אמנות
ז'נווה, סדרה של אמנות הומניטריות בינלאומיות, אשר נערכו בין השנים 1864 ו-1949 ומהוות מערכת דינים הסכמית, שעניינה היחס לשבויי מלחמה,
ללוחמים ולפצועים בשדה הקרב.
אמנת ז'נווה הראשונה נחתמה באוגוסט 1864 על ידי 16 מדינות ועסקה בהטבת מצבם של פצועים, חולים ומי שאונייתם נטרפה, בקרב אנשי הכוחות המזוינים. בין היתר, קראה האמנה למתן טיפול סביר ללוחמים פצועים, להענקת חסינות למוסדות רפואיים ולהכרה והגנה לארגון הצלב האדום הבינלאומי
ואנשיו. בכך ייסדה למעשה את החוק הבינלאומי ההומניטרי המודרני. בשנים שלאחר מכן נבחנו תחומים הומניטריים חיוניים נוספים, שהובילו לשורה של תיקונים ותוספות לאמנה המקורית.
היחס המחפיר לו זכו שבויים בזמן מלחמת העולם השנייה
הוכיח, כי מערכת הדינים שעמדה בתוקף אינה מספיקה ומצריכה שינויים משמעותיים. לפיכך אומצה בשנת 1949, סדרה של אמנות חדשות, אשר אשררו את עקרונות האמנה הקודמת והוסיפו עליהן קביעות חדשות. בין היתר:
- הורחבה ההגדרה של האנשים הזכאים להיכלל תחת ההגדרה של שבויי מלחמה ותחת ההגנה המוענקת להם.
- הוגדרו מחדש תנאי השבי להם זכאים שבויי המלחמה, לרבות אספקת מזון ראויה ואיסור עינויים.
כיום תקפות ארבע אמנות ז'נווה אשר נחתמו בידי מרבית מדינות העולם ובכללן ישראל: האמנה להטבת מצבם של פצועים וחולים בקרב הכוחות המזוינים, האמנה להטבת מצבם של פצועים ומי שאונייתם נטרפה, בקרב כוחות ימיים מזוינים, אמנה שעניינה הטיפול בשבויי מלחמה ואמנה שעניינה הגנה על אזרחים בזמן מלחמה. בשנת 1977 נוספו לאמנות פרוטוקולים נוספים העוסקים בהגנה על קורבנות של סכסוכים צבאיים בינלאומיים ומקומיים.
הדפס
