מצה, לחם
הנאפה לפני שהבצק מחמיץ; המצה עומדת במרכזו של חג הפסח ומסיבה זו אף זכה החג לכינוי "חג המצות". במסורת היהודית קשורה המצה גם בעבודת בית המקדש (ויקרא
ב, ד-ה).
נוהגים לאכול מצות בכל שבעת ימי החג (צילום: סי די בנק)
המצה מזכירה את סיפור יציאת מצרים, כאשר בני ישראל נאלצו לעזוב את מצרים בחיפזון, והבצק שהכינו טרם החמיץ "וישא העם את בצקו טרם יחמץ, משארותם צרורות בשמלותם על שכמם" (שמות יב לד). ומשאפו בני ישראל את הבצק באו לעולם המצות "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות" (שמות יב לט).
המצה נקראת גם "לחם עוני" כזכר לעוני שבו היו שרויים אבותינו בשעה שיצאו ממצרים.
בחג הפסח
אסורה האכילה של לחם רגיל, ובלילה הראשון של החג מצווה היהודי לאכול מצה. למרות שחובה זו חלה רק על הלילה הראשון של חג הפסח, שאר ימות החג אסורים אף הם באכילת חמץ,
ולכן נוהגים לאכול מצות בכל שבעת ימי החג.
להכנת מצה בפסח יש להשתמש אך ורק במיני תבואה המסוגלים להחמיץ (חיטה,
שעורה,
כוסמת,
שיבולת שועל,
שיפון),
ויש לאפות את הבצק בתוך 18 דקות מהתחלת הלישה כדי להבטיח שלא יחמץ. גם טמפרטורת המים משפיעה על קצב ההחמצה, ולכן יש ללוש את הבצק רק ב"מים שלנו"; דהיינו, מים שנשארו בכלי במשך לילה אחד כך שהטמפרטורה שלהם ירדה.
הכנת מצות (צילום: רויטרס)
מבחינים בין מצה שמורה, שמשעת קצירתם של גרעיני החיטה שלה "שומרים" עליהם שלא יבואו במגע עם מים, לבין מצה רגילה, שבה "שומרים" רק על הקמח. נוהגים לאכול מצה שמורה לשם המצווה שבלילה הראשון. כמו כן מבחינים בין מצה שנאפתה ביד לבין מצה שנאפתה במכונה: החרדים מקפידים על הסוג הראשון מחשש שמא נתקע חלק מהבצק במכונה, החמיץ ופסל את כל המצה שנאפתה אחרי כן.
הדפס
