אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  האינדקס  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


ז'ן ז'ק רוסו.  רעיון החירות
ז'ן ז'ק רוסו. רעיון החירות 
 
רובספייר. ממנהיגי המהפכה
רובספייר. ממנהיגי המהפכה 
 
מרי אנטואנט. מסורת האצולה
מרי אנטואנט. מסורת האצולה 
 
לואי ה-14. שליט עריץ
לואי ה-14. שליט עריץ 
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 קישורים בנושא


ערכים קשורים
 לואי ה-14
 נאורות
 וולטר
 ז'ן-ז'ק רוסו
 שרל-לואי דה מונטסקייה
 לואי ה-16
 מרי אנטואנט
 מלחמת העצמאות האמריקנית
 בורגנות
 אספת המעמדות הכללית
 פיאודליזם
 הצהרת זכויות האדם והאזרח
 אפיפיור
 הכנסייה הקתולית הרומית
 הקומונה הפריסאית
 ז'ורז' דנטון
 מקסימיליין-פרנסואה-מרי-איזידור דה רובספייר
 שלטון הטרור
 פרוסיה
 דירקטוריון
 נפוליאון ה-1 בונפרט
 האימפריה העות'מאנית
 הוריישו נלסון
 אבסולוטיזם
 דמוקרטיה


תחומים קשורים
 העת החדשה


 
 
 

המהפכה הצרפתית


La révolution française

הרקע למהפכה |  פריצת המהפכה |  לואי ה-16 מול המהפכה |  שלטון הטרור של רובספייר |  שלטון הדירקטוריון |  עלייתו של נפוליאון |  ציטוטים

המהפכה הצרפתית, מכלול האירועים שחוללו שינויים מפליגים במשטר המדיני והחברתי בצרפת בשנים 1789 - 1799. במהלך המהפכה הצרפתית עברה צרפת ממלוכה אבסולוטית לשלטון חוקתי שהגדיר את סדרי היחסים שבין המנהיגים לאזרחים.

 

המהפכה הצרפתית שינתה את פני ההיסטוריה. אמנם הרפובליקה הצרפתית לא היתה הראשונה שקמה בעת החדשה (קדמה לה האמריקנית), אך היא נמצאה בלב אירופה ולא מעבר לים, ורעיונותיה התפשטו ברחבי אירופה. סיסמתה, "חירות, שוויון, אחווה", גם אם עמדה בסתירה בוטה לשלטון הטרור, נפוצה לארצות אחרות ונקלטה. השלטון הרפובליקני שאף לממש את רעיונות ההשכלה, והנהיג חידושים רבים כגון חיקוק זכויות האזרח, השיטה העשרונית במידות ובמשקלות, חינוך להמונים, זכות בחירה לכול ועוד רבים מן העיקרים המקובלים כיום בכל משטר דמוקרטי.

 


הרקע למהפכה

בין הסיבות העיקריות לפריצת המהפכה מקובל למנות את:

1. השלטון המוחלט בצרפת, שעריצותו גברה בימי מלכותם של
לואי ה-14 ולואי ה-15.

2. תנועת ההשכלה שעוררה פילוסופים - כמו וולטר, ז'ן ז'ק רוסו ומונטסקייה להביע מחשבות מהפכניות על סדרי החברה והשלטון. ויכוחים התנהלו באגודות פוליטיות, ופורסמו חיבורים שהטילו ספק בזכותו האלוהית של המלך; בראש פרסומים אלה היתה האנציקלופדיה הגדולה (1751 - 1772), שהציגה את רעיונות ההשכלה בפני ציבור רחב ביותר. כל אלה ערערו את האמון בקדושת הארגון החברתי הקיים והכשירו את הלבבות לקראת היערכות חדשה.


