ג'רלד רודולף פורד הבן (1913 - 2006), הנשיא ה-38 של ארה"ב
(1974 - 1976). החליף בתפקיד את הנשיא ריצ'רד ניקסון
שנאלץ להתפטר. הנשיא היחידי בתולדות ארה"ב אשר מונה לתפקיד, ולא נבחר לתפקיד זה או לתפקיד סגן הנשיא.
ג'רלד פורד נולד בעיר אומהה במדינת נברסקה
בארה"ב. שמו מלידה היה לזלי לינץ' קינג הבן (.Leslie Lynch King, Jr). בהיותו בן שנה התגרשו הוריו ואמו עברה עימו למישיגן. כשהיה בן שלוש, נישאה אימו בשנית, לג'רלד רודולף פורד אשר העניק לתינוק את שמו החדש - ג'רלד רודולף פורד הבן.
|
| תמונות מחייו של פורד. סרטון שנערך לאחר מותו, ערב ראש השנה האזרחית 2006 (צילום: רויטרס) |
בילדותו עבד פורד הצעיר בחנות הצבעים של אביו החורג. בלימודיו בבית הספר הצטיין במשחק פוטבול
ואף זכה בשל כך במלגה ללימודים באוניברסיטת מישיגן, שם החל ללמוד ב-1931. פורד נחשב לסטודנט ממוצע למדי אולם המשיך להתבלט כשחקן פוטבול. ב-1935 סיים את לימודיו. הוא סירב להצעות לחוזים מקבוצות פוטבול מקצועניות והחל בלימודי משפטים באוניברסיטת ייל.
על מנת לממן את לימודיו עסק באימון נבחרת האגרוף של ייל (על אף שמעולם לא עסק באגרוף לפני כן) ושימש כעוזר מאמן נבחרת הפוטבול.
ב-1941 סיים את לימודיו בייל ולאחר תקופה קצרה בעיר ניו יורק שב למישיגן ופתח משרד עורכי דין. במקביל החל בפעילות פוליטית במסגרת המפלגה הרפובליקנית.
בדצמבר 1941 נכנסה ארה"ב למלחמת העולם השנייה
ופורד התגייס לצי האמריקני. תחילה שירת בבית הספר לטיסה של הצי ולאחר זמן קצר הוצב על גבי נושאת מטוסים בדרום האוקיינוס השקט.
ב-1944 כמעט ומת כאשר נקלעה ספינתו לסערת טייפון. בתום המלחמה שוחרר בדרגת דרגת רב סרן ושב לביתו במישיגן. ב-1948 התמודד וניצח בבחירות לבית הנבחרים. זמן קצר לאחר מכן נשא לאישה את אליזבת בלומר וורן (Elizabeth Bloomer Warren), דוגמנית לשעבר. לזוג נולדו ארבע ילדים.
פורד שירת כחבר בבית הנבחרים במשך 25 שנים (1948 - 1973). בזמן כהונתו כמחוקק התנגד נמרצות לחקיקה סוציאלית דוגמת: הרחבת הסיוע הפדרלי בתחומי החינוך והדיור, העלאת שכר המינימום, ביטוח רפואי ציבורי. לעומת זאת תמך בהגדלת תקציב ההגנה וכן בחקיקה לחיזוק זכויות האזרח. שירת בוועדת התקציב של הקונגרס ובמספר ועדות מרכזיות אחרות. לאחר ההתנקשות בחייו של הנשיא ג'ון פ. קנדי
מונה עלידי הנשיא לינדון ג'ונסון
לכהן בוועדת וורן (Warren Commission) שעסקה בחקר נסיבות הרצח. ב-1965 נבחר למנהיג המיעוט הרפובליקני בבית הנבחרים, ביטוי למעמדו הבכיר במפלגה ובקונגרס. במקביל ביסס באותן שנים את המוניטין שיצא לו כפוליטיקאי הגון ורכש תומכים מבין מבין חברי הקונגרס.
ב-1973 נאלץ ספירו ת. אגניו
(Spiro T. Agnew) סגנו של הנשיא ריצ'רד ניקסון
להתפטר לאחר שהואשם בקבלת שוחד. על פי הנוהל חוייב מחליפו בתפקיד לזכות באמון הקונגרס ולא מעט בשל כך נאלץ ניקסון בדצמבר 1973 למנות את פורד לתפקיד, מכיוון שהיה הרפובליקני היחידי שנהנה מתמיכה נרחבת בקונגרס.
באוגוסט 1974 נאלץ ניקסון (שהיה על סף הדחה מתפקידו) להתפטר בשל השלכותיה של פרשת ווטרגייט ופורד
הושבע במקומו כנשיא ארה"ב. בכך נעשה הנשיא הראשון בתולדות ארה"ב שלא נבחר לכהונה זו, או לכהונת סגן הנשיא. דקות ספורות לאחר שנכנסה התפטרותו של ניקסון לתוקף נשא פורד נאום לאומה ובו אמר: "הסיוט הלאומי הארוך נגמר".
