ליכוד, מפלגה ישראלית. ראשיתה בגוש פוליטי של מפלגות ימין-מרכז עצמאיות שהוקם ב-1973, בראשות מנחם בגין.
במרכז רשימת המפלגות שהולידו את רשימת הליכוד עומדות: תנועת חרות
והמפלגה הליברלית,
שהקימו את גח"ל
(גוש חרות-ליברלים) ב-1965. הקמת גח"ל יצרה שינוי מהותי במפה הפוליטית של ישראל, כאשר בפעם הראשונה התגבשה חזית פוליטית שבכוחה לאיים על הדומיננטיות של מפא"י (וגלגוליה
המאוחרים: המערך ו
מפלגת העבודה).
בתחום המדיני היה פער ניכר בין מרכיבי גח"ל: תנועת החרות דגלה ברעיון ארץ ישראל השלמה, ואילו חברי המפלגה הליברלית ייצגו תפיסה מתונה יותר וקרובה בהרבה לזו של מפא"י. בתחום החברתי-כלכלי הציגו שתי המפלגות עמדות אנטי סוציאליסטיות ואולם "הציונים הכלליים" (המרכיב
המרכזי במפלגה הליברלית) ייצגו באופן מסורתי את האינטרסים של המעמד הבינוני, ואילו חרות ייצגה את העולים החדשים ממדינות ערב ושכירים במעמד חברתי-כלכלי נמוך; לחרות היה אופי מסורתי-דתי ואילו הליברלים היו נגד כפייה דתית; הליברלים צידדו בבחירות אזוריות ואילו חרות התנגדה לכך.
ישיבת הוועדה המרכזית של תנועת חרות, מצודת זאב, 1969 (צילום: לע"מ)
בהסכם שנחתם בעת הקמת גח"ל נאמר שכוונת הגוש החדש לכונן בישראל משטר לאומי ליברלי. על רקע חילוקי הדעות בעניין שלמות הארץ (לפני מלחמת ששת הימים),
נאמר בהסכם במפורש ש"תנועת חרות תוסיף לשאת בקרב האומה את עקרון שלמות המולדת; לאמור: זכותו של העם היהודי על א"י, בשלמותה ההיסטורית, זכות נצחית היא שאינה ניתנת לערעור".
גח"ל פעל בכנסת וברשויות המקומיות, הקים סיעה בהסתדרות,
הוציא לאור עיתון ("היום") וגיבש מצע חברתי-כלכלי ליברלי שדגל בהפרדה בין חברת העובדים
להסתדרות. בבחירות לכנסת שנערכו ב-1965 וב-1969 זכה גח"ל ב-26 מנדטים ולא הצליח לאיים על שלטון המערך. ב-1973 הצטרפו לגח"ל "הרשימה הממלכתית",
"המרכז החופשי" ו"תנועת העבודה למען א"י השלמה", וכך הוקמה מפלגת הליכוד, ערב הבחירות לכנסת ה-8 (1974). בבחירות אלו (מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים)
זכה הליכוד ב-39 מנדטים (לעומת 51 למערך).
מצע הליכוד לבחירות לכנסת ה-9 כלל הצעה לשינוי שיטת הבחירות לשיטה מעורבת אזורית-יחסית; התנגדות למסירת השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים לשלטון זר; ביטול מערכת ההצמדות במשק; הקטנת מעורבות הממשלה במשק; חינוך חינם מגיל 4 עד גמר ביה"ס התיכון.
רה"מ הנכנס מנחם בגין בשיחה עם רה"מ היוצא יצחק רבין, 1977 (צילום: יעקב סער, לע"מ)
בבחירות שנערכו בחודש מאי 1977 זכה הליכוד ב-43 מנדטים והמערך ב-33 בלבד. לליכוד הצטרפו 2 חברי "שלומציון" (בראשות אריאל שרון).
בעקבות הניצחון בבחירות הוקמה ממשלה בראשות מנהיג הליכוד מנחם בגין.
הניצחון בבחירות וחילופי השלטון הוכתרו בכינוי " המהפך" כאשר לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל הודחה תנועת העבודה מן השלטון והנהגת המדינה עברה לידי מחנה הימין. בבחירות לכנסת ה-10 הגביר הליכוד את כוחו ל-48 מנדטים (למרות פרישת "התחייה"),
ושוב הרכיב את הממשלה. בקיץ 1983 פרש בגין מהחיים הפוליטיים. יצחק שמיר
תפס את מקומו כראש ממשלה מטעם הליכוד.
