 |  | מייקל קולינס. צילום: איי פי
| | |  | | מצעד תמיכה בארגון. צילום: גטי אימג' בנק ישראל
| | |  | | פיצוץ ברכבת, 1976. צילום: גטי אימג' בנק ישראל
| | |  | | מהומות בבלפסט, יוני 2001 צילום איי פי
| | |  | | ג'רי אדמס, נשיא ה"שין פיין", 2003. צילום: איי פי
| | |
| אתרים נוספים |  | |
| ערכים קשורים | | |
| תחומים קשורים | | |
| | הצבא האירי הרפובליקני
Irish Republican Army
הצבא הרפובליקני האירי (ידוע גם בראשי התיבות IRA), ארגון אירי מחתרתי הפועל מאז שנת 1919 נגד השלטון הבריטי באירלנד. הארגון נחשב לזרוע הצבאית של מפלגת שין פיין,
שחתרה לעצמאות אירלנד בדרכים מדיניות, אך לא היה כפוף למרוּתה.
בימי המלחמת העצמאות של אירלנד (1919 - 1921) ניהל הארגון, בהנהגת מייקל קולינס,
מלחמת גרילה במטרה לאלץ את הבריטים לשבת לשולחן המו"מ. בסופו של דבר הוחלט על חלוקת האי האירי בין המדינה החופשית האירית (הרפובליקה האירית)
לבין אירלנד הצפונית,
שנותרה חלק מהממלכה המאוחדת.
בעקבות הסכם זה התפלג הארגון בין תומכי החלוקה למתנגדיה. הפלג המתנגד, בהנהגתו של איימון דה ולרה,
פנה ללחום נגד הרפובליקה החדשה, ואילו תומכי הארגון היו גרעינו של צבא אירלנד. ב-1923 הסתיימה מלחמת האזרחים בתבוסת ה-IRA; הארגון התפלג שוב. חלקו, בהנהגת דה ולרה, הקים מפלגה בשם פיונה פייל,
ופנה להמשיך במאבק לאיחוד אירלנד בדרכים פרלמנטריות. אחרים ירדו למחתרת והוסיפו לפעול, ברפובליקה ובאירלנד הצפונית. IRA הוכרז ארגון בלתי-חוקי באירלנד ב-1931, אך לא התפרק, ובימי מלחמת העולם אף פנה לבקש את עזרת הנאצים במאבקו נגד הבריטים. חמישה מראשי הארגון הוצאו להורג בתקופה זו.
| מידע נוסף - מתוך אתר ynet |
|
| ראיון עם חבר הפרלמנט האירי דייויד נוריס (2005) |
|
"זה היה מעגל דמים כואב. פיגוע הוביל לתגובה שהובילה לנקמה וכן הלאה... היה גם דיכוי מצד בריטניה אבל חשוב להגיד שהמצב מעולם לא הצדיק אלימות". |
| לראיון במלואו - לחצו כאן |
|
|
|
ב-1949 הגביר הארגון את המערכה לסילוק השלטון הבריטי מצפון אירלנד ולאיחודה למדינה אחת, כשהוא נהנה מתמיכה מסיבית של המיעוט הקתולי בצפון.
ה-IRA ליווה את מאבק הקתולים של צפון אירלנד לשוויון זכויות בפעילות צבאית (בראש ובראשונה טרור) נגד האוכלוסייה הפרוטסטנטית, נגד המשטרה המלכותית של צפון אירלנד ונגד הצבא הבריטי.
המאבק החריף עוד יותר לקראת סוף שנות ה-60. אז התפצל הארגון שוב לשני פלגים, ה"רשמי" שדגל בפעילות פוליטית וה"פרוביזיונלי" שדגל בטרור. בתחילה התרכזה פעילות ה"פרובוס" בצפון אירלנד עצמה, אך לאחר מכן רבו הפיגועים באי הבריטי עצמו. בין השאר הטמין ה-IRA ה"לא-רשמי" פצצות בפאבים, בתחנות רכבת, בחנויות ובמרכזי קניות. לעתים הועברה אזהרה מוקדמת על הימצאות מטען חבלה באיזור מסוים, ולעתים לא.
ההתנגשות בין מפגינים אירים לבין השלטונות הבריטיים שנודעה בשם "יום א' השחור" (30.1.72), שבה נהרגו 13 קתולים, ליבתה את המאבק. בה בעת, גברה תמיכת הקתולים בצפון ב-IRA, ונמצאו לו אוהדים רבים בארה"ב, שהזרימו כספים לארגון. באותן שנים קשר ה-IRA קשרים עם לוב ועם ארגוני טרור אחרים בעולם, הצטייד בנשק רב ושכלל את שיטות הטרור שלו.
