אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  האינדקס  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


הריסות לונדון בזמן הבליץ (1941)
הריסות לונדון בזמן הבליץ (1941) 
 
אזרחים צרפתיים בוכים עם כניסת הצבא הנאצי לפריס
אזרחים צרפתיים בוכים עם כניסת הצבא הנאצי לפריס 
 
ההפצצה היפנית בפרל הרבור (דצמבר 1941)
ההפצצה היפנית בפרל הרבור (דצמבר 1941) 
 
האמריקאים מטילים את פצצת האטום על העיר היפנית נגסקי (9 באוגוסט 1945)
האמריקאים מטילים את פצצת האטום על העיר היפנית נגסקי (9 באוגוסט 1945) 
 
 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 מלחמת העולם הראשונה
 הסכם ורסיי
 נאציונל-סוציאליזם
 פשיזם
 בניטו מוסוליני
 אתיופיה
 מלחמות סין-יפן
 אדולף היטלר
 חבר הלאומים
 מלחמת האזרחים בספרד
 חבל הסודטים
 נוויל ארתור צ'מברליין
 הסכם מינכן
 מינכן
 יוסיףּ ויסריונוביץ' סטלין
 מלחמת ברה"מ-פינלנד
 וידקון קוויזלינג
 סר וינסטון צ'רצ'יל
 קו מז'ינו
 תעלת לה מנש
 אנרי פיליפ פטן
 ממשלת וישי
 שרל דה גול
 טיטו
 סומליה
 ארווין רומל
 תעלת סואץ
 ליאופולד טרפר
 קרב סטלינגרד
 קרב פרל הרבור
 פרנקלין דלנו רוזוולט
 ברנרד לו מונטגומרי
 קרב אל-עלמיין
 דווייט דייוויד אייזנהאואר
 גאורגי קונסטנטינוביץ ז'וקוב
 אורד צ'רלס וינגייט
 מבצע אוברלורד
 נשק גרעיני
 חוקי נירנברג
 ליל הבדולח
 שואה
 משפטי נירנברג
 אושוויץ
 ספר לבן
 דוד בן-גוריון
 פלמ"ח
 הסוכנות היהודית
 חטיבה יהודית לוחמת
 העפלה
 היסטוריוגרפיה
 מלחמה
 ארגון האומות המאוחדות
 ועידת ילטה
 קומוניזם
 דגלס מקארתור


תחומים קשורים
 היסטוריה צבאית
 המאה ה-20 ואילך


 
 
 

מלחמת העולם השנייה


World War II

הרקע למלחמה |  פרוץ המלחמה באירופה |  כיבוש צרפת והקרב על בריטניה |  הבלקן וצפון אפריקה |  הפלישה לבריה"מ |  המלחמה במזרח הרחוק |  1942: שנת המפנה |  הנחיתה בנורמנדי |  סיום המלחמה |  העם היהודי והמלחמה |  סיכום |  אחרי המלחמה |  מידע נוסף

מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939 - אוגוסט 1945), השנייה במלחמות הגדולות של המאה ה-20; המלחמה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית בהיקפה ובמספר קורבנותיה.

 

 

 

הכיבוש הנאצי באירופה ובצפון אפריקה, נכון לאוקטובר 1942. להגדלה לחצו על המפה


המלחמה פרצה באירופה, אבל התפשטה גם לזירות לחימה נוספות - אפריקה (במיוחד צפון אפריקה), המזה"ת, המזרח הרחוק והאוקיינוס השקט. לקחו בה חלק פעיל כל המעצמות של אותה תקופה ועשרות מדינות אחרות, שנחלקו לשני מחנות: בעלות הברית (Allies) ובראשן (לפי מועד הצטרפותן למלחמה) בריטניה, צרפת, ברה"מ וארה"ב, מזה; ומדינות הציר (Axis) ובראשן גרמניה, איטליה ויפן, מזה.

אירועי המלחמה מתוארים להלן לפי זירות ופרקי זמן.

 

  

 


הרקע למלחמה

שורשיה של מלה"ע השנייה טמונים בתוצאותיה של מלה"ע הראשונה, וביתר פירוט בהסכם ורסיי, שבו כפו מעצמות ההסכמה המנצחות תנאי שלום כבדים ומשפילים על גרמניה. גורם נוסף היה השפל הכלכלי הגדול של שנות ה-30. המשברים הכלכליים והמדיניים התכופים שפקדו את רפובליקת ויימר הביאו לצמיחתה של תנועה לאומנית-גזענית, המפלגה הנאצית, שעלתה לשלטון בתחילת 1933 וקראה לאיחוד כל העמים הדוברים גרמנית במסגרת מדינית יחידה, ולמחיקת "חרפת" ורסיי. זאת ועוד, האידיאולוגיה הנאצית גרסה כי שטח גרמניה רבתי הזאת אינו מהווה "מרחב מחיה" מספיק לעם הגרמני, ועליו להרחיב את גבולותיו, בעיקר מזרחה. היעד העליון היה כינונו של "סדר חדש" באירופה, שבו יתפוס הגזע הארי את מקומו הראוי - בראש - והיתר יחוסלו, יסולקו, ישועבדו או יהיו כפופים לו בדרכים אחרות.

גרמניה הנאצית מצאה בעלות ברית "טבעיות" באיטליה הפשיסטית של מוסוליני, שהיו לה חלומות נשגבים על חידוש ימי האימפריה הרומית, וביפן המונהגת בידי גורמים לאומניים קיצוניים, שביקשה מרחב מחיה באגן המערבי של האוקיינוס השקט. שתי מדינות אלה כבר יצאו למלחמות התפשטות משלהן - איטליה כבשה את אתיופיה ב-1935 - 1936, ויפן יצאה למלחמה על סין ב-1937. עוד לפני כן, בנובמבר 1936, חתמו גרמניה ויפן על "הסכם האנטי-קומינטרן" כנגד ברית המועצות.


מנהיג הנאצים שנעשה קנצלר גרמניה (ראש הממשלה), אדולף היטלר, לא הסתיר מעולם את כוונתו להפר את הסכם ורסיי; אדרבה, זה היה המצע שבזכותו נבחר. ב-1936 עשה את הצעד הגלוי הראשון, כאשר הורה לצבאו לתפוס את חבל הריין שהיה מפורז עד אז, בהתאם להסכם ורסיי. חבר הלאומים והמעצמות החתומות על ההסכם לא הגיבו תגובה של ממש. בה בעת התנהלה בגרמניה תוכנית חשאית יותר לפיתוח תעשיות צבאיות, שכן הסכם ורסיי הטיל עליה הגבלות חמורות בתחום זה (למשל, נאסר עליה להחזיק במטוסים צבאיים מכל סוג). אך גם כאשר החלו להיחשף ממדי התחמשותה של גרמניה, לא עשו שאר המעצמות מאומה. גרמניה ואיטליה בחנו את עוצמתן הצבאית המתחדשת במלחמת האזרחים הספרדית, שאליה שלחו כוחות של "מתנדבים".

