מחלת הנפילה

לאפילפסיה שני סוגים עיקריים: אפילפסיה כללית, בה מופיעים ההתקפים בו זמנית, בכל קליפת המוח, ואפילפסיה מוקדית, בה מתפרצים ההתקפים ממוקד מסוים בקליפת המוח.

אפילפסיה כללית מאופיינת בשני סוגי התקפים עיקריים. התקף גדול (המכונה גם "המחלה הגדולה", "התקף טוני-קלוני", "גרנד מל"), במהלכו נופל החולה כתוצאה מאיבוד הכרה פתאומי, כאשר שריריו במצב עווית. במצב זה, הנקרא "השלב הטוני", נמצא החולה כ-15 דקות. לאחריו מגיע "השלב הקלוני", הכולל תנועות עוויתיות של החולה, הנובעות מהתכווצויות חוזרות של הגפיים. לאחר התקף גדול עלול החולה לסבול מטשטוש, מבלבול ומכאבי ראש. במצבים אחרים הוא עלול להירדם. התקף קטן (מכונה גם "אבסנס", "פטי מל") הוא הצורה השנייה של אפילפסיה כללית. במקרה זה מופיעים התקפים קצרים, הנמשכים שניות אחדות ומאופיינים בחוסר הכרה. בהתקף זה (המאפיין בעיקר ילדים) החולה אינו מאבד את שיווי משקלו. תסמינים אחרים של ההתקף הקטן הם עיניים בוהות ולעיתים הפרעה בקצב תנועת העפעפיים.

לאפילפסיה מוקדית שני סוגי התקפים. התקף מוקדי פשוט, בו נותר החולה בהכרה מלאה. התסמינים השכיחים להתקף זה הם מבט בוהה ורעידות באחת הגפיים או במחצית מהגוף וכן הזיות (תלוי באזור במוח בו נמצא המוקד האפילפטי). והתקף מוקדי מורכב, השכיח יותר. התקף זה מתבטא בדרך כלל, בשינוי במצב ההכרה ובתסמינים שונים כגון תנועות חוזרות בידיים, התכווצויות בלתי רצוניות, פעולות חוזרות של בליעה, מציצה וליקוק, וכן הטיית הראש והעיניים לאחד הצדדים. לעיתים ניתן לרפא צורה זו של אפילפסיה באמצעות ניתוח.

שכיחותה של האפילפסיה באוכלוסייה כ-0.5% - 1%, אולם למעלה ממחצית מן החולים במחלה מחלימים ממנה. הסיבה להתקפים אפילפטיים יכולה להיות תורשתית, הפרעה בהתפתחות המוח או גורם חיצוני אחר כגון חבלה, דלקת או גידול (כגון מנינגיומה). את האפילפסיה ניתן לאבחן באמצעות אלקטרואנצפלוגרפיה (EEG - electroencephalography), בדיקה הבוחנת את הפעילות החשמלית של המוח. על פי רוב מטופלת אפילפסיה בטיפול תרופתי מונע.

* לתשומת לבכם: התוכן המובא בערך זה אינו בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית, אבחנה או ייעוץ, אינו תחליף לביקור וייעוץ אצל רופאים ואין לראותו ככזה; בכל מקרה תמיד יש לפנות לגורמים מטפלים מוסמכים. אזכור שם תרופה, טיפול או כל אמצעי נוסף באנציקלופדיה זו, אינו מהווה המלצה להשתמש בהם.