בתחילת שנות ה-80, תחת שלטונה של מרגרט תאצ'ר,
פתחו אסירים מחברי הארגון בשביתת רעב, בתביעה כי יוענק להם מעמד של אסירים פוליטיים ולא פליליים. תאצ'ר סירבה להיכנס למשא ומתן על התביעות, ו-10 אסירים שבתו רעב עד מוות. מותם עורר מהומות קשות בצפון אירלנד.
פיגוע של הצבא האירי הרפובליקני, 1981 (צילום: איי אף פי)
באוגוסט 1994 הכריז הארגון על הסכמתו להפסקת אש לצורך קיום שיחות שלום. בריטניה תבעה כי הארגון יפורק מנשקו כתנאי מוקדם למשא ומתן, ולכך סירב ה-IRA. מעשי האלימות נמשכו. הפסקת האש שבה והוכרזה לאחר שהבריטים הסכימו להשתתפות שין פיין בשיחות.
באוקטובר 1997 נפגש לראשונה ראש ממשלת בריטניה, ג'ון מייג'ור,
עם מנהיגי שין פיין אולם מעשי הטרור לא פסקו. בסופו של דבר, באפריל 1998, הגיעו הצדדים להסכם - "יום שישי הטוב" - להסדר מדיני בצפון אירלנד. ההסכם אושר במשאל עם, ברוב של 71 אחוזים. המרכיבים המשמעותיים ביותר בהסכם זה, מעבר לפירוק ה-IRA מנשקו, היו הסכמת הרפובליקנים לכך שצפון אירלנד תישאר בריטית כל עוד ירצו בכך רוב התושבים, והסכמת ה"לויאליסטים" (נאמני בריטניה בצפון אירלנד, דהיינו הפרוטסטנטים) לשיתוף הרפובליקנים בשלטון.
עדיין נותרו פלגים ב-IRA שסירבו לקבל את ההסכם, ורק באוקטובר 2001 הסכים הארגון להתפרק מנשקו, אם כי לא למסור אותו לשלטונות. בתגובה, הקטינה בריטניה את הנוכחות הצבאית בצפון אירלנד וקידמה את הצעדים שכבר החלה לנקוט לשיתוף הרפובליקנים בשלטון במחוז זה. בבחירות לממשל המקומי שנערכו ב-2003 זכו המפלגות שמייצגות את הקיצונים בשני הצדדים - "שין פיין" בצד הקתולי והאיחוד הדמוקרטי (לויאליסטים) בצד הפרוטסטנטי - והן לא הצליחו לגבש קואליציה משותפת.
| ציטוט |
|
| מתוך הודעת הארגון על הפסקת המאבק האלים (2005) |
|
"אנו מאמינים כעת כי ישנה דרך אלטרנטיבית כדי להשיג את האיחוד ולהביא קץ לשלטון הבריטי על ארצנו (...). אנו מודעים מאוד להקרבה של המתים הפטריוטים, אלה שהלכו לכלא, המתנדבים ובני משפחותיהם (...) אנו מדגישים כי המאבק האלים היה לגיטימי לגמרי; אנו מודעים שהרבה אנשים סבלו כתוצאה ממנו (...) יש כעת הזדמנות חסרת תקדים לנצל את האנרגיה והרצון הטוב שקיים לטובת תהליך השלום".
|
|
|
|
|
ב-2005 קרא ג'רי אדמס, מנהיג מפלגת "שין פיין " (הזרוע הפוליטית של ה-IRA), למנהיגי ה-IRA לשקול להסיט את מאבקם לנתיב הפוליטי.
מספר חודשים לאחר מכן הודיעה ה-IRA כי היא זונחת את מאבקה האלים ומניחה את נשקה לטובת מאמץ להגשים את יעדיה - איחוד צפון אירלנד והרפובליקה של אירלנד והפסקת השלטון הבריטי על צפון אירלנד - באמצעים פוליטיים לגיטימיים. בעקבות ההודעה החל הצבא הבריטי בתהליך של הסגת כוחותיו מצפון אירלנד.
בספטמבר 2005 הודיע הגוף הבינלאומי שמונה לפקח על פירוק ארגון המחתרת מנשקו כי: "המחתרת האירית עמדה בהתחייבותה והוציאה את כל הנשק שברשותה מכלל שימוש".
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