במרס 1938 עשה היטלר את הצעד הראשון לאיחוד העמים הגרמניים, כאשר סיפח את אוסטריה לרייך השלישי, כפי שכינה את הארץ שתחת שלטונו. ה"אַנְשְׁלוּס" לא היה כיבוש, שכן רוב האוסטרים קיבלו את פני היטלר כמשחרר. בעקבות זאת נתן היטלר את דעתו לחבל הסודטים בצ'כוסלובקיה, שרוב תושביו היו דוברי גרמנית. בעידודו הציגו מנהיגי הגרמנים הסודטים תביעות לאוטונומיה, שממשלת צ'כוסלובקיה לא יכלה להיענות להן. היטלר מצדו מחה על הדיכוי האכזרי של בני עמו בארץ זו ואיים בפעולה. הפעם התערבו מעצמות המערב, בריטניה וצרפת: על-מנת להבטיח "שלום בדורנו", כלשונו של רה"מ הבריטי נוויל צ'מברליין, כפו על צ'כוסלובקיה למסור את חבל הסודטים לגרמניה. הסכם מינכן נחתם בספטמבר 1938, וצ'כוסלובקיה התפוררה בתוך זמן קצר והפכה כולה לנחלה גרמנית.

באמצע 1939 פלשה איטליה לאלבניה, ואילו גרמניה החלה מציגה תביעות טריטוריאליות ואחרות כלפי פולין. התקוות שנתלו בהסכם מינכן התנפצו. אולם פעולה גרמנית באירופה המזרחית היתה עלולה לערב את ברה"מ, והיטלר חשש מפניה. לכן פעל להשגת הסכם אי-התקפה עמה, והצליח.

ציטוט - נוויל צ'מברליין, רה"מ בריטניה
מדברים שנשא לאחר חתימת הסכם מינכן (ספטמבר 1938)
"הבוקר היתה לי שיחה נוספת עם הר היטלר, והנה הנייר הנושא עליו את שמו כמו גם את שמי (...) אנו רואים בהסכם, אשר נחתם בלילה שעבר, סמל לרצונם של שני אנשים לא לצאת שוב למלחמה זה בזה, לעולם"

 

ב-23 באוגוסט 1939 נחתם הסכם ריבנטרופ-מולוטוב (על שם שרי החוץ של שתי הארצות), שבמסגרתו הסכימה ברה"מ להעלים עין מתוקפנות גרמנית כלפי פולין - למעשה, לחלק את הארץ בין שתי המעצמות - ואף לספק לגרמניה מוצרי תעשייה וחומרי גלם, תמורת התחייבות גרמנית שלא לתקוף אותה. יצוין כי בתחילה ביקשה ברה"מ להגיע להסכם עם מעצמות המערב, אבל צ'מברליין ודלדייה, רה"מ הצרפתי, תיעבו את סטלין עוד יותר מכפי שתיעבו את היטלר.

כך נסללה הדרך בפני היטלר לתקוף את פולין. הבריטים אמנם ערבו לשלמותה של פולין, ערובה שחייבה בעקיפין גם את צרפת, שהיתה חתומה על ברית משלה עם בריטניה; אולם לא היתה להיטלר סיבה להניח שבריטניה תיחלץ לפעולה הפעם, אחרי שישבה בחיבוק ידיים בכל הפעמים הקודמות.

 


פרוץ המלחמה באירופה

המלחמה החלה ב-1.9.1939 עם פלישת הגרמנים לפולין. בריטניה וצרפת הגיבו בהכרזת מלחמה על גרמניה, אך לא שיגרו כוחות לעזרת הפולנים. ב-17 בספטמבר פלשה לפולין גם ברה"מ. הצבא הפולני עמד זמן-מה בגבורה נגד הפולשים, אך ב-27 בספטמבר נכנעה ורשה והושלמה חלוקת פולין בין שתי המדינות, בחלקים שווים בשטחם פחות או יותר. בכיבוש חלקה המערבי של פולין הפגינו הגרמנים לראשונה את כוחם במה שנקרא לאחר זמן "מלחמת בזק" (Blitzkrieg): הפעלת מסות אדירות של טנקים וארטילריה ממונעת, בתנועה מהירה שעיקרה ניפוץ התנגדותו של האויב וניתוק קווי התקשורת שלו; וכן הפעלת מטוסים - בסיוע צמוד לכוחות הקרקע, באמנעה ובהפצצות על יעדים אסטרטגיים, צומתי תחבורה וריכוזי אוכלוסייה אזרחית. רק בעקבות זאת נעו כוחות החי"ר, שתפסו בפועל את השטח.

ציטוט - פרנקלין דלנו רוזוולט
מתוך דבריו במסיבת עיתונאים (דצמבר 1940)
"ההגנה המיידית הטובה ביותר לארה"ב היא הצלחתה של בריטניה להגן על עצמה"


לאחר כיבוש מזרח פולין פנתה ברה"מ, בנובמבר 1939, ותקפה את פינלנד.
מלחמת פינלנד-רוסיה היתה קצרה, למרות ההתנגדות העזה שגילו הפינים בתחילה, ובמרס 1940 נאלצה את פינלנד לחתום על הסכם שלום שאת תנאיו הכתיבו הסובייטים. ביוני של אותה שנה כבשה ברה"מ את בסרביה ואת בוקובינה מידי הרומנים, וביולי סיפחה את המדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה וליטא).

בחודשי המלחמה הראשונים לא התנהלה כמעט פעילות צבאיות במערב, ותקופה זו כונתה לימים "המלחמה המדומה" (phony war), אם כי היו במהלכה כמה התנגשויות בין ציי בריטניה וגרמניה (הידועה מהן היתה הקרב בריו דה לה פלטה, שבו הוטבעה ספינת המלחמה הגרמנית "גרף שפיי"). בריטניה וצרפת ניצלו תקופה זו לגיוס צבאן ומשאביהן הכלכליים, שהיו בפיגור של שנים אחדות אחרי גרמניה. בריטניה החלה כעבור זמן בשיגור כוחות לצרפת, לקראת הפלישה הגרמנית הצפויה.

