חרדון-צב, סוג במשפחת החרדוניים. נבדל מהחרדון בגודלו (גדול יותר) ובצווארו הארוך. מקור השם המדעי של הסוג ביוונית, ופירושו זנב השוט. בישראל נפוץ המין חרדון-צב מצוי U. aegyptus.
חרדון-צב מצוי הוא הגדול בחרדוני ישראל והמגושם שבהם. אורכו עד 75 ס"מ ומשקלו עד 3 ק"ג. זנבו קצר יחסית לאורך גופו. ראשו מעוגל וצווארו ניכר. גפיו קצרים וחזקים והוא מיטיב לרוץ על פני מישורי המדבר. גופו מכוסה קשקשים גריסיים קטנים, ולאורך צידי הגוף מצויה על פי רוב שורת קשקשים מגובששים וגדולים יותר.
הזנב עטור קשקשים קשים וקוצניים. שיני הצעירים שונות מאלה של הבוגרים. לצעירים שיניים נפרדות ולבוגרים שיניים שהתאחו לכעין רכס חד, המשמש לקריעה ולכתישה של חלקי צמחים. חרדון הצב אינו מתגונן בנשיכות, אולם מנסה לשרוט בטפריו...
