הסתדרות העובדים הכללית החדשה

בניין ההסתדרות בתל אביב (צילום: עופר עמרם)

ההסתדרות פועלת במישור המקומי באמצעות יותר מ-70 מועצות פועלים, הפזורות ברחבי הארץ. אחת לכמה שנים מתכנסת ועידת ההסתדרות, הנבחרת ע"י חבריה. הוועידה ממנה מועצה כללית, והיא הסמכות העליונה של ההסתדרות בפרק הזמן שבין הוועידות. המועצה גם בוחרת בוועד פועל המנהל את פעולות ההסתדרות השונות, והוא הבוחר בוועדה המרכזת של ההסתדרות, המנהלת את ענייני האיגודים המקצועיים ומועצות הפועלים. יו"ר הוועד הפועל והוועדה המרכזת הוא מזכ"ל ההסתדרות.

הבחירות להסתדרות מתקיימות על בסיס מפלגתי. עד 1994 שלטה מפלגת העבודה (בגלגוליה השונים) שליטה בלתי מעורערת בהסתדרות. במאי 1994 היא הובסה לראשונה בבחירות להסתדרות על ידי סיעת "רם" בראשותו של חיים רמון, שיצר מהפכה בארגון העובדים. קופת החולים הכללית וחברת העובדים הופרדו מההסתדרות, וכוחה ירד באופן ניכר. בבחירות 1998 ניצחה רשימת ע"ם, בראשותו של עמיר פרץ.

עמיר פרץ, מזכ"ל ההסתדרות היוצא ועופר עיני, מזכ"ל ההסתדרות הנכנס, ינואר 2006 (צילום: גדי קבלו)

ההסתדרות הוקמה ב-1919, בתקופת העלייה השלישית. בחנוכה תרפ"א, ה-4 בדצמבר 1920, נערכה ועידת היסוד שלה בעיר חיפה. ההסתדרות איגדה בתוכה את רוב ארגוני הפועלים והאיגודים המקצועיים שפעלו באותו זמן בארץ ישראל, תחת קורת גג אחת. היא ייצגה, עם הקמתה, רק עובדים יהודים.

בראשית דרכה פעלה ההסתדרות כארגון גג של איגודים מקצועיים וניהלה מאבק למען זכויות העובדים של היהודים בארץ ישראל. כבר בתחילת דרכה, שאפו מנהיגי ההסתדרות להגשים באמצעות הארגון מטרות לאומיות. בהתאם לקו האידיאולוגי של הציונות הסוציאליסטית, בעיקר בהשפעת הוגה הדעות דב בורוכוב, ראו אנשי ההסתדרות את ייעודם ביצירת משק פעיל ומתועש בארץ ישראל המושתת בלעדית על עבודתם של יהודים.

לשם הגשמת מטרה זו, אותה כינו אנשי התקופה "כיבוש העבודה", הוקמה ב-1923 "חברת העובדים", הזרוע הכלכלית של הסתדרות העובדים ומטרתה הראשונית הייתה יצירת מקומות עבודה עבור פועלים יהודים. לאורך השנים הקימה ההסתדרות מפעלים רבים ברחבי ארץ ישראל באמצעות "חברת העובדים". כתוצאה מכך הפכה ההסתדרות מארגון הפועל לרווחת העובד לגוף כלכלי רב עוצמה. עם קום מדינת ישראל הייתה ההסתדרות המעסיק המרכזי במשק הישראלי.

דוד בן גוריון נואם בטקס הנחת אבן הפינה לבניין ההסתדרות בירושלים, 1924 (צילום: לע"מ)

לצד פעולתה הכלכלית הוסיפה ההסתדרות לפעול למען רווחת העובד בתחומים מגוונים. ב-1920 הוקמה קופת חולים כללית, גוף שסיפק שירותים רפואיים לחברי ההסתדרות. עד 1977 הייתה קופת חולים כללית הגוף המרכזי באספקת שירותי רפואה ציבורית בארץ ישראל והקשר האוטומטי (עד 1995) בין החברות בקופת החולים הכללית והחברות בהסתדרות - הפך את ההסתדרות לארגון עובדים שאין לו מתחרים. 