חזית המערב התלקחה עם פלישת הבזק של כוחות גרמניה לדנמרק ולנורבגיה ב-9.4.1940, במבצע יבשתי, ימי ואווירי משולב. דנמרק נכנעה ללא קרב, ואילו נורבגיה השיבה מלחמה, בעזרת כוח בריטי שנשלח לעזרתה, אך עד סוף החודש נכבשה כולה. הגרמנים הקימו באוסלו ממשלת בובות בראשות וידקון קוויזלינג, ששמו היה לימים סמל לכניעה ולשיתוף פעולה עם הכובש. המלך ואחדים מחברי ממשלתו (ועמם חלק מן הצבא הנורבגי) נמלטו לבריטניה והקימו שם ממשלה גולה, שניהלה מאוחר יותר את תנועת המחתרת הנורבגית נגד צבא הכיבוש, והציבה בכך מופת למדינות אחרות. שבדיה נשארה נייטרלית, יחידה מארצות סקנדינביה, ובתמורה לאי-התקפה עליה סיפקה לגרמניה חומרי גלם, בעיקר עפרות ברזל.

ב-10 במאי נאלץ ראש ממשלת בריטניה, נוויל צ'מברליין, שהיה מאדריכלי מדיניות הפיוס, לפנות את מקומו לווינסטון צ'רצ'יל, שקרא כל השנים לנקיטת עמדה תקיפה כלפי גרמניה הנאצית, והוא שהנהיג את ארצו מאז ועד סוף המלחמה, ברוח נחושה ובאומץ נדיר. באותו יום פלש צבא גרמניה לבלגיה, להולנד וללוקסמבורג; ב-14 במאי נכנע צבא הולנד, ואילו בלגיה הוסיפה להילחם בסיוע כוחות צרפתיים ובריטיים.

 

 

 


כיבוש צרפת והקרב על בריטניה

הצרפתים שמו את מבטחם בקו מז'ינו, קו ביצורים סבוך ומתוחכם שנמתח לאורך גבולם עם גרמניה. אבל קו זה לא נמשך לאורך גבול בלגיה, והיה רופף למדי בקצהו הצפוני, ביערות הארדנים. ב-17.5 חדרו הגרמנים לצרפת מבלגיה ומהארדנים והתקדמו דרומה ומערבה, לעבר תעלת לה מנש. ב-28.5 ציווה מלך הבלגים ליאופולד ה-3 על צבאו להיכנע, בלא שתיאם זאת עם בעלות בריתו. עקב כך נלכד צבא שמנה 350,000 איש, בהם 215,000 בריטים ו-120,000 צרפתים, ליד נמל דנקרק שבצפון צרפת, סמוך לגבול בלגיה. הכוח חולץ רובו ככולו והועבר לאנגליה, בפעולה הירואית של ספנים ודייגים בריטים ("נס דנקרק", 4.6.40).

הגרמנים הוסיפו להתקדם לדרום צרפת ולמערבה בלא שנתקלו בהתנגדות רבה, אף כי צבא צרפת לא נפל מהם בעוצמתו אלא במעט. ב-10.6 הכריזה גם איטליה מלחמה על צרפת ועל בריטניה, וצבאה פלש לדרום צרפת.

ציטוט - וינסטון צ'רצ'יל
מתוך נאום שנשא בזמן ההפצצות הגרמניות על בריטניה (13 ביוני 1940)
"אין לי דבר להציע לכם מלבד דם, עמל, יזע ודמעות"

ב-14.6 נפלה פריס בידי הגרמנים, וכעבור שלושה ימים ביקש המרשל פטן הישיש, ראש ממשלתה החדש של צרפת, לחתום על שביתת נשק.

 

צרפת חולקה לשניים: כשני שלישים משטחה, בצפון ובמערב, היו לאיזור כיבוש גרמני, ואילו בשליש הנותר הוקם ממשל עצמאי לכאורה בראשות פטן (ממשלת וישי, ע"ש בירתו), ששיתף מעתה פעולה עם הגרמנים.

ב-23.6 הקים הגנרל הצרפתי שרל דה גול ממשלה גולה של "צרפת החופשית" בלונדון. ממשלה זו חלשה על יחידות הצבא הצרפתי שהצליחו להימלט מן הארץ הכבושה (ופעלו מעתה במסגרת הצבא הבריטי), כיוונה את פעולות ה"רזיסטנס" - המחתרת שפעלה בצרפת נגד הכובש - וכן נשבעו לה אמונים חלק מן המושלים במושבות צרפת שמעבר לים.

עם השלמת כיבוש צרפת התכוונו הגרמנים לפלוש לבריטניה. כדי להכשיר את הקרקע לפלישה שיגרו אלפי מטוסים להפצצות על בריטניה, ותקפו בראש ובראשונה את בסיסי חיל האוויר המלכותי (חא"מ, RAF) ומפעלי תעשייה. הבריטים התגוננו בתחילה, במטוסי קרב ובנשק נ"מ, אך כפות המאזניים נטו לרעתם בשל יתרונו המספרי של הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני, על חא"מ. למרות זאת השיבו הבריטים גם בהפצצות משלהם, ובתחילת אוגוסט אף הטילו כמה פצצות על ברלין.

היטלר הזועם ציווה להגיב בהפצצה מסיבית על לונדון ועל ערים אחרות; אלה נפגעו קשות, אבל חא"מ ניצל, למעשה. עם הפסקת ההפצצות על בסיסיו ועל מפעלי המטוסים שציידו אותו, עלה בידו להתאושש ולהחזיר לעצמו, החל מאמצע 1941, את השליטה בשמי בריטניה. יש אומרים שזו היתה הראשונה בשגיאותיו האסטרטגיות הגדולות של היטלר. "הקרב על בריטניה" גרם סבל כבד לאוכלוסייה האזרחית, והפיל אבדות כבדות בקרב הטייסים שהגנו עליה, אבל הכשיל את כוונתו העיקרית של היטלר, דהיינו הכנה לפלישה. זו נדחתה לשנה הבאה בבוא החורף של 1940 - 1941, ואחר כך בוטלה סופית.

