אריתריאה

אריתריאה - דיוקן

שם רשמי	Hagere Ertra (הָאגֶרֶה אֶרְטְרָה)
שטח	121,320 קמ"ר (מקום 99 בעולם)
אוכלוסייה	5,028,475 (מקום 116 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין	2.47%
תושבים	טיגריאנה 50%, טיגרה וקונמה 40%, אפַר (דנקיל) 4%, סאו (תושבי החוף) 3%
שפה רשמית	אפַר, ערבית, טיגריניה
דתות	מוסלמים סונים, נוצרים קופטים קתולים, פרוטסטנטים
בירה	אסמרה
ממשל	ממשלת מעבר
ראש מדינה נוכחי	הנשיא אפוורקי איסיאס
עצמאית מאז	24 במאי 1993 (משלטון אתיופיה)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני	50%
תמ"ג לנפש	1,000 דולר (מקום 214 בעולם)
שיעור אבטלה	אין נתונים
ענפי כלכלה מרכזיים	סורגום, עדשים, תירס, כותנה, טבק, קפה, סיסל (אגבה), בקר ועיזים, דגים; עיבוד מזון, משקאות, הלבשה וטקסטיל, סיבי סיסל, מלח, מספנות
מטבע	נקפא
ידיעת קרוא וכתוב	58.6%
תוחלת חיים	נשים - 60.66; גברים - 57.44 (מקום 181 בעולם)

(הטבלה עודכנה לאחרונה באוקטובר 2006)

מיד לאחר העצמאות החלה הממשלה, תוך קבלת סיוע חוץ, לפעול לשיקום המדינה, אך התפרצותה של מלחמה עם אתיופיה בשנים 1998-2000 גרמה שוב נזקים קשים למאמצי השיקום.

80% מתושבי אריתריאה גרים באיזורים כפריים ועוסקים בחקלאות. מגדלים בה תירס, ירקות, כותנה, טבק, קפה וסורגום (דורה), ומפותחים בה גם ענפי המקנה והדיג. התעשייה נחשלת, מעט מפעלים לעיבוד מזון, ביגוד וטקסטיל.

מעריכים כי התיישבות ראשונה בשטח אריתריאה התחילה ב-4000 לפנה"ס, כאשר הגיעו למקום שבטים מאיזור הנילוס. במאה ה-4 לספירה היתה אריתריאה לחלק מממלכת אקסום האתיופית, עד לכיבושה על ידי האימפריה העות'מאנית במאה ה-16.

ב-1890 נכבשה על ידי האיטלקים והיתה לקולוניה איטלקית. במלחמת העולם השנייה נכבשה על ידי הבריטים, שהחזיקו אותה תחת משטר צבאי עד להחלטת האו"ם ב-1952 לפיה תהיה אריתריאה שותפה בפדרציה עם אתיופיה.

הקיסר היילה סלסיה ה-1 שם קץ לאוטונומיה של אריתריאה, פיזר את מוסדותיה והפך אותה למחוז תחת שלטון אתיופי מוחלט. צעדיו של הקיסר עוררו התנגדות קשה בקרב תושבי אריתריאה, ששבעו כבר שנות כיבוש ארוכות בידי כובשים שונים. ב-1958 נוסדה "חזית השחרור האריתריאית" (ELF), שהתחילה את המאבק הארוך לעצמאות. המאבק המזויין בין אריתריאה ואתיופיה התחיל ב-1961. חילוקי דעות בתוך חזית המאבק הביאו להקמת תנועת התנגדות נוספת, ה-EPLF (Eritrean People’s Liberation Front) שהסלימה את המלחמה ונחלה הצלחה גדולה יותר בהתנגדות הצבאית לאתיופיה. גם סילוקו של קיסר אתיופיה ועלייתו לשלטון של מנגיסטו היילה מרים לא שינתה את המדיניות האתיופית. זו אף קיבלה חיזוק מברה"מ ומקובה בשנות ה-70, אך סיוע זה נפסק עם שינוי המשטר בברה"מ בשנות ה-80. בשנים אלה החלו האריתריאים לזכות בהצלחות מסויימות. ב-1990 הצליחו להשתלט על כמה ערים וב-1991 השתלטו על הבירה אסמרה.

מלחמת אתיופיה-אריתריאה (צילום: איי פי)

הממשלה הזמנית שהקימה חזית השחרור זכתה בהכרה בינלאומית. במאי 1993, לאחר קיום משאל עם – הכריזה אריתריאה על עצמאותה. מנהיג ה-EPLF אייזיה אפוורקי (Afworki Isaias) מונה לנשיא וראש ממשלה על ידי הממשלה הזמנית. בחירות היו אמורות להיערך ב-2001, אך אלה נידחו.

ב-1998 שוב סבלה אריתריאה משתי שנות מלחמה עם אתיופיה, כאשר שתי המדינות האשימו זו את זו בגניבת שטחים. יותר מ-100,000 בני אדם נהרגו במלחמה זו, כפרים רבים נהרסו והשדות החקלאיים לא עובדו. לבסוף החליטו הצדדים לכבד את קו הגבול שהיה קיים ביניהן לפני המלחמה, והסכם שלום הושג בשנת 2000.