מלבד תחומי האיגוד המקצועי והבריאות, פעלה ההסתדרות בתחומי החינוך, התרבות, קרנות הפנסיה ועוד. בתחום העזרה הסוציאלית, יצרה ההסתדרות קרנות עזר  כמו "משען", "מציב" ו"דור לדור". בחינוך פעלה ההסתדרות דרך רשת "עמל" לחינוך מקצועי ורשת בתי הספר "בית חינוך". כמו כן הוקמו הרשות להגנת הצרכן, ארגון הספורט "הפועל", תנועת הנוער "הנוער העובד והלומד", ארגון לזכויות הנשים - נעמ"ת,  עיתון "דבר", המשביר לצרכן ועד.

עד קום המדינה אף לקחה ההסתדרות חלק בפעילות הבטחונית של הישוב הציוני בארץ ישראל. ראשי ההסתדרות עמדו מאחורי הקמתו ותפעולו של ארגון ה"הגנה" ולקחו חלק במפעל ההעפלה. בשנים שבין הקמת ההסתדרות לקום המדינה לא נותר תחום בחייהם של היהודים בארץ ישראל שארגון זה לא נטל בו חלק פעיל. ההסתדרות הלכה וביססה את עצמה כמוסד המשפיע ביותר בחיי הישוב ולראייה העובדה כי העומדים בראשה הפכו לראשי המדינה שקמה ב-1948.

ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, היה המזכיר הכללי של ההסתדרות בין השנים 1921 - 1935. יו"ר הכנסת הראשון, יוסף שפרינצק, כיהן בתפקיד זה בין השנים 1944 - 1949.

על אף השינויים הרבים הוסיפה ההסתדרות להוות כוח כלכלי ופוליטי ראשון במעלה במדינת ישראל. כוחה נבע מפעולתה הכלכלית והתרבותית הענפה בשנים שקדמו לקום המדינה ומהעובדה שמראשית דרכה, התנהלה ההסתדרות בשיטה מפלגתית. ראשי הארגון היו חברים בכירים במפלגות הפוליטיות של השמאל הישראלי ובעיקר במפלגת מפא"י שהפכה עם קום המדינה למפלגת השלטון. לאחר קום המדינה הוסיפו להתקיים קשרים הדוקים בין ראשי ההסתדרות לבין ראשי מפא"י.

בעשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל עלה מספר החברים בהסתדרות העובדים מכ-181,000 לכ-640,000. תאגיד "כור" של חברת העובדים הקים מפעלים רבים והפך לכוח כלכלי עצום. חברת "סולל בונה" של ההסתדרות הפכה לגורם המשמעותי ביותר בהקמת תשתיות בארץ ישראל.

מבנים של חברת הבנייה סולל בונה בקיבוץ מרום גולן, 1974 (צילום: ניסים גבאי, לע"מ)

בשנת 1966, עם הסרת הממשל הצבאי מעל אזרחיה הערבים של מדינת ישראל, הצטרפו אלה לראשונה להסתדרות. בעקבות הצטרפותם שונה שמה מ"ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל" ל"ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל".

בשנים בהן שלטה מפא"י במפה הפוליטית בישראל, שמרה ההסתדרות על כוחה ואף הגדילה אותו. מנהיגיה שאפו לנצל את קירבתם לשלטון על מנת להגדיל את כוחה הכלכלי והפוליטי של ההסתדרות אך שאפו בו זמנית לשמור על עצמאותה של ההסתדרות מתוך שאיפה להעניק לעובד הישראלי ייצוג המנותק מכוחו של השלטון.

ב-17 במאי 1977 זכתה מפלגת הליכוד במספר הרב ביותר של מנדטים בכנסת ישראל והרכיבה את הממשלה. המהפך הפוליטי הוציא את השלטון מידיה של מפא"י, לראשונה בתולדות מדינת ישראל. מפלגת הליכוד הייתה מזוהה באופן מסורתי עם המגזר הפרטי במשק וחבריה התנגדו לכוחה הרב של ההסתדרות.

ב-28 באוקטובר 1977 הכריז שר האוצר מטעם הליכוד, שמחה ארליך, על תכנית מקיפה לליברליזציה של המשק הישראלי. התכנית פגעה קשות בדומיננטיות של ההסתדרות ומפעליה השונים נכנסו למשבר כלכלי. שיאו של המשבר היה באוקטובר 1987, כשבנקים בארה"ב ובישראל סרבו להעניק אשראי נוסף לקונצרן "כור" וההסתדרות נאלצה למנות כונס נכסים, למכור את רוב מפעלי "כור" ולפטר אלפי עובדים.

