אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


יוסיף סטלין
יוסיף סטלין 
 
לנין וסטלין
לנין וסטלין 
 
סטלין עם נשיא ארה"ב טרומן וראש ממשלת בריטניה צ'רצ'יל בוועידת פוסטדם (1945)
סטלין עם נשיא ארה"ב טרומן וראש ממשלת בריטניה צ'רצ'יל בוועידת פוסטדם (1945) 
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 Stalin Biographical Chronicle
 Joseph Stalin
 Joseph Stalin Reference Archive
 תמליל נאומו של סטלין, 3 ביולי 1941


הגרמנים פולשים לברה"מ - סטלין מתעשת
 נאומו של סטלין מספר ימים לאחר פלישת הגרמנים, 3 ביולי 1941


ערכים קשורים
 קרל היינריך מרקס
 בולשביזם
 ולדימיר איליץ' לנין
 מהפכות ברוסיה
 מרקסיזם
 קומוניזם
 לאון טרוצקי
 גריגורי יבסיביץ' זינובייב
 טרופים דניסוביץ' ליסנקו
 ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב
 מיכאיל ניקולאייביץ' טוחצ'בסקי
 תנועות טרור
 גדוד העבודה
 אנטישמיות
 מלחמת העולם השנייה
 אדולף היטלר
 פרנקלין דלנו רוזוולט
 יוגוסלביה
 טיטו
 ניקולאי אלכסנדרוביץ' בולגנין


תחומים קשורים
 המאה ה-20 ואילך


 
 
 

יוסיףּ ויסריונוביץ' סטלין


Iosif Vissarionovich Stalin

ראשית דרכו |  שליט יחיד |  מדיניות כלכלית |  הטיהורים הגדולים |  מלחמת העולם ולאחריה |  הערכה

יוסיףּ ויסריונוביץ' סטלין (1879 - 1953), בשמו המקורי (בגרוזינית) יוסב דז'וגשווילי (Ioseb Dzhugashvili); שליט ברה"מ מ-1924, ואחד האישים שהשפיעו יותר מכול על המאה ה-20.

בבחינת קורות חייו של סטלין עד לעלייתו לשלטון, יש לתת את הדעת על כך שפולחן האישיות שלו סילף במידה קיצונית את קורות חייו עד לשנת 1924, וגם אחר כך, במטרה להציגו כמי שמילא תפקידים חשובים מכפי שמילא בפועל.

 


ראשית דרכו

סטלין נולד בעיר גורי שבגרוזיה לאב סנדלר, שיכור שנהג להכותו באכזריות, ולאם כובסת. למד בסמינר לכמרים, ובתקופה זו גילה את כתבי קרל מרקס, עד שסולק מהסמינר ב-1899: לפי האגדה, בשל השקפותיו המהפכניות; לדברי אמו, בשל בריאותו הרעועה. ב-1903 נעשה חבר בסיעה הבולשביקית של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (ס"ד) הרוסית, והחל לעסוק בפעילות מחתרתית בטביליסי בירת גרוזיה. בשל כך נאסר והוגלה כמה פעמים. בתקופה זו התוודע ללנין ונעשה חניכו. יש הטוענים, על סמך הקלות שבה נמלט ממאסר פעם אחר פעם, כי הוא היה למעשה סוכן כפול ("פרובוקטור") בשירות המשטרה החשאית הצארית.

ב-1904 נשא אשה גרוזינית, שילדה לו בן אחד לפני מותה ב-1907. הבן, יקוב, לא היה אהוב על אביו, וכאשר נפל בשבי הגרמנים במלה"ע השנייה, דחה סטלין את הצעת הגרמנים להחליפו בשבויים משלהם.

ב-1912 צורף לוועד המרכזי של המפלגה הבולשביקית, בהוראת לנין ששהה אז בגלות, לאחר שזו התפלגה סופית מהס"ד. ב-1913 הסב את שמו ל"סטלין" ("איש הפלדה"). באותה שנה נתמנה לחבר המערכת של בטאון המפלגה, "פרבדה", שנוסד שנה לפני כן בפטרוגרד (כפי שנקראה אז סנקט פטרבורג); אך הוא נאסר כעבור זמן קצר והוגלה שוב, וחזר לעיר זו (ולעריכת "פרבדה") רק בפברואר 1917.

