ג'יימס קוק

קוק, בנו של פועל חקלאי, נולד ביורקשייר שבאנגליה. מעבידו של אביו עמד על כישרונותיו ומימן את לימודיו בבית הספר היסודי. לאחר מכן עבד לצד אביו עד גיל 18, שאז נעשה שוליה לבעל ספינה נושאת פחם, ובגיל 21 נעשה מלח כשיר. בגיל 24 נעשה חובל, ולאחר מכן הוצע לו פיקוד על ספינת פחם, אולם הוא ויתר עליו, והתגייס ב-1755 לצי המלכותי. בתוך זמן קצר עמדו מפקדיו על יכולתו ועל כושר המנהיגות שלו, והוא התקדם במהירות בסולם הדרגות. ב-1762 נשא לאישה את אליזבת בטס (Batts), ונולדו להם שישה ילדים. שניים מהם מתו בינקותם.

במלחמת שבע השנים פיקוד קוק על ספינה משלו, ואחד התפקידים שהוטלו עליו היה מיפוי הכניסה המסוכנת לנהר סיינט לורנס, שסייע להצלחת הנחיתה הבריטית אשר הוליכה לכיבוש קוויבק. אחרי תום המלחמה הוטלו עליו משימות מיפוי נוספות בחופי קנדה.

ב-1766 צפה  בליקוי חמה מלא, ושלח מיוזמתו דו"ח מפורט ומדויק לחברה המלכותית בלונדון. אין פלא איפוא שהחברה המליצה בפני הצי המלכותי לשגר אותו ב-1768 לטהיטי כדי לצפות במעבר כוכב הלכת נוגה על פני השמש; תצפית זו היתה חשובה למדידת מרחקו של כדור הארץ מן השמש. קוק קיבל דרגת קצונה, ופיקוד על הספינה "אנדוור". צוות המדענים שנלווה אליו כלל את הבוטנאי ג'וזף בנקס, שאסף מידע עשיר על הצומח במקומות שבהם עגנה הספינה.

לאחר מכן המשיך קוק למשימה הבאה שהוטלה עליו, ומיפה את חופי ניו זילנד ואת החוף המזרחי של אוסטרליה. מעברו במצר טורס הוכיח כי אוסטרליה (ניו הולנד, כפי שנקראה אז) וניו גיני נפרדות זו מזו. איש מאנשי צוותו לא חלה במשך המסע בצפדינה, מחלה שפגעה קשות בצוותיהן של ספינות שערכו הפלגות ממושכות, משום שקוק נתן את דעתו על המלצות הרופאים להעשיר את תזונתם במיץ לימון. כיום ידוע שהצפדינה נגרמת עקב מחסור בוויטמין C, המצוי במיץ הדרים. עם זאת, קוק איבד 30 מאנשיו למחלת הדיזנטריה, בעת חניית ביניים בבטוויה (כיום ג'קרטה) שבאיי הודו המזרחית ההולנדית.

במסעו השני (1775-1772) הוטל על קוק לבקש את "היבשת הדרומית הגדולה", ששכנה לפי הסברה בדרום האוקיינוס השקט. הוא היה הראשון שחצה את חוג הקוטב הדרומי; במסעו זה גילה את האיים ניו קלדוניה, סאות' סנדוויץ' וסאות' ג'ורג'יה.

בשובו לאנגליה פסק קוק כי היבשת הדרומית הגדולה לא היתה ולא נבראה, אף שעדיין נותרו חסידים לרעיון זה. בסופו של דבר נמצא כי אכן יש יבשת דרומית, הלא היא אנטארקטיקה, אך ממדיה מצומצמים בהרבה מכפי שחשבו לפני מסעו של קוק. בשובו זכה לכיבודים רבים, ובין השאר נעשה חבר בחברה המלכותית, וזכה בפרס רפואי חשוב על שיטותיו למניעת צפדינה.

במסעו השלישי (1779-1776) הוטל עליו לבקש את "המעבר הצפוני-מערבי" - נתיב ימי שהיה מאפשר שיט סביב צפון יבשת אמריקה, אילו נמצא. רבים חשבו שחייב להימצא מעבר כזה, וכמה משלחות כבר חיפשוהו ממזרח מערבה, אבל קוק התבקש לחפשו ממערב מזרחה. הוא הפליג מטהיטי צפונה, ובדרכו גילה את איי הוואי וקרא להם בשמו של לורד סנדוויץ', הלורד הראשון של הימייה (וממציא הכריך).

הוא מיפה את החוף הצפוני-מערבי של אמריקה ועבר במצר ברינג, אך פנה לאחור עם בוא החורף של 1779 וחזר להוואי, שם נהרג בתגרה עם תושבי המקום, לאחר שהאשים אותם בגניבת סירה מאחת מספינותיו. סגנו, צ'רלס קלרק, ניסה להמשיך במשימה, אך מת גם הוא, במחלה, וצוותו של קוק חזר לאנגליה.

חשיבותו של קוק במיפוי איי האוקיינוס השקט, וכן בחקר התרבויות באיזור, היתה עצומה. הפלגותיו לניו זילנד ולאוסטרליה גם הניחו את היסודות להתיישבות הבריטית במקומות אלה. קוק זכה להוקרה רבה בארצו ובעולם כולו. ממשלת צרפת, בעת שהיתה שרויה בסכסוך מר עם אנגליה בעקבות מלחמת שבע השנים, הורתה לקציניה להניח לקוק מעבר חופשי בלא פגע. יש אומרים כי קוק שינה את מפת העולם יותר מכל אדם אחר בהיסטוריה.