 


הבלקן וצפון אפריקה

מדינות הציר פנו עתה לחצי האי הבלקני. מלכתחילה היה בכוונתו של היטלר להתקיף את ברה"מ, אך לשם כך היה עליו להבטיח את אגפו הדרומי. באוקטובר 1940 נכנסו הגרמנים לרומניה, העשירה בנפט ובחיטה, וכך הבטיחו לעצמם את הדלק הדרוש למלחמתם ומלאי מזון גדול. בה בעת, האיטלקים פלשו מאלבניה ליוון. היוונים עמדו בפניהם בהצלחה, והיטלר נאלץ להשהות את תוכניותיו למתקפה במזרח כדי לסייע להם. ב-6.4.1941 נחלץ צבא גרמניה לעזרת האיטלקים ופלש ליוגוסלביה וליוון, בעזרת הונגריה ובולגריה. הבריטים שיגרו חיל משלוח להגנת יוון.

ממשלת בלגרד נכנעה ב-17.4, אך יחידות פרטיזנים יוגוסלביות, בפיקוד
טיטו הקומוניסט ומיכאילוביץ' המלוכן, המשיכו בהתנגדות וריתקו צבא גרמני גדול ליוגוסלביה, עד סוף המלחמה. צבא יוון נכנע ב-23.4, וב-20.5 נחתו צנחנים גרמנים בכרתים וכבשו גם אי זה, חרף התנגדות הצבא היווני וחיל המשלוח הבריטי.

אין לומר שהפלישה הצבאית לבלקנים היתה שגיאה של היטלר - הוא שאף לקשור אליו את מדינות האיזור בבריתות ולא בכיבוש צבאי - אולם מוסוליני העמיד אותו בפני ברירה קשה: להניח לאחת ממדינות הציר לנחול מפלה, העלולה לזעזע את כל מערכת הבריתות הבלקנית שלו, או להפנות דרומה את צבאו המתכונן לפלישה לברה"מ. בדיעבד, הדבר השהה את תוכניותיו של היטלר רק בחודש אחד, אבל היה זה חודש גורלי.

עוד קודם לכן התלקחה זירה חדשה במלחמה - בצפון אפריקה. באוגוסט 1940 כבשו כוחות צבא איטליה את סומלילנד הבריטית (כיום חלק מסומליה), ובספטמבר של אותה שנה פלש צבא איטלקי מלוב למצרים. גם כאן, כמו ביוון, נכשלו האיטלקים: הבריטים הדפו אותם, חדרו ללוב וכבשו את בנגזי (ינואר 1941). מצב החזית התהפך באפריל אותה שנה, כאשר הגרמנים שלחו ללוב תגבורת חזקה בפיקוד גנרל ארווין רומל. במשך שנה נעה החזית לכאן ולכאן, עד שבמאי 1942 פתח רומל במתקפה גדולה, פלש למצרים ונבלם רק ליד אל-עלמיין, כ-110 ק"מ בלבד ממערב לאלכסנדריה. מעתה נשקף איום חמור לתעלת סואץ ולא"י.

אך צפון אפריקה היתה בעיני היטלר זירת מלחמה משנית. הוא הקצה לה רק קורפוס (גיס) אחד מכוחותיו שלו, ולא תספק אותו כראוי בדלק ובאמצעי לחימה. אפשר שכוח גרמני גדול יותר היה מצליח לכבוש את תעלת סואץ ולנתק את בריטניה מזירת המלחמה של דרום-מזרח אסיה, ואף לעלות צפונה, להשתלט על שדות הנפט של הקווקז ולחבור עם הכוחות הפולשים לברה"מ. אך לא זו היתה תוכניתו של היטלר. הוא נשא את מבטו מגרמניה ומפולין מזרחה.

 


הפלישה לבריה"מ

ב-22.6.1941 פלש לברה"מ צבא גרמני אדיר, שמנה כ-3,000,000 איש ותוגבר בכוחות איטלקיים, רומניים, הונגריים ופיניים. שם הקוד למבצע היה "ברברוסה". הרוסים הופתעו כליל, ואחרי המלחמה נדרשו היסטוריונים רבים לשאלה מדוע. לא רק המודיעין המערבי הזהיר את סטלין מפני כוונות הגרמנים לפלוש לארצו, אלא גם המודיעין שלו עצמו ("התזמורת האדומה" של ליאופולד טרפר, בין השאר). אולם סטלין, אחד האישים החשדניים ביותר בתולדות המאה ה-20, הוסיף לתת אמון בהיטלר דווקא, עד הרגע האחרון. הרכבות האחרונות שהובילו חומרי גלם מרוסיה לגרמניה (לפי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב) חצו את הגבול אחרי שכבר החלה הפלישה.

הצלחות המתקפה בחודשים הראשונים היו מדהימות. הרוסים נחלו מפלות קשות, איבדו מאות אלפי הרוגים, פצועים ושבויים, ונסוגו מזרחה במהירות. הגרמנים כבשו את כל השטחים שנפלו לידי ברה"מ מאז פרוץ המלחמה (מזרח פולין והארצות הבלטיות), וכן את ביילורוסיה (בלרוס) ואת אוקראינה, "סל החיטה" של ברה"מ. הגרמנים כיתרו את לנינגרד (כיום סנקט פטרבורג), אך העיר החזיקה מעמד ולא נכנעה עד לנסיגת הגרמנים משעריה ב-1944. באוקטובר 1941 הגיעו יחידות חלוץ גרמניות למרחק של 120 ק"מ ממוסקבה.

אולם עמידת הגבורה של מגיני הבירה, בסיועם של כוחות שהוחשו מן הרפובליקות הסובייטיות האסייניות, בלמה את הגרמנים. החורף הקר במיוחד ששרר באותה שנה מנע את כיבוש מוסקבה. אלמלא השתהו הגרמנים ביוגוסלביה וביוון, היה עומד לרשותם עוד חודש אחד להמשך המתקפה בטרם בואו של "הגנרל חורף" שבלם אותם.

בקיץ 1942 חידשו הגרמנים את מתקפתם. לאחר שנבלמו בצפון (לנינגרד) ובמרכז (מוסקבה), ריכזו את רוב מאמציהם בדרום. באוגוסט חצו את הנהר דון, ואח"כ התקדמו לעבר הקווקז ובה בעת הטילו מצור על סטלינגרד שעל הוולגה.

 


המלחמה במזרח הרחוק

יפן, מעצמת הציר השלישית, לא התערבה במלחמה עד סוף 1941, בעיקר משום שהיתה עסוקה בדיכוי התנגדותה של סין. אך ב-7.12.1941 ערכו מטוסים יפניים, שהמריאו מנושאות מטוסים, התקפת פתע על הבסיס הימי הגדול של ארה"ב בפרל הרבור שבאיי הוואי, וגרמו אבדות כבדות לאוניות ולמטוסים אמריקניים.