סטלין השתתף במהפכת אוקטובר, ואחריה נתמנה לקומיסר (מקביל לשר) לענייני לאומים בממשלה שהקימו הבולשביקים (כבר ב-1913 פרסם את מסתו "בעיית הלאומים"; זה היה אחד התחומים שבהם ניסה את כוחו, ללא הצלחה יתרה, כתיאורטיקן מרקסיסטי). בהמשך נעשה קומיסר לבקרה ממשלתית (פיקוח על הלאמת אמצעי הייצור).

ב-1919 נשא סטלין אשה שנייה, נדייז'דה אלילוייבה (Nadezhda Alliluyeva), שהתאבדה ב-1932. בנם וסילי מת מאלכוהוליזם, ובתם סוֶוטלנה עזבה את ברה"מ אחרי מות אביה, ופרסמה במערב ספר שחשף פרטים רבים שלא היו ידועים עד אז על חיי אביה.

 


שליט יחיד

באפריל 1922 מונה סטלין, בתמיכת לנין, למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית. בעת ההיא היתה משרה זו חשובה פחות ממשרתו של לנין, ראש הממשלה; אבל באותה שנה לקה לנין בהתקף לב, ועם ההתרופפות ההדרגתית בבריאותו הלך סטלין וביצר את מעמדו, כנגד יורשו הצפוי של לנין, לאון טרוצקי. היריבות בין סטלין לבין טרוצקי, המוח המזהיר של הבולשביקים, היתה בעיקרה על רקע אישי, אבל גם על רקע אידיאולוגי: טרוצקי תמך במהפכה עולמית, בטענה שהמשטר הקומוניסטי בברה"מ יוכל לעמוד על כנו רק אם הקומוניסטים יעלו לשלטון גם במדינות אחרות, ובעיקר במדינות התעשייתיות המפותחות במערב אירופה; ואילו סטלין דגל ב"סוציאליזם בארץ אחת", כלומר, יש להקדיש את כל המאמצים לביסוס המשטר הקומוניסטי בברה"מ, ורק אח"כ לדאוג לקומוניזם בארצות אחרות.


סטלין, בניגוד ליריביו בחוג מקורבי לנין, עמד על כך שהעוצמה הארגונית היא המפתח לשלטון, ולא העוצמה האינטלקטואלית. כך עלה בידו לתמרן, לקשור בריתות ולהפירן, ולהרחיק מן הצמרת כל יריב בכוח.

 

ואכן, עם מות לנין (ינואר 1924) היה סטלין ליורשו. שנה לפני מותו חיבר לנין מסמך שבו קרא להדחת סטלין מתפקיד המזכ"ל, אך ללא הועיל. כבר אז היה מעמדו של סטלין חזק מזה של לנין.

במות לנין כרת סטלין ברית עם שניים מהאישים הבולטים בצמרת המפלגה, גריגורי זינובייב ולב קמנייב, ובמשך זמן קצר שלטו השלושה בארץ כמין טריאומווירט. עד מהרה יצר ברית אחרת, עם ניקולאי בוכרין ואלכסיי ריקוב, כנגד שותפיו הקודמים, אם כי לא עבר זמן רב בטרם החל לדחוק גם את רגלי שותפיו החדשים. גירוש טרוצקי מברה"מ ב-1929 ציין את היהפכותו של סטלין לשליט יחיד גם להלכה וגם למעשה. ב-1940 הורה סטלין להתנקש בחיי טרוצקי, שהיה בגלות במקסיקו.

 

אחרי מות לנין כונן סטלין את פולחן האישיות של מורו, לרבות חניטתו והצגת המומיה לראווה בכיכר האדומה במוסקבה. בה בעת טיפח את פולחן האישיות שלו עצמו, כ"כוהן הגדול" של "דת" לנין. כבר ב-1925 השתנה שם העיר צריצין לסטלינגרד. בהדרגה התפתח פולחן האישיות של סטלין לממדים שלא היתה כדוגמתם בעולם המודרני. נקשרו לו תארים כמו "שמש העמים", "מורנו וחברנו הגדול", "משען העם" ואף "אבינו" - תואר משמעותי במיוחד, משום שמעניקוֹ היה המטרופוליט של הכנסייה האורתודוקסית הרשמית ("הכנסייה האדומה").

עד מותו ב-1953 היה סטלין שליט יחיד בברה"מ, ובמשך שנות דור עוצבו החיים בגדולה שבמדינות תבל עפ"י הנחיותיו, מתוך שליטתו המוחלטת בכל מוסדות המפלגה והמדינה.