עיקר מאמציו של פורד בתקופת כהונתו יוחדו לשיקום האמון הציבורי במוסד הנשיאות וממשל האמריקני שנפגע קשות בעקבות פרשת ווטרגייט, זמן קצר לאחר עם כניסתו לתפקיד העניק חנינה לניקסון. כאשר הודיע על צעד זה אמר: "לא גורלו הסופי של ניקסון הוא אשר מטריד אותי, אלא עתידה המיידי של מדינתנו". הענקת החנינה הולידה גל ביקורת ציבורית נגד הנשיא החדש וקיבעה את מעמדו של הנשיא החדש כמחליפו של ניקסון ולא כנשיא בעל מעמד עצמאי.
באוקטובר 1975 העיד פורד מול ועדת הקונגרס שחקרה את מתן החנינה ושלל את קיומה של עסקה בינו לבין ניקסון: "לא היתה שום עסקה נקודה". היתה הזו הפעם הראשונה מאז ממשלו של הנשיא אברהם לינקולן
שנשיא ארה"ב בחר להגיע לקונגרס להעיד בעצמו, אך גם צעד יוצא דופן זה לא הביא להחלשת הביקורת נגדו.
פורד המשיך במאמציו להביא לאחדות לאומית הוא מינה לסגנו את נלסון רוקפלר (Nelson
A. Rockefeller) שהשתייך לאגף הליברלי של מפלגתו (הוא עצמו השתייך לאגף השמרני), בצעד שהפתיע רבים, במסגרת מאמציו להביא לפיוס לאומי. צעד חשוב אחר היה מתן חנינה לרבים מהמשתמטים מגיוס בימי מלחמת וייטנם,
שהסתיימה בתקופת כהונתו.
הנשיא ג'רלד פורד (מימין) בעת מינוי נלסון רוקפלר לסגנו, 1974 . צעד שהפתיע רבים, במסגרת מאמצי הנשיא להביא לפיוס לאומי (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)
בתחום מדיניות החוץ, המשיך פורד במדיניות קודמו והשאיר בתפקידיהם את מרבית חברי ממשל ניקסון. בימיה האחרונים של מלחמת וייטנם הורה על מבצע הצלה למאות אלפי פליטים אנטי-קומוניסטיים מדרום וייטנם (רובם הובאו לארה"ב). כאשר נתפסה אוניית מסע אמריקנית בידי קמבודיה הכריז פורד על הפעולה כאקט של פירטיות והורה על חילוץ המלחים האמריקניים בכוח. פעולת החילוץ הסתיימה במותם של 41 אמריקאים ופציעתם של 50 נוספים ופגעו באמון הציבור בתהליך קבלת ההחלטות בממשל פורד.
במזרח התיכון נחלה מדיניותו הצלחה רבה יותר, לחץ כבד שהפעיל ממשל פורד על ממשלת רבין
במסגרת "ההערכה מחדש" של מדיניות הסטייט דפרטמנט כלפי ישראל, הביא להשלמת הסכמי הפרדת הכוחות,
ולחתימה על הסכם הביניים בין מצרים וישראל, בתיווכו הנמרץ של מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר.
בתחום מדיניות הפנים לא עלה בידו של פורד להתמודד כהלכה עם הבעיות הכלכליות הקשות שקיבל בירושה מניקסון. נסיונות ממשלו להוריד שאת שיעורי האינפלציה
הביאו ליצירת שפל כלכלי והעלאת אחוזי האבטלה. יחסיו של פורד עם הקונגרס הידרדרו במהירות מאז נעשה נשיא והוא התקשה להעביר יוזמות חקיקה מול הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים ובסנאט. ב-1975 נערכו שני נסיונות כושלים להתנקשות בחייו - בנסיון הראשון פעלו אנשי השירות החשאי לפני שנורתה אש לעברו. בנסיון השני נורתה לעברו של פורד יריה אחת שהחטיאה את המטרה.
בועידת המפלגה הרפובליקנית לקראת הבחירות לנשיאות ב-1976 זכה ברוב קטן במינוי כמועמד המפלגה (יריבו המרכזי היה רונלד רייגן).
במערכת הבחירות עצמה גילה נטייה להסתבך בלשונו ובעימות מול המתמודד הדמוקרטי ג'ימי קרטר
אמר: "איני חושב שהפולנים רואים את עצמם כפופים לשליטה סובייטית" (התבטאות שנחשבה מגוחכת לאור המצב הפוליטי במזרח אירופה). כמו כן היה פורד אדם מגושם למדי ולא פעם צולם נופל או מועד באירועים פומביים. בבחירות ניצח קרטר (297 אלקטורים לקרטר מול 240 לפורד).
בתום כהונתו פרש פורד מן החיים הפוליטיים. משך זמן קצר שימש כמרצה לממשל באוניברסיטת מישיגן. הוא נמנה על מקימי המכון האמריקני ליזמות (American Enterprise Institute), מכון מחקר פוליטי ומדיני בוושינגטון. כמו כן הצטרף למספר מועצות מנהלים של תאגידים עסקיים.
| נשיאי ארצות הברית |  |
|
פורד הלך לעולמו בגיל 93. היה הנשיא שהאריך ימים יותר מכל נשיא אחר בהיסטוריה האמריקנית.
הדפס