מלחים אמריקאים בין הריסות המטוסים בשדה התעופה של הצי באי פורד, במהלך ההתקפה על פרל הרבור (צילום: איי פי)


ארצות הברית נקטה עד אז מדיניות של נייטרליות ובדלנות, אם כי היתה זו נייטרליות "אוהדת" כלפי בעלות הברית; ארה"ב סייעה להן עוד לפני ההתקפה עליה, ובמיוחד לבריטניה, בשליחת נשק ואספקה חיונית דרך האוקיינוס האטלנטי. הצוללות הגרמניות, שפגעו פגיעות קשות באוניות הסוחר הבריטיות המובילות ציוד לחזית, נמנעו מלתקוף אוניות אמריקניות כדי לא לגרור את ארה"ב למלחמה.

הנשיא פ"ד רוזוולט ביקש להצטרף למלחמה, אולם דעת הקהל בארצו התנגדה לכך בחריפות. לפי "תיאוריית קונספירציה" שעוד יש לה מהלכים כיום, רוזוולט ידע ממקורות המודיעין שלו על כוונת היפנים להתקיף את הוואי, אך נמנע מלהעביר את המידע למפקדים במקום, מחשש שאם תיהדף ההתקפה בהצלחה, לא יראה זאת הציבור כעילה למלחמה. התימוכין בסברה זו קלושים ביותר.

היטלר בירך את היפנים על הצלחתם בפרל הרבור, וחש להכריז מלחמה על ארה"ב.

ציטוט - דגלס מקארתור
בעת נסיגת הצבא האמריקני מהפיליפינים (מרס 1942)
"עוד אחזור"

בכך חרץ את גורלו. עם הצטרפותה למלחמה בעקבות פרל הרבור הגבירה ארה"ב את סיועה לבריטניה ולברה"מ, ולימים שיגרה צבא לחזיתות אירופה וצפון אפריקה, ובכך תרמה תרומה מכרעת לניצחון בעלות הברית.

אך לפי שעה נאלצה ארה"ב להפנות את כל משאביה למלחמה ביפן. היפנים נחלו בחודשים הראשונים לכניסתם למלחמה ניצחונות סוחפים בדרום מזרח אסיה, ועד מאי 1942 כבשו את הפיליפינים (שהיו בחסות ארה"ב), את הודו-סין הצרפתית , את הודו המערבית ההולנדית (אינדונזיה דהיום) ואת מלאיה, סינגפור ובורמה (הבריטיות דאז), וכן איים רבים בדרום-מערב האוקיינוס השקט, שהיו מושבות צרפתיות ובריטיות. הם איימו עתה על הודו, "יהלום הכתר" של האימפריה הבריטית.


כיבושי יפן, קיץ 1942 - להגדלה לחצו על מפה

 


1942: שנת המפנה

בשלהי 1942 היה מצבן של בעלות הברית חמור, אם לא נואש: הגרמנים שלטו ברוב אירופה, וכוחותיהם עמדו בשערי מוסקבה והקווקז בזירה המזרחית, ובשערי אלכסנדריה ותעלת סואץ בצפון אפריקה; והיפנים חלשו על כל דרום מזרח אסיה ומערב האוקיינוס השקט, ואף איימו על הודו. אך אז חל מפנה במלחמה.

ראשיתו היתה בצפון אפריקה. ב-22.10.1942 פתחה הארמייה ה-8 הבריטית בפיקוד גנרל
מונטגומרי בהתקפה באל-עלמיין, הדפה את כוחות הציר ממצרים ורדפה אחריהם ללוב. ב-8.11 נחתו כוחות אמריקניים ובריטיים בפיקוד גנרל אייזנהאואר בחוף מרוקו, ומשם התקדמו וכבשו את אלג'יריה, שהיתה בשלטון ממשלת וישי. שני הצבאות התקדמו בתנועת מלקחיים ממזרח וממערב, נפגשו בטוניסיה, ועד מאי 1943 טיהרו את כל צפון אפריקה מאויב.

המהפך בחזית הרוסית התחיל זמן קצר לאחר הניצחון באל-עלמיין - בסטלינגרד הנצורה. כוחות סובייטיים בפיקוד גנרל ז'וקוב יצאו להתקפת נגד, כיתרו את הגרמנים והביאו, לראשונה בתולדות מלה"ע ה-2, לכניעת ארמייה גרמנית שלמה. בהמשך מתקפת החורף שלהם הצליחו הרוסים להתקדם מערבה עד אוקראינה. באביב 1943 פתחו אמנם הגרמנים בהתקפת-נגד, אך ביולי של אותה שנה יצאו הרוסים למתקפה נוספת והדפו את הגרמנים בכל החזיתות, בראש ובראשונה בדרום.

נקודת המפנה בחזית האוקיינוס השקט באה עוד קודם לכן, בקרב מידוויי שנערך ביוני 1942, ובו הצליחו מטוסי קרב אמריקניים שהמריאו מנושאות מטוסים להטביע ארבע נושאות מטוסים יפניות, וכך החזירו לעצמם את השליטה האווירית בזירה. (בסיסן של ספינות אלה היה אמנם בפרל הרבור, אך הן נעדרו ממנו לרגל תמרונים בעת ההתקפה, וכך ניצלו.) מעתה כבשו האמריקאים בזה אחר זה את האיים שכבשו קודם לכן היפנים. בה בעת פנו הבריטים לתקוף את היפנים בבורמה, במערכת ג'ונגל מתישה שהשתתפו בה (בין השאר) כוחות קומנדו בפיקודו של צ"א וינגייט.

בתקופה זו הנחיתו מפציצים של ארה"ב ובריטניה מהלומות קשות על גרמניה ועל השטחים שכבשה והסבו נזקים כבדים ליעדים צבאיים וכלכליים, וכן אבדות קשות לאוכלוסייה האזרחית. אמנם אח"כ התברר שהפצצות אלה השפיעו אך במעט על גורל המלחמה, ומכל מקום לא עלה בידן לשבור את רוח הלחימה של העם הגרמני, כשם שלא עלה בידי הגרמנים לשבור את רוח הבריטים בהפצצות ה"בליץ".

ב-10.7.1943 החלה הפלישה הראשונה של בעלות הברית המערביות לאירופה הכבושה; הכוחות האמריקניים והבריטיים ששחררו את צפון אפריקה נחתו בחוף סיציליה, וכבשו את האי בתוך שבוע. פלישה זו הביאה ב-25.7 להדחת מוסוליני ולהקמת ממשלה חדשה באיטליה בראשות מרשל בדוליו. ב-3.9 נחתו בעלות הברית במחוז קלבריה שבאיטליה גופא, ובאותו יום חתמה ממשלת בדוליו על כניעת איטליה ללא תנאי. הגרמנים החישו צבא לאיטליה, וזה הצליח לבלום את התקדמות בעלות הברית צפונה למשך חודשים רבים, בעיקר בקו מונטה קסינו. רק במאי 1944 הבקיעו צבאותיהם את קווי הגרמנים והמשיכו צפונה, נכנסו לרומא ב-4.6, אך באוגוסט נבלמו שוב בצפון איטליה.