ירוחם משל, יו"ר ההסתדרות נואם בהפגנה בעקבות התוכנית הכלכלית החדשה, 1979 (צילום: אילנה בלום, לע"מ)

לאורך שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20, התפרקה ההסתדרות מנכסיה הרבים שנרכשו על ידי גורמים פרטיים ועל ידי המדינה. בין הגופים הבולטים שנמכרו ניתן למנות את תאגיד כור, בנק הפועלים ורשת החנויות "המשביר לצרכן".

ב-10 במאי 1994 איבדה מפלגת העבודה, גלגולה הנוכחי של מפא"י, את השליטה בהסתדרות. חיים רמון, פוליטיקאי שצמח במפלגת העבודה, זכה בבחירות לתפקיד המזכיר הכללי של ההסתדרות עם סיעה חדשה בשם "רם".

חודש לאחר שנבחר לתפקיד השלים חיים רמון מהלך נוסף שפגע בכוחה של ההסתדרות. ב-10 ביוני, עבר בכנסת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אותו יזם רמון בהיותו שר הבריאות. החוק חייב כל אזרח בוגר להיות מבוטח על ידי קופת חולים כלשהיא. החוק יצר תחרות קשה בין קופות החולים וחייב את קופת חולים כללית לשבור את ההתניה בין חברות בהסתדרות לבין חברות בקופת החולים הכללית.

הפגנת עובדי הסתדרות הוועד הפועל ליד בניין ההסתדרות בתקופת כהונתו של חיים רמון כשר הבריאות (צילום: צביקה טישלר)

ב-1998 זכתה סיעת "עם", בראשותו של עמיר פרץ בבחירות להסתדרות. כהונתו של רמון בעמדת המזכ"ל, כמו גם כהונתו של פרץ, עמדו בסימן התפרקותה של ההסתדרות מנכסיה הרבים והתאמתה לאופיו הליברלי של המשק הישראלי בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21. בינואר 2006 נבחר לתפקיד המזכ"ל עופרי עיני.

בתחילת המאה ה-21 עדיין מהווה ההסתדרות ארגון המייצג את רוב העובדים במדינת ישראל. עיקר עיסוקה הוא בהענקת שירותים שונים לעובד, כגון ייעוץ משפטי והכוונה במאבקים על שיפור תנאי העבודה.

לקריאה בכתבה - לחצו כאן.

"ההסתדרות בסכנה קיומית" - השבוע אמור משרד רואי-החשבון סוארי להגיש להסתדרות תוכנית לרה-ארגון, שאמורה להציל אותה מפשיטת רגל לאחר שהגיעה לגירעון של 4.5 מיליארד שקל, עם חובות מעיקים ושעבודים על כל הנכסים; מארגון עצום ורב-נכסים הפכה ההסתדרות לארגון הנלחם על חייו; למה היא הידרדרה לשפל כזה, ומה הסיכוי שתוכנית ההבראה תשקם אותה? כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

פרץ: עדיף הסתדרות מדממת אך עצמאית - יו"ר ההסתדרות אמר כי הוא מודע היטב לתפקיד ההיסטורי שהוטל עליו; "אין סיכוי שיתישו אותי בנושא הפנסיה. השאלה שעומדת היא האם הפנסיה היא תוכנית חיסכון או מחוייבות חברתית". כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

רוב הוועדים: לא עוזבים את ההסתדרות - יו"ר הסתדרות המעו"ף (הפקידים) ליאון מורוזובסקי עזב השבוע את ההסתדרות בטריקת דלת והודיע כי הוא מקים הסתדרות חדשה, שתדאג למאות אלפי העובדים שהוא מייצג. ואולם, כדי להוציא את הפילוג לפועל הוא זקוק להסכמה של ראשי ועדי העובדים בבנקים, ברשתות השיווק ובעיריות, ולפי דבריהם, נראה שרובם לא יעזבו את ההסתדרות. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

צרות מבית: על הפיטורים בהסתדרות - בסוף השבוע נראו מול משרדי הוועד הפועל בתל-אביב מראות שעוררו אצל ראשי ההסתדרות תחושות דז'ה-וו: עובדים זועמים שמפגינים, שורפים מכתבי פיטורים ומתפרצים ללשכת היו"ר; אלא שהפעם היו אלה עובדי ההסתדרות עצמה, ש-120 מהם קיבלו מכתבי פיטורים במהלך חד-צדדי ללא הסכמת הוועד; הפעם נקלעה ההסתדרות עצמה לתפקיד המעסיק הרע . כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.