זוהר קוטבי, אור זוהר המופיע במרומי השמיים באזורי הקוטב
הצפוני והדרומי. בהתאם לכך הוא קרוי זוהר צפוני (אוֹרוֹרָה בּוֹרֵאָלִיס) או זוהר דרומי (אורורה אוסטרליס).
מקורו של הזוהר בהתנגשויות של חלקיקים טעונים המגיעים מן השמש
עם מולקולות האוויר במרומי האטמוספרה
(מעל 100 ק"מ). החלקיקים, חלק מ"רוח השמש" - זרם חלקיקים מסיביים הבוקעים מהשמש ומתפשטים ברחבי מערכת השמש - מואצים ומתועלים בשדה המגנטי
של כדור הארץ,
ומשום כך הם פוגעים באטמוספרה באזורי הקוטב.
זוהר דרומי (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)
"רוח השמש" נושבת מהשמש לארץ במהירות עצומה של כ-1.6 מיליון קמ"ש. בהיכנסה לנתיבים המגנטיים של אטמוספרת כדור הארץ לאחר כ-40 שעות, חלקיקי האלקטרונים
והפרוטונים
המרכיבים אותה מתנגשים במולקולות חנקן
וחמצן.
התנגשות זאת גורמת לפליטת קרינה אלקטרומגנטית
בחלק הנראה של הספקטרום שתוצאתה היא מופע הזוהר. צבעי הזוהר משתנים בהתאם למולקולות
השונות וביחס לגובה:
• צבע ירוק: כתוצאה מהתנגשות עם חמצן עד גובה של 240 ק"מ לערך.
• צבע אדום: כתוצאה מהתנגשות עם חמצן מעל לגובה של 240 ק"מ לערך.
• צבע כחול: כתוצאה מהתנגשות עם חנקן עד גובה של 100 ק"מ לערך.
• צבע סגול: כתוצאה מהתנגשות עם חנקן מעל לגובה של 100 ק"מ לערך.
מופעי הזוהר הקוטבי משקפים את עוצמת פעילות השמש. בעת פעילות אינטנסיבית בשמש, קרינה על-סגולה
רבה נפלטת ממנה. קרינה זו משפיעה על קווי השדה המגנטי של כדור הארץ (המגנטוספרה), וכתוצאה מכך יכולת ספיגתו של השדה המגנטי את זרם החלקיקים משתנה. אם פעילות השמש עזה במיוחד, עשוי הזוהר להיראות בקווי רוחב נמוכים מהרגיל ושכיחות הופעתו עולה. לעומת זאת, אם עוצמת הפעילות השמשית נמוכה, עוצמת ההארה של הזוהר גבוהה יותר.
תופעת הזוהר מופיעה גם בגרמי שמיים נוספים במערכת השמש, בעלי אטמוספרה ושדות מגנטיים. מבין כוכבי הלכת
בעלי תופעת הזוהר ניתן למנות את שבתאי,
צדק,
אורנוס
ונפטון.
גם בכמה מירחי כוכבי לכת אלו מתרחשת תופעה זו, בין השאר בירחו של צדק – איוֹ. שם היא נגרמת בשל קרבתה של האטמוספרה של הירח לשדה המגנטי רב העוצמה של צדק.
מלבד מגוון צבעים, מופיע הזוהר הקוטבי גם בצורות שונות (יריעות, קרניים, קשתות ועוד), והוא נחשב לחזיון טבע מרהיב.
הדפס