3. הידלדלות אוצר המדינה בעקבות פעולות בנייה ראוותניות, מלחמותיו הרבות של לואי ה-14 ובזבזנותם של יורשיו, לואי ה-15 ולואי ה-16. אשתו של האחרון, מרי אנטואנט, דגלה במסורת הייחוד של בני המלכים ודחתה כל רעיון שנראה לה כפגיעה במושג האצולה. המצב הכלכלי הקשה החמיר עוד יותר בשנות ה-80 של המאה ה-18, בשל העזרה שנתנה צרפת למורדים נגד השלטון הבריטי באמריקה במלחמת העצמאות של ארה"ב (1776 - 1783).

4. המעמד הבורגני ההולך ומתחזק, אשר הורחק ונותק מכל גישה לשלטון והיה חסר כל השפעה עליו.

 

המוני העם, האצילים, בעלי התפקידים הממלכתיים והבורגנים העשירים התמרמרו על כל אלה ודרשו לכנס (לראשונה מאז 1614) את אספת המעמדות הכללית, המוסד היחיד במשטר הישן ששיתף חלקים מהאוכלוסייה הרחבה בהחלטות השלטון. ז'ק נקר, בנקאי שווייצי בעל השקפה פילוסופית ליברלית, שימש (ללא תואר) כמעין ראש ממשלה בצרפת; הוא ראה בחידוש אספת המעמדות מיפנה מבורך בסדרי השלטון, המבשר על מדינה מאורגנת, פעילה ונאורה. עמדתו עוררה התלהבות כללית ברוב שכבות האוכלוסייה, שייחלו למלכות משגשגת תחת שרביטו של מלך נאור.

אך מיד לאחר פתיחתה החגיגית של האספה (5 - 24 במאי 1789) גברה ידם של הקיצונים מקרב נציגי המעמד השלישי, שייצגו לכאורה 96% של העם. חברי מעמד זה הזמינו את חברי שני המעמדות המיוחסים - האצולה והכמורה - להצטרף אליהם ולכונן אספה לאומית, וכמה מאלה נענו להצעה. בתגובה כינס לואי ה-16 את הנבחרים והורה להם לבטל את החלטותיהם ה"בלתי-חוקיות" ולהתפזר (28 ביוני 1789). הנבחרים סירבו לציית למלך, ובתגובה ריכז לואי ה-16 כוחות צבא בפריס (רובם שכירי חרב זרים) ופיטר את נקר ואת השותפים לדעותיו. האספסוף הגיב בביזת חנויות ובשריפת שערי העיר; נציגי פריס באספה צלצלו בפעמוני האזעקה והחליטו להקים ועד קבוע ("קומונה"); האספה הלאומית הביעה את הערכתה לשרים המפוטרים, וגמרה אומר להמשיך ולהתכנס ללא הפסקה.

 


פריצת המהפכה

ב-14 ביולי 1789 פרץ ההמון למחסני נשק וצר על הבסטיליה, מבצר וכלא שסימל בעיני הציבור את שרירות לבו של המלך.  לואי לא שעה לעצת יועציו הקיצוניים, שדרשו ממנו לעזוב את פריס ולהכין התקפה כללית נגד המורדים; הוא הסכים להרחיק כמה גדודים מתחום העיר ובא אל האספה בדברי פיוס. אצילים ידועים החלו לברוח למדינות שכנות, והצהירו משם על התנגדותם לחידושים כלשהם במשטר הצרפתי.

 

ההמון הפריזאי צר על מבצר הבסטיליה (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)


מנגד, המשיכה אספת המעמדות במהפכה. בליל ה-4 באוגוסט עלו בזה אחר זה נציגי הכמורה והאצולה על בימת האספה וּויתרו חגיגית על כל זכויות-היתר המעמדיות שלהם, למען אחדות האומה ולמען הקמתה של חברה צודקת במקום
הפיאודאליזם השנוא.