 


הנחיתה בנורמנדי

מאז כיבוש צרפת, לפחות, היה ברור לבעלות הברית המערביות כי על מנת למגר את הרייך השלישי, יהיה עליהן לכבוש את גרמניה גופא, ופירושו של דבר הוא נחיתה בחוף צרפת או בלגיה ותנועה יבשתית לתוך גרמניה. מאז סוף 1943 רוכזו בבריטניה כוחות גדולים - בריטיים, אמריקניים ואחרים - לקראת פלישה זו, שהפיקוד עליה נמסר לגנרל האמריקאי אייזהאואר. במשך כל אותה עת לחצה ברה"מ על בעלות הברית המערביות להחיש את פתיחת "החזית השנייה" באירופה, כדי להקל את הלחץ עליה.

גם לגרמנים היה ברור שהנחיתה באירופה המערבית היא רק שאלה של זמן, והם עסקו בשקידה בביצור קו החוף האטלנטי. גנרל
רומל, שנהנה מיוקרה רבה למרות כישלונו בצפון אפריקה, נעשה מפקד "החומה האטלנטית", אולם היטלר חשד בו, ולכן שלל ממנו את הפיקוד על כוחות העתודה המשוריינים שנועדו לנוע לאיזור הפלישה ולהדוף את התוקפים. בדיעבד, היתה זו אולי הגדולה בשגיאותיו.

חיילים אמריקאיים נוחתים על חופי נורמנדי במהלך מבצע "אוברלורד", יוני 1944.


בחירת המקום והמועד לפלישה היתה קשה. המקום המתבקש היה חוף קָלֶה בצרפת, הקרוב ביותר לבריטניה, אך משום כך גם המוגן ביותר. גם לתאריך המדויק נודעה חשיבות, משום תנאי מזג האוויר ההפכפכים באיזור. בסופו של דבר הוחלט לפלוש לחופי חצי האי נורמנדי, כדי להפתיע את האויב ולפגוע במקום מרוחק מריכוז העתודות שלו. כמה וכמה מבצעי הטעיה נערכו כדי להסתיר את המקום והזמן עד כמה שאפשר.

ציטוט - אדולף היטלר
עם היוודע לו שיחרורה של פריס על ידי בעלות הברית (אוגוסט 1944)
"האם פריס בוערת?"

 

ב-6.6.1944 החל מבצע "אוברלורד" - הפלישה הגדולה לצרפת. צי אדיר, בסיוע אווירי מסיבי, הנחית בחופי נורמנדי רבבות חיילים, בחמישה ראשי חוף. כמה יעדים חיוניים, רחוקים יותר מהחוף, נתפסו בידי צנחנים. באחדים מראשי החוף נתקלו הפולשים בהתנגדות גרמנית עיקשת, אך באחרים היתה ההתנגדות קלה עד להפתיע.

 

עתודות השריון הגרמניות, שרוכזו בסביבות קלה, איחרו להגיע, וכוחות בעלות הברית הספיקו לתפוס את כל ראשי החוף, להתבסס בהם ולהרחיבם. אז הוזרמו אליהם עוד כוחות רבים, שהחלו לנוע לתוך צרפת.

 

פריס שוחררה ב-24.8, בעזרת לוחמי הרזיסטנס וצבא צרפת החופשית בפיקוד דה גול, והפולשים חדרו לבלגיה ב-2.9, וב-12.9 חצו את גבול גרמניה. כאן נבלמו ב"קו זיגפריד" שהקימו הגרמנים עוד לפני פרוץ המלחמה, ונעצרו למשך החורף.  

 

בדצמבר 1944 - ינואר 1945 פתחו הגרמנים בהתקפת-נגד בהרי הארדנים שבבלגיה והסבו אבדות ניכרות לבעלות הברית, אך הצלחה זמנית זו, לא היה בה כדי לבלום את התקדמותו של צבא הפלישה המערבי.

 


סיום המלחמה

בינתיים התקדם גם הצבא הסובייטי מערבה. במאי 1944 הגיע עד גבול רומניה, ובאוגוסט חדר לשטחה. באותו זמן (23.8) התחוללה הפיכה ברומניה, שבעקבותיה עברה לצד בעלות הברית.

ציטוט - הירוהיטו, קיסר יפן
מתוך הודעתו על כניעתה ללא תנאי של יפן (אוגוסט 1945)
"המצב המלחמתי התפתח לא בהכרח לטובתה של יפן"

בספטמבר של אותה שנה כבש הצבא הסובייטי את בולגריה, שעברה אף היא לצד בעלות הברית, ואח"כ חדר להונגריה וליוגוסלביה. בגזרה הצפונית נכנס הצבא האדום לפולין וכבש את ורשה בינואר 1945.

בחודשים הראשונים של 1945 נמשכה בכל עוז תנועת המלקחיים של בעלות הברית, עתה על אדמת גרמניה. ב-25.4 נפגשו שני הצבאות על הנהר אלבה, וב-28.4 נפרצו גם קווי הגרמנים בצפון איטליה.

 

ב-30.4 כבשו הרוסים את ברלין, והיטלר התאבד. ב-7.5.1945 חתמו הגרמנים על כניעה ללא תנאי ונסתיימה המלחמה באירופה.


גם במזרח הרחוק לא יכלו עוד היפנים לבלום את התקדמות בעלות הברית. כוחות ארה"ב, בסיוע כוחות בריטיים, אוסטרליים ואחרים, שחררו בזה אחר זה את כל השטחים שכבשו היפנים. ב-8.8.1945 הכריזה ברה"מ מלחמה על יפן, לאחר שעד אז שמרה על נייטרליות כלפיה, כדי להבטיח את עורפה במזרח הרחוק, ופלשה למנג'וריה.

מפלתה של יפן היתה ודאית, אך האמריקנים חששו שכיבוש יפן יהיה כרוך באבדות כבדות, ומשיקולים אלה ואחרים הטילו ב-6.8.1945
פצצה גרעינית שפיתחו בחשאי מדענים אמריקנים ואירופים בארה"ב, על העיר הירושימה; כעבור שלושה ימים הטילו עוד פצצה גרעינית על העיר נגסקי. ב-14.8.1945 נכנעה יפן ללא תנאי, ומלה"ע השנייה הסתיימה.