 


מדיניות כלכלית

בתחום הכלכלי פעל סטלין, החל מ-1928, לתיעוש ברה"מ באמצעות "תוכניות חומש" ולקולקטיביזציה של החקלאות, תוך ביטולם של מיליוני משקים פרטיים, חיסול פיסי של בעליהם (ה"קוּלאקים") והקמת חוות שיתופיות ("קולחוזים") וממשלתיות ("סובחוזים"). 25 מיליוני בני אדם נעקרו ממקומות מושבם, ולפי אומדנים מהימנים, לא פחות מעשרה מיליונים (!) מתו ברעב, במחלות או בהוצאה להורג.

 

למרות זאת (ואולי בגלל זאת), הקולקטיביזציה של החקלאות הוּכחה ככישלון מבחינת תוצאותיה, ולא פעם ידעה ברה"מ תקופות קשות של רעב בגללה (למשל ב-1932 - 1933).

 

אך סטלין, גם בשנות הרעב, ציווה לייצא חלק גדול מיבול הדגנים הסובייטי למערב, תמורת מטבע קשה שהיה דרוש למימון התיעוש. חלק חשוב מכישלון החקלאות הסובייטית ניתן לייחס להשפעתו של טרופים ליסנקו, האיש שניסה (בתמיכתו המלאה של סטלין) לכפוף את חוקי הגנטיקה לדוקטרינה המרקסיסטית-לניניסטית, ושלט ללא מצרים באגרונומיה הסובייטית באותן שנים.

תוכנית התיעוש והחשמול של סטלין היתה פחות הרסנית, ותוצאותיה היו מרשימות למדי, למרות כמה כישלונות בולטים. מכל מקום, עלה בידו להפוך ארץ נחשלת למדינה מתועשת בתוך זמן קצר להפליא. המחיר שולם בקורבנות אדם רבים, בסרבול ביורוקרטי נורא מחמת ריכוז כל הסמכויות בצמרת (תכנון מרכזי) ובחוסר יעילות קיצוני בהקצאת המשאבים.

 


הטיהורים הגדולים

מאז עלותו לשלטון, ובמיוחד מאז אמצע שנות ה-30, חיסל סטלין את כל יריביו בזה אחר זה. כאמור, ב-1929 הגלה את טרוצקי מברה"מ, וב-1940 שלח רוצח שכיר להורגו במקסיקו. "הטיהורים הגדולים" שלו החלו ב-1934, לאחר שנרצח סרגיי קירוב, מבכירי השלטון; כיוון שהיה יריב אפשרי לסטלין, יש סברה שסטלין עמד מאחורי הרצח, וחרושצ'וב אף רמז על כך כמעט בפה מלא ב-1956. מכל מקום, זה היה האות לפתיחתם של משפטי ראווה נגד בכירים רבים.

 

בין היתר, זינובייב וקמנייב הוצאו להורג לאחר משפט הראווה שנערך להם ב-1936, שבו הואשמו בהאשמות שווא. גורל דומה זומן ב-1937 למפקדיו הבכירים של הצבא האדום, ובראשם מרשל טוחצ'בסקי, וב-1938 לבוכרין, לריקוב וליגודה.

 

ב"טיהורים" אלה הסתייע סטלין במשטרה החשאית (גה-פה-או, לאחר זמן נקוו"ד), שהיתה נאמנה לו ללא סייג והטילה משטר של טרור על כל האוכלוסייה.

בין קורבנות הטרור והגולים לסיביר היו לא רק מתחרים בכוח לסטלין, אלא גם מיליוני אזרחים פשוטים שדבק בהם צל צלו של חשד בהתנגדות למשטר, וכן אישים שהיו נאמנים לסטלין לחלוטין - ביניהם קומוניסטים שבאו ממדינות שונות בעולם, ואף מא"י (ר' גדוד העבודה), כדי להשתתף ב"בניית הסוציאליזם". מספר קורבנות הטיהורים נאמד בעשרות מיליונים.