בשבועות שלאחר מכן עסקו חברי האספה בניסוח הצהרת זכויות האדם והאזרח (פורסמה ב-26 באוגוסט 1789), שהיתה מסמך שמרני למדי. בהצהרה הוענקה למלך, לפי המודל של אנגליה, זכות וטו למשך שתי תקופות כהונה של האספה. אך הצהרה זו לא שמה קץ למהפכה. ב-6 באוקטובר 1789 פרצו המונים אל ארמון המלוכה בוורסיי. חיילי המשמר נהרגו והמלך נאלץ לחזור לפריס בשל חומרת המצב. אנשי המלך יחד עם חברי האספה הלאומית התיישבו בארמון טילרי, ולמעשה היו בני ערובה בידי אוכלוסיית הבירה.

 


לואי ה-16 מול המהפכה

עד קיץ 1790 ניסה המלך לשתף פעולה עם האספה, ואף הסכים לשינויים מסוימים במשטר (לרבות העברת כל נכסי הכנסייה לאומה). ה-14 ביולי, שבו התכנסו בפריס נציגי המשמר הלאומי מכל המדינה לטקס כריתת ברית אמונים בין האומה למלכה, הוכרז חג לאומי. אולם יומיים קודם לכן קיבלה האספה תקנון שניתק את הכמורה הצרפתית מן האפיפיור והעביר את השליטה בחיי הדת לידי השלטונות החילוניים. לואי, שהיה נאמן לדת הקתולית, התרעם על דיכוי הכנסייה יותר מאשר על הפגיעות בו, ושלח בחשאי שליחים לכמה ראשי מדינה זרים בבקשת עזרה.

בליל ה-20 ביולי 1791 ברחו המלך ומשפחתו מפריס בשמות בדויים. לואי השאיר מכתב לאומה, שבו מחה על העלבונות שהוטחו בו ועל ערעור סדרי החברה. הוא נעצר בוָורֶן, נאלץ לחזור לפריס והושעה מכל סמכויותיו. מכיוון שעדיין לא היתה יד המהפכנים הקיצוניים על העליונה, הוחלט לנהוג בו כאילו נחטף בניגוד לרצונו.


במשך החודשים הבאים שימשה האספה הלאומית גם רשות מחוקקת וגם רשות מבצעת, אך רוב חבריה רצו לשמור על אופיו הבורגני של המשטר. למלך הוחזרו סמכויותיו בגמר ניסוחה של החוקה (14 בספטמבר 1791), ותשואות אהדה ליוו את הזוג המלכותי כשהופיע וקרא בפומבי לאישורה. רבים האמינו שהמהפכה הסתיימה, וצרפת תתנהל מכאן ואילך בשלווה ונחת במשטר אידיאלי.

 

באספה החדשה, שנבחרה בסתיו 1791 כרשות מחוקקת, ישבו קיצונים ומתונים. רוב חבריה פסחו על שתי הסעיפים. בשל הקשיים הרבים קראה האספה לאצילים הגולים לשוב לצרפת, ולכמרים הסרבנים להישבע אמונים לכנסייה המחודשת. סירוב המלך לאשר חוקים אלה הביא לתסיסה, ורוח מלחמה השתררה בחוגים רבים. בהדרגה התחזקה ידם של הסבורים כי מקור ההתנגדות העיקרי למהפכה מצוי מחוץ לגבולות צרפת, והרפובליקה לא תיכון אם לא תדביר את אויביה מבחוץ, בפרט את אוסטריה, מכורתה של המלכה מרי אנטואנט. זו דרבנה את בעלה המהסס להעדיף מלחמה, בתקווה שדי יהיה באיום כדי להחזיר את הסדר במדינה ולשוב ולכפוף את העם לשלטונו.

היתה זו טעות. כשלון פלישתם של כוחות צרפת לבלגיה (שהיתה בשלטון אוסטריה) גרם משבר, והאספה הצהירה ש"המולדת בסכנה". הוחלט שכל האספות המקומיות ימשיכו להתכנס ללא הפסקה, נאסר על עובדי המדינה לעזוב את מקום מושבם והוכרז גיוס כללי. נציגי המשמר הלאומי מכל אזורי צרפת, שבאו לפריס לחגוג את ה-14 ביולי ב-1792, הפעילו לחץ על האספה להדיח את המלך.

