אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  האינדקס  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


הפירמידות
הפירמידות צילום: איי פי
 
הספינקס המפורסם ומאחוריו אחת הפירמידות של גיזה.
הספינקס המפורסם ומאחוריו אחת הפירמידות של גיזה. צילום: איי פי
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 מצרים העתיקה באתר המוזיאון הבריטי


ערכים קשורים
 אלי מצרים העתיקה
 גומא
 נילוס
 היקסוס
 אח'נאתון
 תחותימס
 תל אל-עמארנה
 חתים
 רעמסס
 פלשתים
 מצרים
 אשור
 נפוליאון ה-1 בונפרט
 אגיפטולוגיה
 אמנחותפ
 אלכסנדר הגדול


תחומים קשורים
 אדריכלות
 דתות אחרות
 היסטוריה של א"י
 העת העתיקה
 ציור ופיסול


 
 
 

מצרים העתיקה


Ancient Egypt

הממלכה הקדומה |  הממלכה התיכונה |  הממלכה החדשה |  התקופה המאוחרת |  ציור במצרים העתיקה |  מידע נוסף

מצרים העתיקה, ממלכה שראשיתה באלף ה-3 לפנה"ס. הגיאוגרפיה והגיאולוגיה של מצרים היו גורמי יסוד שהשפיעו על תולדותיה בימי קדם ועל תרבותה. הגורמים העיקריים הם: ההבחנה בין עמק הנילוס ("מצרים עילית") לבין הדלתא ("מצרים תחתית"); ההכרח בשלטון ריכוזי כדי להגן על התושבים מפני שטפונות הנילוס ולהבטיח חלוקה צודקת של מי השקיה; שפע סוגי האבן לבנייה ולפיסול, לעומת דלות מרבצי המתכת והעצים לבנייה; גבולות נוחים להגנה וריחוק מאויבים אפשריים.
 

תגליות ארכיאולוגיות שנתגלו בעמק המלכים בלוקסור - סרקופג ובו כריות מסתוריות ופסלי ברונזה, המתוארכים ללפני 3,300 שנה (צילום: רויטרס)

באלף ה-4 לפנה"ס החל בשולי עמק הנילוס מעבר מחיי קהילות ניאוליתיות לתרבות חקלאית ולהתארגנות במסגרת של מדינות.

ב-2950 לפנה"ס בקירוב כבש מנס, שליט מצרים עילית, את אזור הדלתא, וייסד את שושלת המלכים הראשונה ששלטה בארץ כולה. הוא היה פרעה הראשון. החוקרים נוהגים לחלק את תולדות מצרים מאז ימיו ועד כיבוש מצרים בידי אלכסנדר הגדול לארבעה פרקים - הממלכה הקדומה, הממלכה התיכונה, הממלכה החדשה והתקופה המאוחרת - שקדמה להם התקופה הראשית-שושלתית, וביניהם מפרידות שלוש תקופות ביניים. חלוקת המשנה בכל פרק היא לפי שושלות, שמספרן 31 בסך הכול.

 


הממלכה הקדומה

מהתקופה הראשית-שושלתית (שושלות 1 עד 3, 2950-2575 לפנה"ס בקירוב) נשארו שרידים של בנייני לבנים ואבן, וכן תמונות המציינות את ראשית הכתב. קווי היסוד של המדינה המצרית והתרבות המצרית הותוו בימי הממלכה הקדומה (שושלות 4 עד 6; 2575-2150 לפנה"ס בקירוב). המלך נחשב לבן אלים, ושלטונו היה מוחלט. דמותו בציורים ובתבליטים היתה גדולה מכל דמות אחרת, לשמו הוצמדו תארים (פרעה - "הבית הגדול" - היה רק אחד הכינויים), וגופתו החנוטה נטמנה בתוך פירמידה.

 

מרשימות במיוחד הן פירמידת המדרגות של ג'סר (מן השושלת ה-3) ושלוש הפירמידות הגדולות בגיזה שליד קהיר של ימינו, מימי השושלת ה-4. הבירה המלכותית היתה במשך רוב הזמן העיר מוף (ביוונית ממפיס). אלפי האלים והאלות, שמקורם היה עפ"י רוב מקומי, צורפו למעין פנתיאון כלל-ארצי.