בבחירות לכנסת ה-11, שנערכו ב-1984, קיבל הליכוד 41 מנדטים ואילו המערך קיבל 44 מנדטים. בעקבות שוויון בין גושי השמאל והימין הקימו שתי המפלגות הגדולות ממשלת אחדות לאומית
וכוננו רוטציה בת שנתיים במשרת ראש הממשלה, תחילה שמעון פרס (המערך) ולאחר מכן יצחק שמיר (הליכוד).
שיחות בין תנועת הליכוד והמערך לקראת כינון ממשלת אחדות לאומית, 1983 (צילום: נתי הרניק, לע"מ)
ב-1988 הפך הליכוד מגוש מאוחד של מפלגות, למפלגה אחת. בבחירות לכנסת ה-12, שנערכו באותה שנה, זכה הליכוד ב-40 מנדטים (לעומת 39 מנדטים לרשימת המערך). לאחר הבחירות הוקמה שוב ממשלת אחדות ליכוד-מערך, בראשות מנהיג הליכוד, יצחק שמיר. ב-1990 הוביל שמעון פרס, מהלך הצבעת אי האמון בממשלת שמיר בתמיכת הסיעות הדתיות. אלא שהמהלך להקמת ממשלה חלופית, אשר זכה בכינוי "התרגיל המסריח" (15 במרס 1990), נכשל. בעקבות המהלך פרש המערך מממשלת האחדות.
בבחירות לכנסת ה-13 (1992) ניצחה מפלגת העבודה (44 מנדטים לעומת 32 לליכוד) והליכוד שב לאופוזיציה. ב-1993 נבחר בנימין נתניהו לעמוד בראש הליכוד. בראשותו ניצחה המפלגה בבחירות הישירות לרה"מ (למרות שזכתה ב-32 מנדטים בלבד בבחירות לכנסת) ב-1996 והקימה ממשלה בשיתוף עם סיעות גשר וצומת. במהלך כהונתו עבר הליכוד זעזועים רבים. כמה ממנהיגיו ביניהם דן מרידור
רוני מילוא
ויצחק מרדכי פרשו
למפלגת המרכז
(כמה מהם חזרו לליכוד
בשנים לאחר מכן).
בבחירות לכנסת ה-15 (1999) זכה הליכוד ב-19 מנדטים בלבד (לעומת 26 מנדטים של רשימת "ישראל אחת") ובנימין נתניהו
הפסיד בבחירות לראשות הממשלה למועמד רשימת "ישראל אחת", אהוד ברק.
לאחר הבחירות פרש נתניהו מהנהגת המפלגה ואריאל שרון
נבחר תחתיו להנהיג את הליכוד. בבחירות לראשות הממשלה שנערכו ב-2001 ניצח שרון את אהוד ברק והקים ממשלה בראשותו.
אריאל שרון ובנימין נתניהו בועידת הליכוד, 2002 (צילום: רויטרס)
בבחירות לכנסת ה-16 (2003) זכה הליכוד ב-40 מנדטים (לאחר איחוד עם סיעת ישראל בעלייה)
ומנהיגו אריאל שרון הרכיב את הממשלה. תוכנית ההתנתקות
מרצועת עזה, אותה הוביל שרון במהלך כהונתו כרה"מ הביאה לפילוג רעיוני במפלגה, ולבסוף לפרישתו של שרון מן המפלגה (נובמבר 2005) ולהקמתה של מפלגה חדשה - קדימה.
אל המפלגה החדשה הצטרפו רבים ממנהיגי וחברי הליכוד ביניהם: מאיר שטרית,
צחי הנגבי,
אהוד אולמרט
ושאול מופז.
לאחר פרישתו של שרון, התקיימו בדצמבר 2005 בחירות ליו"ר המפלגה, בהן זכה בנימין נתניהו. במרס 2006 הוביל נתניהו את מפלגתו לבחירות לכנסת ה-17. בבחירות זכתה המפלגה ב-12 מנדטים בלבד (ההישג הנמוך בתולדותיה מאז עלייתה לשלטון ב-1977) והפכה ממפלגת שלטון לסיעה הרביעית בגודלה בכנסת.
בבחירות לכנסת ה-18, בשנת 2009, זכתה המפלגה בראשות בנימין נתניהו ב-27 מנדטים, המפלגה השניה בגודלה בכנסת אחרי קדימה.
אולם בשל יתרון גוש הימין, והמלצות המפלגות החברות בגוש זה לנשיא פרס,
הוטלה משימת הרכבת הממשלה על יו"ר הליכוד נתניהו שהתמנה לראשה במרס 2009.
הדפס