ב-25 ביולי הסעיר את הרוחות מנשר שפרסם הדוכס מבראונשווייג, מפקד הכוחות המשותפים של אוסטריה ופרוסיה, שבו הודיע לצרפתים כי הצבאות הזרים באים להצילם מהתוהו ובוהו המהפכני, וכל מי שיתנגד להם ייחשב מורד. בתגובה על כך תפסו הקיצונים את השלטון בפריס וביטלו את כל הסדרים החוקתיים. המלך ומשפחתו ביקשו מקלט באספה הלאומית (ב-10 באוגוסט 1792), ושכירי החרב משוויץ פתחו באש על ההמון. נפלו יותר מ-1,000 נפש משני הצדדים. האספסוף צר על האספה, וזו ניאותה להשעות את המלך עד להחלטה סופית שתתקבל באספה חדשה, שאותה יבחר כל צרפתי בוגר "החי מיגיע כפיו". מונתה ממשלה זמנית, והמלך והמלכה נכלאו בבית הסוהר טמפל. הקומונה הפריסאית הוסיפה לשלוט בעיר. בתחילת ספטמבר 1792 עברו אנשיה בכל בתי הסוהר וטבחו יותר מ-1,000 "חשודים". גם מחוץ לבירה רבו שוד ורצח.

בינתיים גברה רוח הלחימה נגד הפולשים מחוץ. הצבא הפרוסי נבלם ברמות וָלמִי (20 בספטמבר 1792), הצרפתים עברו להתקפת-נגד וכבשו את סבויה וניצה, את באזל וחלק משוויץ, חלק מעמק הריין ואת בלגיה האוסטרית. ברבים ממקומות אלה הזדהו התושבים עם המהפכה הצרפתית, והמלחמה הפכה למסע תעמולה להפצת הרעיונות החדשים בכל אירופה. ביום הניצחון בוולמי התכנסה האספה הנבחרת והכריזה פה אחד - בהשפעת מנהיגים קיצוניים ובהם דנטון, רובספייר וז'ן-פול מרה - על ביטול המלוכה וכינון רפובליקה. חשיפתה של תכתובת סודית של המלך עם קושרים נגד הרפובליקה הכריעה את הכף, והוא הועמד למשפט לפני האספה. ב-14 בינואר 1793 גזרו עליו חבריה מוות בשל פגיעה בבטחון הלאום,וב-21 בינואר 1793 נערף ראשו בכיכר המהפכה (היום כיכר קונקורד).

 


שלטון הטרור של רובספייר

הוצאתו להורג של לואי ה-16 היתה זו נקודת מפנה מכרעת, כי לא נשארה עוד דרך לפשרה בין הציבור האזרחי לבין המעמדות העליונים. כדי לסכל כל ניסיון של פעולה נגדית גלש המשטר לאמצעי חירום, והחל שלטון הטרור. לשלטון זה היו שני פנים: 1. הרחבת המלחמה נגד אויבים מבחוץ - לרבות אנגליה והולנד, ספרד ורוב נסיכויות אירופה. למען מיגור אויבים אלה נעשה מאמץ אדיר לגייס צבא של מאות אלפי איש מכל רחבי המדינה. 2. דיכוי מהומות בפריס (נגד יוקר המחיה והמחסור במצרכים) ובמחוזות המערב (בעיקר בחבל וֶנדֵיי) נגד הגיוס הכללי ונגד הכנסייה.