אלי מצרים העתיקה
מידע נוסף
אלים ואלות רבים בהם האמינו אנשי מצרים העתיקה. לכל אל או אלה היה תפקיד בבריאת העולם או בשמירה על הסדר וההרמוניה
אל הערך המלא - לחצו כאן


הטקסטים הראשונים שנשתמרו הם מתקופה זו, חקוקים באבן או כתובים על פפירוס.

 

סימני כתב החרטומים (הִיֵירוֹגליפים בלעז) היו תמונות מסוגננות שסימנו עצמים, פעולות, רעיונות או צלילים. במשך הזמן הפך כתב החרטומים לכתב הברות. המגע עם החוץ היה בעיקר מסחרי - היצוא הראשי היה זהב, והיבוא היה עצי בניין מן הלבנון, שהובאו מעיר הנמל גבל.

 

מבין מלכי השושלת ה-6 ראוי להזכיר את פרעה פפי ה-1, שפתח במסע מלחמה לכיבוש ארץ ישראל. בתקופת כהונתו ניהל המלך המצרי חמישה מסעות לכיבוש אזורים בארץ.

 


הממלכה התיכונה

הממלכה התיכונה (שושלות 11 עד 13; 1975-1640 לפנה"ס בקירוב) התגבשה אחרי שנים ארוכות של תוהו ובוהו מדיני וחברתי. המלך נחשב רשמית לשליט מוחלט, אך נאלץ להתחשב בכוחם של מושלי המחוזות, שצברו עוצמה רבה בתקופת הביניים שקדמה לה, ומשרתם עברה תכופות בירושה. בירת הממלכה בתחילת תקופה זו היתה נוא אמון (ביוונית תבי, כיום לוקסור), אך הועברה צפונה אל לישת.

בבניין ובאמנות ניכרו פאר ותחכום רב. חוקרים רבים סבורים כי בתקופה זו חל מהפך דתי חשוב: חיי עולם לא נחשבו עוד כזכותו של המלך בלבד, אלא כזכותו של כל אדם שהיה מסוגל לשכנע את האל שופט המתים בצדיקותו. בימינו נתגלו קברים רבים של אצילים, שקירותיהם עטורים תמונות מחיי היום-יום והשבעות שיועילו במסע הנשמה לעולם הבא. כמו"כ שרדו כמה טקסטים - אמרי חוכמה ואף סיפורים, שהידוע שבהם הוא סיפורו של שַׂנהֶת.

נוביה (כוש, האזור מדרום לאסואן של היום, שהיה מיושב בעמים חמיים כהי עור) נכבשה, וגבול הממלכה הוצב באשד השני של
הנילוס. המסחר עם עמים שכנים שגשג, שוגרו משלחות לכריית נחושת בסיני, וההשפעה התרבותית של מצרים ניכרה היטב גם בא"י. אחרי נפילת השושלת ה-12 החלה תקופה של אי-שקט שהסתיימה בהשתלטות ההיקסוס, ב-1630 לפנה"ס בקירוב. אלה באו מאסיה (מוצאם אינו ידוע בבירור), ושלטו בעיקר במצרים התחתונה, בשושלות 15 ו-16. הם גורשו ע"י שליטי נוא אמון, שאיחדו את הממלכה מחדש תחת השושלת ה-17.

 


הממלכה החדשה

מלכי הממלכה החדשה (השושלות 18 עד 20; 1539-1075 לפנה"ס בקירוב) שלטו מבירתם בנוא-אמון, והאל שלה - אמון - היה לאל החשוב ביותר. כוהניו זכו למענקים נדיבים, וחורבות מקדשיהם בלוקסור ובכרנך של היום הם עדות לחשיבותם. המלכים ובני ביתם לא נקברו עוד בפירמידות אלא בקברים חצובים בסלע, דוגמת קברות עמק המלכים שליד הבירה.

באמצע המאה ה-14 לפנה"ס התחוללה מהפכה דתית, שהיוזם העיקרי שלה היה פרעה
אח'נאתון. הוא הכריז על פולחן גלגל השמש, אתון, כאל יחיד, והחל מתנכל לפולחני האלים האחרים. לרפורמה הדתית התלווה סגנון אמנותי חדש, ריאליסטי, שהתבטא בין השאר בציור דמויות המלך, אשתו וילדיו כבני אדם לכל דבר. אולם לא התלוו אליה תכנים חברתיים או מוסריים חדשים, ועם מות אח'נאתון חזרה הדת הממוסדת למכונה.