הריסות העיר הירושימה מספר שבועות לאחר הטלת פצצת האטום, ספטמבר 1945 (צילום: אייפי)

 


העם היהודי והמלחמה

כמתואר להלן, מלה"ע השנייה גבתה מחיר גבוה מכל העמים שהשתתפו בה, אך העם היהודי שילם מחיר כבד מנשוא: הוא איבד כשליש ממניינו.

מדיניות רדיפת היהודים החלה בגרמניה הנאצית זמן רב לפני פרוץ המלחמה - למעשה, הנאצים פרעו ביהודים עוד לפני עלותם לשלטון - עד שהגיעה לשיא בחקיקת
חוקי נירנברג ובליל הבדולח. אולם עם פרוץ המלחמה הוסרו כל המעצורים, וגרמניה עברה בהדרגה למדיניות שיטתית של השמדת יהודים בכל מקום שנמצאו. חלקם הומתו מיד משהגיעו כוחות גרמניים למקום מושבם, אחרים נשלחו למחנות ריכוז והשמדה, ואחרים שימשו תחילה כעובדי כפייה, ואחר כך חוסלו. השואה היתה פרק נורא בתולדות העם היהודי, שקשה להבינו משום מפלצתיותו.

מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ מונוביץ' - אושוויץ 3 (צילום: אי פי איי)


היהודים שישבו במקומות אחרים, ובכלל זה היישוב היהודי בא"י, התקשו בתחילה להאמין לידיעות על ההשמדה. כיום, לאחר שנודעו לנו העובדות, יש בינינו המתקשים להבין זאת. אולם בשעתה, הטענה כי "האומה התרבותית ביותר באירופה" עוסקת בשיטתיות ברצח עם, נשמעה מופרכת לחלוטין - גם למי שידע (כפי שידעו הכול) כי אנטישמיות ארסית היא מעקרונות היסוד של הנאציזם. אולם בהדרגה התרבו הידיעות, עדי ראייה שהצליחו להיחלץ סיפרו את סיפוריהם, ולא היה עוד אפשר לפטור את הדברים כגוזמאות גרידא.

רבים מבני העם היהודי ראו מעתה צורך עז להצטרף למאמץ המלחמה. ארגונים ומוסדות קראו לבעלות הברית לפעול לסיכול ההשמדה או לפחות לצמצומה, אך רק מעט נעשה. בעלות הברית הצהירו אמנם כי האשמים בפשעי מלחמה יועמדו לדין (ולימים מימשו את האיום במשפטי נירנברג), אך לא נקטו פעולה צבאית, כגון הפצצת מסילות הברזל המוליכות לאושוויץ ולמחנות השמדה אחרים.

מבחינת היישוב היהודי בא"י, האיום שהציגה פלישת הגרמנים למצרים היה גדול. האיבה כלפי בריטניה, על רקע הספר הלבן ושאר הצעדים האנטי-ציוניים שנקטה ממשלת המנדט, פינתה מקום לרצון עז להצטרף למאמץ המלחמה של בעלות הברית. רצון זה בא לכלל ביטוי בדברי בן-גוריון, "עלינו להילחם בספר הלבן כאילו לא היתה גרמניה הנאצית, ועלינו להילחם בגרמניה הנאצית כאילו לא היה הספר הלבן."

במסגרת התארגנותו של היישוב לאפשרות פלישה גרמנית, הוקם (בעזרת הבריטים) הפלמ"ח, והוכנו תוכניות להגנת הארץ. בה בעת התגייסו רבים לשורות הצבא הבריטי, כיחידים וכקבוצות. הבריטים, שלא נתנו אמון רב ביהודי א"י, הציבו את מרביתם בתפקידי עזר, ורק מעטים הגיעו ליחידות קרביות. הסוכנות היהודית הפעילה לחצים פוליטיים ודיפלומטיים על הבריטים למען יתירו את הקמתו של כוח יהודי במסגרת צבאם, בדומה לכוחות פולין החופשית או נורבגיה החופשית, למשל. הבריטים היו מסויגים מאוד, אך לבסוף נעתרו. בספטמבר 1944 הוקמה החטיבה היהודית הלוחמת (חי"ל), שהספיקה להשתתף בקרבות האחרונים באיטליה.

בתום המלחמה חנו יחידות עבריות של הצבא הבריטי על אדמת אירופה (אם כי לא הורשו להיכנס לגרמניה, אלא רק לשגר משלחות לתחומה). אנשיהן החלו לפעול למען ניצולי השואה, תחילה באורח ספונטני ואחר כך במסגרות מאורגנות (חלקן מעין מחתרות בתוך הצבא הבריטי עצמו), העבירו את הניצולים לחופי הים התיכון, ומשם העלו אותם ארצה כמעפילים.

 


סיכום

מלחמת העולם השנייה היתה המלחמה הגדולה בהיסטוריה, מכל בחינה אפשרית: מספר המדינות המעורבות; מספר זירות הלחימה הנפרדות; מספר החיילים שהשתתפו בה וכמויות אמצעי הלחימה שעמדו לרשותם; מספר האבדות; ומידת הפגיעה בתשתיות הלאומיות של רוב המדינות המעורבות בה. במלחמה זו נפלו קורבנות עצומים משני הצדדים, ובניגוד לרוב קודמותיה בהיסטוריה, יותר ממחצית הנספים והנפגעים היו אזרחים. המספר הכללי של האבדות מקרב לובשי המדים נתון בטבלה המופיעה לעיל. כמעט כל המדינות המעורבות במלחמה שילמו מחיר כבד (לא רק בנפגעים אלא גם בנזקים לתשתית הכלכלית והאזרחית האחרת שלהן) שהשפיע רבות על המשך התנהלותן לאחריה.