 

בשל הסכנות מחוץ ומבית חוקקה האספה חוקים חמורים ביותר, שגררו עונש מוות מידי למפירים אותם. סמכות עליונה נמסרה לוועד לשלום הציבור שהוקמה כדי לאכוף חוקים אלה. ב-27 ביולי 1793 נבחר רובספייר לחבר בוועדה, והיה מעתה הרוח החיה שבה. ב-10 באוקטובר 1793 מסרה האספה לידי הוועד לשלום הציבור את ההשגחה על כל מנגנוני השלטון "עד בוא השלום".

 

העם שסבל מן הקשיים הכלכליים והנבחרים שחששו לגורלם החלו להתקומם כנגד שלטון הטרור, ובוועדה לשלום הציבור קמה התנגדות חריפה לשלטונו המוחלט של רובספייר, שניסה להאשים את יריביו באספה. ביולי 1974 (ב-9 בתרמידור עפ"י הלוח המהפכני) גברה ידם של מתנגדי רובספייר, והתקבלה החלטה לעצור אותו ואת חבריו. רובספייר נעצר עם אחיו ועם חבר אחר בוועד, סן-ז'יסט, ולמחרת היום הוצא להורג. בעקבות זאת הוצאו להורג רבים מתומכיו, 108 איש בסך הכול. זמן קצר אחר כך הקיץ הקץ על שלטון הטרור.

 


שלטון הדירקטוריון
מכאן ואילך חזר השלטון לידי אספת הנבחרים, שכלכלה את ענייניה במתינות. סמכויות הוועדות המהפכניות צומצמו במידה ניכרת ועצירים רבים שוחררו. אולם המשטר הוסיף להיות מהפכני - אם כי פעל תחת הבטחה שבקרוב תיכנס החוקה לתוקף. הגם שהוחלט כי המדינה לא תסבסד שום פולחן דתי, הובטח לפתוח מחדש את הכנסיות. במהומות שפרצו ב-1793 תבע העם את הפעלת החוקה ואספקת מצרכים סדירה, אך עתה עמדו לרשות המהפכה כוחות שיטור יעילים, ואלה הצליחו לדכא ניסיונות לשינוי המצב שעשו מלוכנים וקיצונים רפובליקנים כאחד.

מעצמות אירופה נלאו מלהילחם בצרפת המהפכנית וחתמו על חוזי שלום עמה. ב-5 באפריל 1795, בבאזל, הכירה
פרוסיה בסיפוח הגדה המערבית של הריין לצרפת, וב-16 במאי 1795 כרתו ארצות השפלה בהאג ברית עם הרפובליקה הצרפתית, תוך ויתורים מופלגים.

באוגוסט 1795 נתקבלו תקנות שהיו למעשה חוקה חדשה. השלטון המחוקק נחלק בין שתי אספות: "חמש המאות", היוזמת הבלעדית של חוקים, וה"זקנים" (בני יותר מ-40 שנה), שהיו רשאים לאשר או לדחות את הצעות חמש המאות. ביצוע החוקים נמסר לידי "דירקטוריון" של 5 חברים, שאותם בחרו לתקופה קצרה שתי האספות. החוקה הובאה לאישור במשאל עם, שהצביע בעדה ברוב גדול (אם כי רק 25% מבעלי זכות הבחירה לקחו חלק בהצבעה). אושרו התקנות הנלוות שקבעו, בין השאר, כי 2/3 מחברי האספות החדשות חייבים להיבחר מבין חברי האספה הלאומית היוצאת.

ההמון התמרמר על כך, אך דוכא ב-6 באוקטובר 1795 בידי בָּרָאס, מבכירי אספת הנבחרים, בעזרת קצין קורסיקאי צעיר, נפוליאון. בימיה האחרונים תיקנה האספה תקנות שחשיבותן רבה, גם מעבר לתחום הפוליטי. היא הקימה מוזיאונים, בתי ספר גבוהים לכל מקצועות הצבא ומערכת חינוך בכל הדרגות.