בתחום יחסי החוץ התחולל שינוי חשוב, בשל שאיפתם של מלכי השושלת ה-18 להרחיב את גבולות הממלכה. אחרי שנוביה נכבשה עד לאשד השלישי, החלו מסעות מלחמה מזרחה כדי לסכל אפשרות של פלישה נוספת מאסיה. תחותימס ה-3 ניצח בקרב מגידו קואליציה בראשות שליט קדש שבסוריה, והגיע עד נהר חידקל. עפ"י תכתובת דיפלומטית שהתגלתה בתל אל-עמארנה, נראה כי מדינות רבות בא"י ודרום סוריה היו בשליטה מצרית ישירה או תחת השפעה מצרית באותה עת.

בימי השושלת ה-19 נתקלו מסעות המלחמה לאסיה בכוחם הגובר של החתים. רעמסס ה-2 התנגש עמם בקרב קדש, ולבסוף כרת עמם הסכם אי-התקפה (אמצע המאה ה-13 לפנה"ס). יורשו מרנפתח מזכיר במצבת ניצחון לכבוד מסע המלחמה שלו את השם "ישראל" ברשימת המנוצחים.

בימי השושלת ה-20 הדף רעמסס ה-3 בקרב ימי (1180 לפנה"ס בקירוב) פלישה של "גויי הים" - נודדים מאיי הים התיכון. הללו הרסו את האימפריה החתית, ומקצתם (כגון הפלשתים) התיישבו בא"י. בעקבות אירועים אלה נסוגה מצרים מן האימפריה שלה באסיה, וכעבור כמה עשרות שנים הסתיימו ימי הפאר של הממלכה החדשה.

 


התקופה המאוחרת

בתקופת הביניים השלישית (שושלות 21 עד 26, 1075-715 לפנה"ס בקירוב) ובתקופה המאוחרת (715-332 לפנה"ס) ניכר קפאון תרבותי, ומלכים לובים ונובים השתלטו לסירוגין על כס המלוכה. תקופות של פסיביות ביחסי חוץ התחלפו בניסיונות לבלום את התפשטותה של אשור, אך ללא הצלחה. המלך האשורי אסרחדון אף כבש את מצרים וצירף אותה לאימפריה האשורית.

בעקבות מפלת אשור (612 לפנה"ס) השתחררה מצרים; היא ניסתה למנוע את כיבוש א"י ע"י בבל, אך עזרתה לשליטים המקומיים היתה דלה מאוד ("משענת קנה רצוץ", כדברי ירמיהו). לבסוף, ב-525 לפנה"ס, כבש כנבוזי מלך פרס את מצרים ויסד את השושלת ה-27. ניסיונות המרד זכו להצלחה חלקית בלבד, והשושלת ה-31 והאחרונה היתה אף היא פרסית.

מצרים המודרנית
מידע נוסף
הערך עוסק במדינת מצרים המודרנית וכן בהיסטוריה המצרית החל מהתקופה ההלניסטית ועד למאה ה-21
אל הערך המלא - לחצו כאן


עם בוא אלכסנדר מוקדון למצרים (332 לפנה"ס), הכתירו אותו כוהני נוא-אמון כמלך, משום שראוהו כגואל מעול הפרסים.

 

מצרים נעשתה חלק מהעולם ההלניסטי, ואף מילאה בו תפקיד חשוב מאין כמוהו, אולם ותרבותה העתיקה חלפה מן העולם ונשתכחה עם קבלת הנצרות במאות הראשונות לספירה. רק כאשר כבש נפוליאון ה-1 את מצרים (1798 לספירה) החל העולם המערבי לגלות מחדש את תפארתה של מצרים העתיקה, ועד ימינו אלה, האגיפטולוגיה היא תחום חשוב ופורה במחקר המדעי.

 

 

 


ציור במצרים העתיקה
שפת הציור המצרי הוכתבה על ידי הפולחן הדתי. פולחן זה קידש את חיי הנצח, ותפקידה של האמנות היה לשמר את צלם נשמת המת (הכַּא) לטובת אותו נצח. מכיוון שכך, הציורים נטו לאידיאליזציה ולא לתיאור מציאותי של האובייקטים. יתר על כן, הציורים המצריים לא היו אמורים להיראות לעין אדם אלא ללוות את נשמת המת.

