 |  | חאג' אמין אל-חוסייני צילום: לע"מ
| | |
| ערכים קשורים |  | |
| תחומים קשורים | | |
| | חאג' מוחמד אמין אל-חוסייני
Hajj Amin Al Husseini
חאג' מוחמד אמין אל-חוסייני, (1895 - 1974), המופתי של ירושלים ומנהיג התנועה הלאומית הערבית-פלסטינית. בן למשפחת חוסייני,
מהנכבדות בא"י.
למד שנה בבי"ס יהודי (של כי"ח)
ושנה במכללת אל-אזהר
(אך לא השלים את לימודיו). היה קצין בצבא העות'מאני במלחמת העולם הראשונה.
שירת זמן מה בממשל שהאמיר פייצל ה-1
ביקש לכונן בדמשק, ואחר כך בממשל הצבאי הבריטי בא"י. ב-1919- 1920 היה יו"ר "המועדון הערבי" הלאומני בירושלים; נחשב למסית לפרעות 1920, ונידון בהיעדרו ל-15 שנות מאסר. בספטמבר 1920 חנן אותו הנציב העליון, שביקש למנותו מופתי של ירושלים - משרה שהיתה בידי משפחתו זה כמה דורות, והתפנתה עם מות אחיו החורג כאמל; הבריטים ביקשו גם לפצות את משפחת חוסייני על שניטלה ממנה ראשות עיריית ירושלים, עם פיטורי מוסא כאט'ם, ונמסרה לראע'ב אנ-נשאשיבי,
ראש המשפחה היריבה.
ב-1921 נתמנה אל-חוסייני למופתי - פוסק הלכה עליון בענייני דת - של ירושלים, ביוזמת השלטונות הבריטיים. ב-1922 נבחר לנשיא המועצה המוסלמית העליונה -
מוסד חדש שכונן השלטון הבריטי לניהול ענייני המוסלמים בא"י. חוסייני ניצל את מעמדו ואת יכולתו להעניק משרות לנאמניו לביצור השפעתה של משפחתו בציבור הערבי, והיה למנהיגם הפוליטי הראשי של ערביי הארץ.
הוא נקט קו קיצוני, דחה כל שיתוף פעולה עם שלטונות המנדט הבריטי, התנגד להקמת בית לאומי ליהודים ושלל כל אפשרות להסכם עם היהודים. הוא הוסיף למאבק הלאומי נימה דתית-אסלאמית וארגן שתי ועידות כל-אסלאמיות (1928, 1931) לעזרתם של ערביי א"י.
ב-1934 גיבש את מחנהו בהקמת המפלגה הערבית הפלסטינית - אף שנמנע מלקחת בה חלק בתפקיד רשמי, כדי לקיים את מעמדו הדתי, העל-מפלגתי. ב-1936 התייצב בראש הוועד הערבי העליון
שהוקם כדי לנהל את "המרד הערבי"
(1936- 1939). משפרשו ראשי האופוזיציה מהוועד ב-1937 נעשה מנהיג יחיד ופתח במעשי טרור גם נגד יריביו שבציבור הערבי.
באוקטובר 1937 פיטר אותו הממשל הבריטי מנשיאות המועצה המוסלמית. המועצה פוזרה, והוועד הערבי העליון הוצא אל מחוץ לחוק. חוסייני נמלט מהארץ והמשיך לנהל את המרד מלבנון ומסוריה. ב-1940 עבר לעירק וסייע לקצינים המורדים בראשות רשיד עלי אל-כילאני
במלחמתם נגד הבריטים. משהובסו ב-1941 נמלט לאיטליה. אחר כך עבר לגרמניה, שירת את הנאצים כתועמלן וגייס מתנדבים מוסלמים לצבאם. בזמן שהותו בגרמניה נפגש עם היטלר ותמך בהתלהבות ברעיונותיו לפתרון "הבעיה היהודית",
וניסה לסייע לרודן הנאצי באופן פעיל להגשמת חזונו.
המופתי שאף להקים צבא ערבי, שהוא יהיה מפקדו, ואשר יילחם בבריטים במזרח התיכון, אך לאחר התבוסות הגרמניות בצפון אפריקה בשנים 1942 - 1943 נגוזו חלומותיו. היה שותף ל"מבצע אטלס" באוקטובר 1944 שמטרתו היתה ככל הנראה להרעיל את בארות המים בתל אביב. המבצע נכשל לאחר שחיילי הקומנדו הגרמני נתפסו זמן קצר לאחר צניחתם.
ב-1945 עצרוהו בעלות הברית, אך הוא נמלט מצרפת ועבר למצרים (כיוון שלא הורשה לחזור לא"י). ב-1946 מינתה אותו הליגה הערבית
שוב לראש הוועד הערבי העליון; הוא עמד בראש מאבקם המכריע של ערביי א"י ב-1947- 1948, אך לא עלה בידו להטיל את מרותו על הלוחמים בארץ ועל ניהול מלחמתן של מדינות ערב, והשפעתו החלה דועכת.
אחרי המפלה (במלחמת העצמאות)
ניסה לכונן בעזה "ממשלת פלסטין", אך נכשל. הוסיף להופיע בשם הוועד הערבי העליון, שחדל למעשה מלהתקיים, והמשיך לתבוע מנהיגות; ב-20 שנות חייו האחרונות ישב בקהיר ובביירות והיה נטול השפעה.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
