ג'יימס ביוקנן (1791 - 1868), הנשיא ה-15 של ארה"ב
(1857 - 1861). במהלך כהונתו הגיע לשיאו הסכסוך בין מדינות הדרום למדינות הצפון על רקע המחלוקת בסוגיית העבדות.
כחודש לאחר תום כהונתו החלה מלחמת האזרחים האמריקנית.
ג'יימס ביוקנן נולד בפנסילווניה
בארה"ב, בן למשפחת מהגרים מאירלנד. אביו, ג'יימס ביוקנן, עסק במסחר והיה אמיד למדי. ב-1807 החל ללמוד בדיקינסון קולג' (Dickinson College) בפנסילווניה. שנתיים לאחר מכן החל ללמוד משפטים והוסמך כעורך דין ב-1812. בזכות כשרונו הרטורי יוצא הדופן ביסס לעצמו מוניטין כעורך דין מוכשר, דבר שסייע לו לאחר מכן, שהחליט להיכנס לעולם הפוליטיקה. את תחילת דרכו בעולם זה בחר לעשות במסגרת המפלגה הפדרליסטית
(Federalist Party).
בזמן מלחמת ארה"ב-בריטניה
(החלה ב-1812) שירת ביוקנן בכוח המתנדבים של העיר בלטימור במדינת מרילנד. בגיל 23 נבחר לבית המחוקקים של פנסילווניה, והחזיק במשרה זו במשך שנתיים (1814 - 1816). ב-1821 נבחר לקונגרס וכיהן בו במשך עשר השנים הבאות. עם התפוררות המפלגה הפדרליסטית במהלך שנות ה-20, הצטרף למפלגה הדמוקרטית
שנוסדה באותה עת.
בזמן ממשלו של אנדרו ג'קסון
מונה (1832 - 1833) לציר דיפלומטי בסנקט פטרסבורג. בשנים 1834 - 1845 כיהן כסנאטור. בשנים 1845 - 1849 כיהן כשר החוץ בממשלו של ג'יימס קנוקס פולק.
בימי כהונתו בתפקיד זה סופחה טקסס לארה"ב (1845), התחוללה מלחמת מקסיקו
(1846 - 1848) וב-1846 נחתם הסכם עם בריטניה בדבר גבולה של אורגון.
כאשר כשל בנסיונו להתמנות למועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, פרש ביוקנן ב-1848 מהחיים הפוליטיים, עד אשר מונה, חמש שנים לאחר מכן, לשגריר ארה"ב בבריטניה (1853 - 1856). ב-1856 נבחר למועמדה של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות (לא מעט בזכות עמדתו הפשרנית בסוגיית העבדות) ובבחירות שנערכו באותה שנה ניצח את שני המתמודדים הנוספים, ג'ון פרמונט ומילרד פילמור.
בזמן כהונתו כנשיא (1857 - 1861) השקיע ביוקנן את מאמציו בשימור אחדותה של ארה"ב, זאת על רקע סכנת התפוררות האיחוד הפדרלי שהעלתה סוגיית העבדות (על בסיס המתח הגואה בין מדינות הצפון למדינות הדרום) ובמיוחד בהתרת העבדות בשטחים החדשים (הטריטוריות) שנוספו לארה"ב באותן שנים.
במישור המוסרי התנגד ביוקנן לעבדות, אך בפועל חשש מתוצאותיה, ההרסניות להבנתו, של ביטולה ושיחרור העבדים לחופשי. כפועל יוצא של השקפה זו, צידד כנשיא בעמדת מדינות הדרום, אך ניסה למצוא פשרה הולמת בהתאם לעמדת מדינות הצפון. מאמציו ליישב את הסכסוך ולהגיע לעמדה מוסכמת על שני הצדדים נכשלו. ב-1858, כאשר זכתה המפלגה הרפובליקנית ברוב בקונגרס, התחלקה ההנהגה הפוליטית בארה"ב בין שתי מחנות: קונגרס רפובליקני (מתנגד לעבדות) ונשיא וסנאט דמוקרטי (בעד העבדות). המחלוקת הביאה במידה רבה לשיתוק פעולתו של ממשל ביוקנן.
ב-1860 הביאה המחלוקת בסוגיית העבדות לפיצולה של המפלגה הדמוקרטית בין סיעה "דרומית" לסיעה "צפונית", כאשר כל אחד מהם בחר מועמד אחר לנשיאות. לנוכח הפילוג הזה במחנה הדמוקרטי, ניצחונו של המועמד הרפובליקני אברהם לינקולן
בבחירות לנשיאות ב-1860 היה מובטח מלכתחילה. ואכן, הוא זכה ב-180 קולות אלקטורים מתוך 303, אם כי לא קיבל אף קול אלקטורלי אחד ממדינות הדרום.
עוד בטרם נכנס לינקולן לבית הלבן, הכריזה מדינת דרום קרוליינה על פרישה מארה"ב, ובתוך זמן קצר הצטרפו אליה עוד מדינות דרומיות והכריזו על הקמת הקונפדרציה של מדינות אמריקה תחת נשיאותו של ג'פרסון דייוויס.
ביוקנן, שעדיין היה נשיא, ניסה שוב להגיע לפשרה ולשכנע את המדינות הפורשות לחזור בהן, אך נכשל במאמציו ונמנע מלנקוט צעדים תקיפים נגד המדינות הפורשות. כחודש לאחר כניסתו לתפקיד הכריז יורשו, הנשיא לינקולן, מלחמה על המדינות הפורשות ומלחמת האזרחים האמריקנית החלה.
בתום כהונתו פרש ביוקנן מהחיים הפוליטיים, שב לביתו בפנסילווניה ועסק בעיקר בכתיבת ספר אודותו ימיו כנשיא- "The Administration on the Eve of the Rebellion", אותו פירסם ב-1865. בספרו ניסה להגן על מהלכיו בזמן הנשיאות, מהלכים שזכו באותה עת לביקורת רבה מצד לינקולן, העיתונים האמריקנים ופוליטיקאים רבים. לידידיו סיפר ביוקנן כי ביום השבעתו של לינקולן אמר ליורשו: "אם אתה שמח, אדוני היקר, בכניסתך לבית זה (הבית הלבן), כשם שאני שמח לעזבו ולשוב לביתי, הרי שאתה האדם השמח במדינה".
| נשיאי ארצות הברית |  |
|
ביוקנן מעולם לא נישא ובכך היה לנשיא הרווק היחידי (נכון ל-2005). בגיל 28 התארס, אך לבסוף ביטל את האירוסים מסיבה שאינה ידועה. זמן קצר לאחר מכן מתה ארוסתו (ככל הנראה התאבדה). בזמן כהונתו בסנאט חלק מגורים עם סנאטור רווק נוסף, מהלך שהוליד גל שמועות אודות טיב היחסים בין השניים.