הַטּוּרְקִים הַצְּעִירִים, שם משותף לכמה קבוצות של משכילים וקציני צבא ששאפו לחולל רפורמות באימפריה העות'מאנית ולהנהיג בה מודרניזציה.
בשלהי המאה ה-19 החלו הטורקים הצעירים להתאגד באגודות מחתרת, וב-1907 הקימו ארגון גג ושמו הוועד לאחדות ולקדמה. ב-1908 חוללו הפיכה בטורקיה ואילצו את הסולטן עבדולחמיד ה-2 להשיב לתוקפה את חוקת 1876, שהיתה ליברלית יחסית. ב-1909 דיכאו הפיכת נגד, הדיחו את הסולטן ומינו תחתיו את אחיו, מוחמד רשאד (הסולטן מוחמד ה-5).
הטורקים הצעירים שלטו בפועל בטורקיה עד סוף מלחמת העולם הראשונה (למעט מספר חודשים ב-1912/3, לאחר שהתחוללה הפיכת נגד), ושלושת מנהיגיהם הבולטים היו אנוור פשה, טלעת פשה וג'מאל פשה. הנהיגו מודרניזציה במִנהל וליברליזם ופרלמנטריזם מוגבלים...
