה"ב בזירה הבינלאומית. מתנגדיו טוענים שהיה אחראי בצורה עקיפה למותם של אלפי אנשים, כשתמך בהפיכה הצבאית של הגנרל פינושה נגד נשיא צ'ילה סלבדור איינדה ב-1973, בהפצצות ארה"ב בקמבודיה ב-1975, ובפרשיות נוספות.