 

השאלה המרכזית בהיסטוריוגרפיה של מלחמת העולם השנייה היא מדוע הסתיימה כפי שהסתיימה, בניצחון בעלות הברית, לאחר שמדינות הציר הגיעו כה קרוב להשגת מטרותיהן. היסטוריונים רבים מצביעים על שגיאות קשות ששגה היטלר, מאז נטל לידיו את ניהולה הישיר של המלחמה זמן קצר אחרי פריצתה. הם מונים שרשרת ארוכה של שגיאות כאלה: בלימת ההתקדמות במערב לכמה ימים, שאפשרה לבריטים להיחלץ מדנקרק; הסטת ההפצצות על בריטניה ממטרות חיל האוויר המלכותי למטרות אזרחיות, שאפשרה לחא"מ להתאושש כשהיה כמעט מובס; אי-תמיכה מספקת במהלכיו של רומל בצפון אפריקה; עצם ההחלטה לפתוח חזית שנייה במזרח; הסטת כוחות שנועדו לפלישה לברה"מ אל כיבוש יוגוסלביה, שדחתה את פתיחת הפלישה בחודש וגרמה להיעצרות התוקפים עם בוא החורף בטרם כבשו את מוסקבה; ההחלטה להכריז מלחמה על ארה"ב אחרי פרל הרבור;  הנוהל הפיקודי הכושל שמנע את שיגורן של עתודות שריון לחזית מיד עם תחילת הפלישה לנורמנדי; ועוד.

 

אחרים מערערים על אחדות מהנקודות הללו, אבל רוב ההיסטוריונים - גם אם אינם מפחיתים מחשיבות העניין בכללותו - גורסים כי לא שגיאותיה של גרמניה הביאו לתבוסתה. הם שמים את הדגש בעוצמתה התעשייתית של ארה"ב כגורם שהכריע במלה"ע השנייה (כשם שהכריע בראשונה). הואיל ומלה"ע השנייה היתה קרובה למושג המלחמה הטוטלית יותר מכל קודמותיה, חשיבות המשאבים הלאומיים היתה גדולה מאי-פעם. יכולתה של ארה"ב להעביר במהירות את כלכלתה לפסי מלחמה, להרחיב את צבאה, לציידו במיטב החימוש ולשלוח כמויות ניכרות גם אל בעלות בריתה, היתה מן הסתם הגורם החשוב ביותר בקביעת תוצאות המלחמה. גם ברה"מ הפגינה חוסן בלתי-צפוי, ביכולתה לארגן מחדש את תעשייתה באזורים שלא נכבשו בידי הגרמנים, לגייס את משאבי האנוש העצומים שלה ולהטילם לקרב במהירות.

 

האם היו ארה"ב וברה"מ מצטרפות למלחמה אלמלא תקפו אותן יפן וגרמניה? ההיסטוריה אינה עוסקת בשאלות מסוג זה, אך הדעת נותנת שבסופו של דבר לא היו המעצמות הללו מסוגלות לחיות בדו-קיום עם משטריהן של מדינות הציר, והיו נגררות למלחמה בשלב זה או אחר. לפי תפיסה זו, החלטותיהם של היטלר ומנהיגי יפן לתקוף את המעצמות הגדולות השפיעו כמובן על מהלכים פרטניים, אך לא על עצם תוצאותיה של המלחמה.

 


אחרי המלחמה

בעוד המלחמה מתנהלת, נתנו בעלות הברית את דעתן לצביונו של העולם שלאחר המלחמה, ובייחוד למניעת הישנותן של שגיאות ורסיי. קווי המתאר הראשונים הוצגו באמנה האטלנטית שחתמו עליה צ'רצ'יל ורוזוולט, ואחר כך הצטרפו אליה מנהיגים אחרים. הוסכם כי חבר הלאומים יוחלף בארגון בעל סמכויות ממשיות יותר - ארגון האומות המאוחדות, שנוסד עוד לפני סוף המלחמה כמסגרת דיפלומטית לבעלות הברית.

במפגש "שלושת הגדולים" (רוזוולט, צ'רצ'יל וסטלין) בילטה שבברה"מ הוסכם כי מדינות אירופה שישוחררו יורשו לבחור את משטריהן לעצמן, מלבד מדינות הציר עצמן שישארו תחת שלטון כיבוש. שטח אירופה חולק למעשה לאזורים שיהיו כפופים לפיקוח סובייטי ומערבי. אולם ברה"מ לא עמדה בהתחייבותה בילטה, סיפחה לעצמה שטחים שלא היו בתחומה לפני ספטמבר 1939 (ובכלל זה המדינות הבלטיות וחלקים מפינלנד, מפולין וממדינות אחרות במזרח אירופה), וכפתה משטרים קומוניסטיים על כל המדינות שבהן החזיקו כוחותיה. המערכות הפוליטיות ברבות ממדינות המערב חזו בעלייתן של מפלגות קומוניסטיות חזקות, עקב הצלחותיה של ברה"מ במלחמה ובהשתלטות הפוליטית על אירופה המזרחית אחריה. הקומוניזם נחל הצלחות גם באסיה המזרחית, בראש ובראשונה בסין. 

על יפן הוטל משטר כיבוש אמריקני, בראשותו של גנרל דגלס מקארתור. מדיניותו הנאורה הביאה לשיקומה המהיר של יפן, מבחינה מדינית, כלכלית וחברתית, והעלתה אותה על הדרך שהוליכה למעמדה האיתן כיום. מושבותיהן של מעצמות אירופה המנצחות באפריקה, באסיה ובאוקייניה הוחזרו להן, תחת פיקוח (רופף למדי) של האו"ם. אולם לא ארכו הימים בטרם החלו אלה לתבוע את החירות שעליה נלחמו רבים מבניהן בשורותיהם של צבאות בעלות הברית.

 

לא רק מדינות הציר, אלא גם רבות מבעלות הברית יצאו מן המלחמה בשן ועין. במדינות שבשטחיהן התנהלה המלחמה (ויש למנות את בריטניה ביניהן, בגלל ההפצצות הכבדות עליה) נפגעה קשות התשתית הכלכלית, ועם זאת היה עליהן לכסות את הוצאות המלחמה שנגרמו עקב גיוס מלוות והדפסת כספים במהלכה. הנטל הכלכלי הזה היה אחת הסיבות החשובות להתפוררות האימפריות של בריטניה וצרפת שנים אחדות לאחר תום המלחמה. דווקא מדינות הציר המובסות התאוששו מן המלחמה מהר יותר מן המנצחות - גרמניה המערבית, יפן ובמידה מעטה יותר איטליה. יש אומרים כי דווקא ההרס העצום שנגרם לתשתיותיהן סייע להתאוששות הזאת, שכן היה עליהן לבנות את משקיהן מחדש מן היסוד.

 


מידע נוסף

 

שם נרצחו - פרויקט מיוחד באנציקלופדיה ynet בנושא מחנות הריכוז וההשמדה באירופה.

לפרויקט - לחצו כאן.

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
קהילות
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
קטלוג אופנה
JumpStarter
יחסים
קהילות
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות

YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותTotal media - Interactive media technologiesApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
as17-c  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©