 

משום שמטרותיו של הציור המצרי היו פולחניות במהותן, התהווה קאנון קשיח של מערכת חוקים קפדנית בציור. המוטיב החוזר בקאנון הוא ייצוג המאפיין הברור ביותר של כל אובייקט - שכן לפי האמונה, במאפיין זה טמונה הנצחיות. הציירים ייצגו אובייקטים לפי הזווית המאפיינת ביותר שלהם, כך שמספר רב של זוויות נראו באובייקט אחד, והאובייקטים היו מורכבים ממספר זוויות. כך למשל, בציור דמות האדם, מאפייני הראש בולטים ביותר מהצדודית, אך העין מאופיינת בצורה הטובה ביותר בהסתכלות חזיתית. החזה מאופיין חזיתית, ואילו הרגליים מהצד.

 

מעמד חברתי צויין באמצעות גודל הציור - כך למשל, דמות מכובדת צויירה בגדול. האלים יוצגו באמצעות סמלים, וכל אל צוייר בדמות קבועה, כך למשל אנוביס, אל המוות, צוייר כדמותו של התן. האמן בציור המצרי הקדום לא נדרש להפגין ביטוי אישי ולא צופה ממנו להפגין מקוריות.

 

המצרים הקדמונים עיטרו את קירות המקדשים בסצנות מצויירות או בתבליטים. התבליטים היו צבועים, אף על פי שברבות השנים צבעם אבד ואין עדויות מקוריות לכך. הצייר המצרי סידר את התמונה בדיוק רב. השלב הראשון בעבודתו היה רישום רשת קואורדינטות שעזרה לו למקם את הדמויות וגודלן. עוזר הצייר רשם את הדמויות באדום והרב-אמן תיקן בקווים שחורים. הציור נעשה על גבי שכבת טיח יבש ונעשה שימוש בפיגמנט מינרלי טחון בשילוב דבק צמחי או דבק מן החי. הציירים השתמשו במכחולים דקים, כל צבע בנפרד, ללא הצללות או אפקטים של אור. אחרי כן הוסיפו פרטים שונים.

 

המת נחנט כדי לשמר את גופו לעד, ונקבר בפירמידה (אם היה מלך או בן אצולה). על קירותיה הפנימיים של הפירמידה נכתבו לחשים, השבעות, וציורים שנועדו לסייע לנשמה במסעה לעולם הבא. התפילות שנכתבו על נייר פפירוס, הונחו בתוך ארון הקבורה. הטקסט המפורסם ביותר הוא ספר המתים המצרי. הספר נועד להגן על המת במסעו לעולם הבא. סצנות מצויירות מלוות כל פרק ומראות את תהליכי הלוויה, טקסי הפולחן, וכן מגוון אלוהויות.

 

הציור נתפס באותה תקופה כאמנות מעשית שנועדה לשמש את המת בדרכו העתידית. כך למשל, דמותו של המלך הוכפלה בציור ובפיסול כדי שימשיך לחיות לנצח. בעבר נהגו להרוג עם מות המלך גם את משרתיו ועבדיו כדי שימשיכו ללוותו, אך עם הזמן סיפקה האמנות תחליף למנהג אכזרי זה וצְלמים אמנותיים תפסו את מקומם של בני האדם.

 

ציורים רווחו גם במקדשים השונים ונושאיהם תיארו את האלים והמלכים. על גבי הקירות החיצוניים נראו המלכים לרוב במסעות ניצחון שסימלו את הסדר השמיימי בעולם הגשמי-כאוטי. בלב המקדש, באזור הסגור למבקרים, תוארו המלך והאלים בגדלים זהים. הסצינות תיארו ריטואלים פולחניים שונים בין המלך לאלים, כאשר בני אדם אחרים, "רגילים", אינם נכללים בתמונה.