את המשטר הסובייטי בתקופה שעד למלה"ע השנייה אפשר לתאר רק כשלטון טרור חסר תקדים. אווירה של פחד, חשדנות ורדיפה שררה בארץ כולה. הלשנות, האשמות שווא וחיסולים או הגליות כלאחר יד ל"ארכיפלג גולג" היו דבר של יום ביומו. סבלם של העמים הלא-רוסים (והיהודים בכלל זה) היה קשה, שכן סטלין - הגרוזיני - הנהיג משטר של "רוסיפיקציה" ברפובליקות הלא-רוסיות, שכלל יישוב רוסים בשטחן וביעור כל זכר לתרבות לאומית. כיוון שהיה אנטישמי קיצוני, רדף קשות את יהודי ברה"מ ופעל לחיסולה הכמעט גמור של התרבות היהודית בברה"מ.


חיי התרבות והרוח בברה"מ עוצבו במתכונת אחידה של "ריאליזם סוציאליסטי", ואחד מסממניהם הבולטים היה קשירת כתרים והרעפת תשבחות על סטלין, "שמש העמים". אמנים רבים כפפו את רוחם היוצרת לדרישות המשטר, ואחרים הוגלו, הוצאו להורג או נאלצו לחדול מעיסוקיהם האמנותיים.

 

התפתחות המדע בברה"מ סבלה אף היא מהצבת אנשים בינויים בעמדות מפתח עקב נאמנותם למפלגה ולא בזכות הישגיהם, ובגלל האידיאולוגיה שהציבה את המרקסיזם-לניניזם כ"מדע-על" שכל השאר משועבדים לו.

 


מלחמת העולם ולאחריה

באוגוסט 1939, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, כרת סטלין ברית של אי-התקפה עם היטלר, אויבו בנפש לפנים, לאחר שדחה המערב את ניסיונו לכונן ברית נגד היטלר. שאיפתו היתה להבטיח את ארצו מפני התקפה גרמנית; לכן קיבל על עצמו לספק חומרי גלם לגרמניה במסגרתו של הסכם זה, שגם כלל את חלוקת פולין בין שתי המעצמות, ואת הסכמת גרמניה לכיבוש הארצות הבלטיות וחלק מפינלנד בידי ברה"מ. אלא שברית זו היתה רוויה בחשדנות הדדית, וסטלין מינה עצמו במאי 1941 לתפקיד רה"מ, כדי לנצח על היערכותה של ארצו למלחמה.

למרות זאת, כאשר פנו הגרמנים לתקוף את ברה"מ ביוני 1941, באה ההתקפה על סטלין בהפתעה, משום שהתעלם בעקשנות ממידע שמסרו לו מדינות המערב ואף סוכניו שלו (וביניהם ריכרד זורגה הידוע) על תוכניות ההתקפה של גרמניה. כעבור זמן קצר מתחילת הפלישה מינה סטלין את עצמו לתפקיד המפקד העליון של כוחות הצבא (שהיו מעורערים קשות בעקבות טיהוריו, שכן רוב הקצינים הבכירים המנוסים, הוותיקים והמקצועיים חוסלו שנים אחדות לפני כן). במהלך המלחמה הצליח סטלין ללכד מאחוריו את המוני החיילים והאזרחים להדיפת הפולש, הוכיח כושר מנהיגות (הוא לא עזב את מוסקבה גם כשהגיעו הגרמנים לפרבריה בחורף 1941), ואף זכה להוקרה מצד בעלי בריתו המערביים, ובייחוד רוזוולט, שעמו נפגש כמה פעמים במהלך המלחמה.


בשנים קשות אלה ריכך סטלין את משטר הדיכוי שלו, במטרה לגייס את רצונם של עמי ברה"מ סביב המטרה המשותפת, הבסת האויב.

 

כינויה הרשמי של המלחמה בברה"מ היה "המלחמה הפטריוטית הגדולה" - לא "המלחמה הסוציאליסטית הגדולה" וכיו"ב, שכן המטרה היתה הדיפת הפלישה בכל מחיר, גם אם המחיר כלל סובלנות לשעה כלפי תרבויות לאומיות לא-רוסיות (והתרבות היהודית בכלל זה).

בתום המלחמה (1945) פעל סטלין באמצעות הצבא האדום לכינון משטרים קומוניסטיים בכל ארצות מזרח אירופה, ונקט אמצעי טרור, לרבות משפטי ראווה, נגד אישים שנראו לו עוינים גם במדינות אלה. יוגוסלביה היתה המדינה הקומוניסטית היחידה באירופה שלא קיבלה את עולו של סטלין. את היחסים בינו לבין טיטו, שליט יוגוסלביה דאז, אפשר לתאר רק כשנאה הדדית לוהטת.

