כמאל אטאטורק

נולד בסלוניקי שביוון (אז בשטחי האימפריה העות'מאנית)  שמו בלידתו - בשם מוצטפא כמאל. ב-1899 החל את לימודיו באקדמיה הצבאית באיסטנבול. ב-1908 השתתף במהפכת "הטורקים הצעירים", אך מאוחר יותר התאכזב ממדיניותם והתרחק מהם. כאיש צבא, שירת באזורים שונים של האימפריה הטורקית, והשתתף במלחמת הבלקן הראשונה. במלחמת העולם הראשונה היה קצין בצבא הטורקי שלחם לצידה של גרמניה. ב-1915 נעשה מפקד הדיוויזיה שהוצבה להגן על חצי-האי גליפולי, ומילא תפקיד מכריע בהדיפת הפלישה הבריטית. באחד הקרבות ניצל בנס, כאשר רסיס פגז ננעץ בשעון שנשא בכיס חזהו. לאחר מכן, בדרגת גנרל, לחם בחזית הרוסית.

ב-1919, אחרי מפלת טורקיה במלחמת העולם הראשונה, השתלטו מעצמות ההסכמה המנצחות על איסטנבול ועל חלקים אחרים של טורקיה והחלו בהכנות לחלקה ביניהן. במקומות שונים בארץ קמו תנועות התנגדות, וכמאל נשלח למרכז אנטוליה כדי לדכאן שם. אולם הוא ארגן את תנועות ההתנגדות הלאומית וגיבש אותן לכוח מדיני וצבאי, שנאלץ להיאבק גם בשלטון המרכזי באיסטנבול, שכן זה לא גילה כל התנגדות לנוכח התפוררות המדינה (הטורקים הצעירים נמלטו לגרמניה בתום המלחמה, והסולטן מחמד ה-6 נותר שליט יחיד, והיה למעשה עושה דברן של מעצמות ההסכמה המנצחות).

ב-1920 כינס כמאל אספה לאומית ששימשה בסיס לפרלמנט הראשון של טורקיה המודרנית. הוא הנהיג את המורדים הלאומנים לנצחון על כוחות ההסכמה ועל שרידי המשטר העות'מאני, ושם קץ לעצמאות החלק הארמני של טורקיה. הסכנה הגדולה ביותר נשקפה לטורקיה מן היוונים, שפלשו לאנטוליה ועלו על אנקרה. יד ימינו של כמאל, קולונל איסמט, הביס אותם על הנהר אינונו, ונטל את שם הנהר כשם משפחתו החדש. התקדמות היוונים התחדשה ב-1921, וכמאל קיבל לידו את הפיקוד על הכוחות בשטח, עד שהדף אותם סופית מטורקיה בספטמבר 1922. כעבור זמן קצר נמלט הסולטן מארצו. מעצמות ההסכמה הזמינו את ממשלת אנקרה לשיחות שלום שהסתיימו ב-24.7.23 בהסכם לוזן. הסכם זה הכיר בטורקיה החדשה של כמאל וקבע את גבולותיה. ב-2 באוקטובר נכנס כמאל לאיסטנבול, אולם לא חידש את מעמדה כבירת טורקיה, אלא קבע את הבירה באנקרה.

באוגוסט 1923 הקים כמאל את מפלגת העם הרפובליקנית, כמסגרת-על לתנועות ההתנגדות השונות שבראשן עמד, והשתית את מצעה על שישה עקרונות - רפובליקניזם, לאומיות, פופוליזם, אטטיזם, חילוניות ורפורמיזם - שנכללו כעבור זמן קצר בחוקת טורקיה. ב-29 באוקטובר כונן את הרפובליקה הטורקית ונבחר לנשיאה.

אטאטורק (שם זה אימץ לו ב-1935) כפה על הטורקים בשיטתיות ובתקיפות מודרניזציה, אירופיזציה וחילוּן; מאבקו בדת היה חסר פשרות: לאחר שביטל את הח'ליפות העות'מאנית-אסלאמית ב-1924, הוא המיר את האלפבית הערבי באלפבית הלטיני (1928), אסר על לבוש אסלאמי מסורתי (ובכלל זה חבישת תרבוש לגברים ורעלות לנשים), הנהיג שוויון זכויות לנשים (1934), וחשוב מכול, ביטל את חוקיה המוסלמיים של האימפריה העות'מאנית והנהיג במקומם קודקס אזרחי. הוא גם אסר על קיום בתי-ספר דתיים.

אטאטורק המריץ את פיתוח התעשייה (ביוזמת המדינה) והנהיג רפורמות כלכליות רבות. עם כל זאת, שלטונו היה רודני. ב-1930 עשה צעד לקראת דמוקרטיזציה, כאשר התיר את הקמתה של מפלגת אופוזיציה. אולם זו נהנתה מפופולריות כה גדולה, עד שאטאטורק ביטל אותה מיד.

אטאטורק, שהרבה בשתייה כל ימיו, מת ממחלת כבד ב-10.11.38. גופתו נטמנה במאוזוליאון באנקרה. דמותו של אטאטורק נערצת גם כיום על ידי הטורקים ומשנתו המדינית, ה"כמאליזם", היא תורת היסוד של טורקיה.