כתבי המְאֵרוֹת, כינוי לשתי קבוצות של תעודות מצריות כתובות על כלי חרס או צלמיות חומר שבהן רשומים שמות מקומות ושליטיהם ופירוט הקללות והמארות שתחולנה על ראשם. המצרים האמינו שעם שבירתן וקבורתן בטקס פולחני יפגעו באויביהם הנזכרים בתעודות.
הקבוצה הקדומה (המכונה גם "קבוצת זתה", על שם החוקר זתה שפרסמן) זמנה כנראה ימי השושלת ה-12. התעודות הכלולות בה הן בדמות שברים של קערות חרס. יש בהן שמות של כ-20 יישובים (כגון ירושלים ואשקלון) וחבלי ארץ בא"י ובסוריה.
בקבוצה השנייה (המכונה גם "קבוצת פוזנר", אף היא על שם מפרסמה) יש פסלוני חרס קטנים שעליהם נרשמו המקומות והשליטים והיא מאוחרת בכ-100 שנה לקבוצה הראשונה. נזכרים בה יותר מ-60 שמות של יישובים בא"י, בהם ירושלים, אשקלון...