 

ציורים שעיטרו את קברי המעמד השליט בממלכה הקדומה והתיכונה, כללו סצינות מחיי היום-יום של המת, זאת על מנת לספק לו "סביבה מוכרת" בהגיעו לתחייה. דמויות של המלך ושל האלים לרוב לא נכללו בציורים אלו. בתקופת השושלת ה-18 בממלכה החדשה, תקופה שהתאפיינה בשגשוג וביצירת מפעלי אדריכלות אדירים, נוצרו בתֶּבַּי קברים מעוטרים שגוללו סיפורי פולחן בכיכובם של דמויות מלכים ואלים, לצד דמות המת. עם חדירתה של האמנות גם לשכבות חברתיות אחרות, הפכו היצירות לריאליסטיות יותר, בעיקר כאשר מדובר בפסלי משרתים ועבדים. בשושלת ה-19 מסתמנת חזרה למסורת הנוקשה ונעלמו אותן סצינות מחיי היום-יום.

 

ארונות הקבורה קושטו בחלקם החיצוני והפנימי. עמודי טקסט הירוגליפי של פרטי המת נרשמו על הארון. בצד המזרחי (הצד שסימל את החיים, בשל זריחת השמש) צוייר זוג עיניים שאיפשרו למת להביט בעולם החיים. במהלך המחצית הראשונה של הממלכה התיכונה, ארונות הקבורה קושטו גם מבפנים בציורי מנחות וטקסטים כתובים שנועדו לעזור לכא (נשמת המת) בדרכה החדשה. תכשיטים וקמעות להגנה נענדו על ידי החיים והמתים, גברים ונשים.

 

תקופת אֶל-עַמַרנָה: באמצע המאה ה-14 לפנה"ס התחוללה מהפכה דתית שמצאה את ביטויה באמנות מרהיבה ובדימויים חדשים בעלי גוון נטורליסטי יותר. יוזם המהפכה היה פרעה אַחֶ'נאַתון (אמנחותפ ה-4), שהכריז על פולחן גלגל השמש, ועל אתון, כאל יחיד. בעקבות המעבר לאמונה באל אחד, האמנות חדלה להתמקד בנצח והחלה להתמקד במציאות.

 

עידן אֶל-עַמַרנָה נמשך פחות מ-20 שנה, אך הותיר את חותמו על הציור המצרי. המאפיין הבולט ביותר הוא שינוי בפרופורציות של הדמויות, ובעיקר בזו של המלך. מכיוון שאתון, האל היוצר, הכיל בתוכו את עקרונות היקום הנקביים והזכריים כאחד, אח'נאתון, שייצג את אתון על פני האדמה, יוצג במאפיינים נקביים (כתפיים צרות, מתניים גבוהים, ירכיים, ישבן ובטן שופעים) וזכריים כאחד. חוקרים שונים סוברים שזה היה מראו של המלך, אך בהעדר מסורת של תיאור המציאות, ייתכן שהציור שיקף את אמונותיו הדתיות.

 

מכיוון שאין נסיון לייצג את המלך כאל, אישיותו של אח'נאתון בולטת בין דמויותיהם של הפרעונים האחרים הדומים זה לזה. קלסתר פניו בעל צביון נטורליסטי, על כל פגמיו, ואינו מנסה להסתיר את אנושיותו. ציורים ותחריטים מתארים את המלך משחק עם בתו הקטנה ומטייל בגן עם אשתו נפרטיטי. ברוב הציורים המתארים את אח'נאתון, נמצא מעליו גלגל השמש, במקום אלים שצלמם כדמות אנוש.

 

את אח'נאתון ירש חותנו תות-ענח-אמון שהחזיר את פולחן האלים הקודם. ובכל זאת חדרו חריגות מהקאנון הנוקשה בהשפעת פולחן אתון. הציורים החלו לתאר את הנאות החיים ולא רק את פולחן המוות, ואף צוירו סצינות אינטימיות בין בני הזוג המלכותי, שבהן נראה המלך יושב רפוי בכיסאו, ואישתו המצויירת בגודל שווה, נוגעת ברכות בכתפו.

 


מידע נוסף

 

המעבדה - תולדות המדע והטכנולוגיה על ציר הזמן, מתקופת האבן ועד ימינו. פרויקט מיוחד מבית היוצר של אנציקלופדיה ynet.

לציר הזמן - לחצו כאן

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
קהילות
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
קטלוג אופנה
JumpStarter
יחסים
קהילות
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות

YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותTotal media - Interactive media technologiesApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
as33-c  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©