לאחר ששיתף פעולה עם בעלות הברית המערביות בימי המלחמה, חזר סטלין לראותן כאויבות ברה"מ מיד אחרי המלחמה, והטיל את "מסך הברזל" שחצץ בין ארצות שלטונו לבין המערב. הוא התעלם מהסכמיו עם מנהיגי המערב, שקראו לכינון משטרים דמוקרטיים בכל המדינות ששוחררו מכיבוש נאצי ובארצות הציר עצמן, ורדף עד חורמה, באמצעות עושי דברו בעת הזו, אנדריי ז'דנוב ולברנטי בריה, את האינטלקטואלים בארצו ובארצות שלטונו, וכל אדם אחר שנחשד בנטיות פרו-מערביות.

אף היהודים היו מקורבנות הטרור הסטליניסטי, ולא רק כבודדים (בעיקר לאחר מלה"ע ה-2). למן שנות ה-30 הוצאו להורג רוב הסופרים היהודים שכתבו בעברית או ביידיש, במסגרת מסע לדיכוי התרבות היהודית, שהיה חלק ממסע גורף יותר לדיכוי כל תרבות לאומית שאינה רוסית בתחומי ברה"מ. עם זאת, יש די והותר ראיות לכך שסטלין החזיק בהשקפות אנטישמיות. סמוך למותו האשים סטלין את רופאי הקרמלין, רובם יהודים, בקשירת קשר לרצוח את ראשי השלטון ואף אותו עצמו. גל טיהורים חדש, שבלטה בו נימה אנטישמית מובהקת, נפסק באיבו עם מותו הפתאומי של סטלין ב-5 במרס 1953.

סטלין הועיד את גאורגי מלנקוב להיות יורשו, אולם ניקיטה חרושצ'וב, מזכיר הוועדה המרכזת, כונן "טריאומווירט" בהשתתפות מלנקוב וניקולאי בולגנין. השלושה הביאו להוצאתו של בריה להורג, וניהלו את המדינה במשותף עד שגברה ידו של חרושצ'וב כעבור שנים אחדות. מסופר, אף שאין לכך תימוכין מתועדים, כי השלושה ועוד אחרים כרתו ביניהם את "ברית יורשי סטלין", שלפיה לא יוציאו להורג איש את חברו. ואכן, הגם שאישים רבים הודחו מן השלטון בשנים הבאות, אף לא אחד הועמד למשפט ראווה בנוסח הטיהורים של סטלין.

פולחן האישיות של סטלין הגיע לשיא חדש עם מותו, ונמשך עד לישיבה הסודית של הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית, ב-1956, שבה גולל יורשו חרושצ'וב את פשעיו וקרע את המסווה מעל "שמש העמים"; אז החל תהליך של דה-סטליניזציה, שידע מעלות ומורדות. עם התמוטטות המשטר הסובייטי ב-1991 נחשפו מלוא זוועותיה של תקופת סטלין, אך בה בעת התעוררו בקרב חוגים שמרניים מסוימים געגועים לתקופה שבה נוהלה הארץ ביד חזקה ושרר בה סדר.

 


הערכה

הצגת סטלין כרודן צמא דם, שטבח בבני ארצו יותר מכל מנהיג אחר בהיסטוריה, היא אמיתית בלי ספק, אך פשטנית. לצד הטרור שהטיל ופולחן האישיות שלו, יש להציג את שני הישגיו הגדולים: תיעוש ברה"מ, שהניח את היסוד להיהפכותה למעצמת-על, והדיפת הפלישה הגרמנית ממוסקבה, מסטלינגרד ומלנינגרד עד ברלין. כאמור לעיל, על ההישגים האלה שולם מחיר נורא בחיי אדם.

 

היו היסטוריונים שביקשו להציגו כאדם בינוני לכל דבר, שנקלע כמעט באקראי לשלטון ונהג ביד חזקה כדי להישאר בו, אולם במבט לאחור אין ספק שהוא ניחן בכישרון יוצא דופן, אם כי בתחום אחד ויחיד: תככנות פוליטית והבנה אינטואיטיבית את דרכי פעולתה של הביורוקרטיה. בזכות זאת עלה בידו להנהיג ללא עוררין ארץ כה קשה לשליטה במשך 30 שנה, ולהטביע את חותמו האישי בהיסטוריה של העת החדשה, באופן שרק מעטים השתוו אליו.

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©