הדירקטוריון ניצב לפני בעיות קשות. זה זמן רב לא שולמו מסים, האוצר היה ריק והכסף איבד מערכו מיום ליום. העובדים לא קיבלו משכורות וערכו שביתת רעב. הכבישים והגשרים היו משובשים, ובכל מקום פעלו כנופיות שודדים. ההשפעה העיקרית על השלטון עברה לבנקאים ולראשי הצבא בארצות הכבושות - היחידים שיכלו להמציא כספים לדירקטורים: הרפובליקנים, שבראשם עמדו בורגנים שהתעשרו מקניית נכסי האצילים הגולים ואחוזות הכנסייה, היו נתונים ללחץ מצד המלוכנים, שקיבלו סיוע מתמיד מהחוץ, ומצד האנרכיסטים, תומכי התנועה המהפכנית.

 


עלייתו של נפוליאון
הישועה באה בדמותו של
נפוליאון, מפקד הצבא באיטליה, שהלך מניצחון לניצחון והחתים את מעצמות אירופה על חוזי שלום שהותירו בידי צרפת את כל כיבושיה. גם בריטניה פתחה בדיונים לקראת הפסקת מעשי האיבה. נפוליאון ניצל את הצבא כדי להשליט סדר בצרפת וכדי לדחות את כל האמצעים שננקטו לטובת הגורמים האנטי-מהפכניים. מעמדו התחזק עוד יותר לאחר שנוצרה קואליציה אנטי-צרפתית שנייה בחסות הבריטים, שהקיפה את מלך נפולי, קיסר רוסיה, הסולטאן העות'מאני והאוסטרים. הצרפתים הכריזו על גיוס חובה לפי הגרלה (שהיה בגדר חידוש), והצליחו להדוף את התקפות אויביהם בשווייץ ובהולנד.


ביולי 1798 נחת נפוליאון במצרים וכבש אותה. אך לנוכח המצב הפנימי בצרפת, השאיר את מצרים בידי עוזריו והפליג לצרפת - שם נתקבל, למרות כישלון ניסיונו לכבוש את עכו, והשמדת הצי הצרפתי בידי האדמירל הבריטי נלסון בקרב אבו קיר, בתשואות גיל.

 

עם התמנותו למפקד הצבא בפריס הצהיר על כוונתו למגר את המשטר המושחת. כשנשמעו באספה קולות מאיימים נגדו, קרא לחיילים לגרש את המפריעים, ומיעוט קטן של נבחרים ביטל את המוסדות החוקיים ומסר את השלטון לידי שני דירקטורים לשעבר, שהיו שותפים למזימה, ולנפוליאון. הוא נעשה לשליט המוחלט וזכה באמונם של רוב הצרפתים.

 


ציטוטים

 

  • "המהפכה הצרפתית היא רק ראשיתה של מהפכה גדולה יותר ומדהימה פי כמה, אשר תהיה האחרונה (...). הגיעה השעה להקמת הרפובליקה של השווים, המקלט הנפלא הפתוח לכל אדם" (פרנסואה נואל בביוף, מהפכן צרפתי, מכתביו בזמן המהפכה).

 

  • "כלום" (המלך לואי ה-16, ביום הפריצה לבסטיליה, מתאר ביומנו את אירועי היום).

 

  • "צרפת היא מהפכנית או שאיננה דבר. המהפכה של 1789 היא הדת הפוליטית שלה" (אלפונס דה למרטיין, משורר ופוליטיקאי צרפתי במאה ה-19).

 

  • "כל חוק אשר מפר את זכויותיו הבלתי הפיכות של האדם הוא בהכרח לא צודק ורודני. הוא אינו חוק כלל" (רובספייר).

 

  • "אולי היה טוב יותר אילו שנינו לא היינו נולדים" (נפוליאון בונפרט, על קברו של הפילוסוף הצרפתי, ז'ן ז'ק רוסו).

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
קהילות
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
קטלוג אופנה
JumpStarter
יחסים
קהילות
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותTotal media - Interactive media technologiesApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
as22-c  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©