ס"ס

תעודות של חבר ס"ס (צילום: אודי קפלן)

הימלר חילק את הס"ס ל-4 זרועות:

1. הס"ס הכללי, שחבריו גויסו למשימות מזדמנות.

2. היחידות החמושות, שהיו צבא מגויס של המפלגה.

3. יחידות "גולגולת המוות", ששמרו על מחנות הריכוז.

4. הס"ד (S.D., Sicherheitsdienst; "שירות הבטחון"), שעסק במודיעין ובעיקוב אחר מתנגדי המשטר.

הימלר החדיר את אנשיו למשטרה ולשירותי הבטחון של המדינה ובהדרגה היה הס"ס למרכז כל יכול בתחום בטחון הפנים. ב-1936 מונה לראש המשטרה והקים את "משטרת הבטחון" (S.I.P.O.), ששילבה את המשטרה הפלילית, הס"ד והגסטאפו. ב-1939 איחד את כל שירותי המשטרה והבטחון ב"משרד הראשי לבטחון הרייך" (R.S.H.A.), שבראשו הועמד היידריך.

הס"ס היה מעין מיסדר בעל סולם פיקודי, מרכזי אימונים וטקסים ייחודיים. מפקדיו היו קנאים לתורת הגזע, הקפידו בברירת המועמדים וראו בארגון אליטה של הגזע הנורדי שעתידה לשלוט בגרמניה ובאירופה. סמל הגולגולת שעל כובעיהם, מדיהם השחורים ומעשיהם האכזריים עשו אותם לסמל הטרור הנאצי. שבועון הס"ס, הקורפוסים השחורים (Das Schwarze Korps), היה מהארסיים בכלי התעמולה הנאציים.

(צילום: אודי קפלן)

במלחמת העולם השנייה מילאו אנשי הס"ס תפקידים מרכזיים במדיניות הדיכוי בשטחים שכבשו הגרמנים. היידריך היה אחראי ל"פתרון הסופי של הבעיה היהודית", ואיש הס"ס אדולף אייכמן ארגן את רצח היהודים. גם הסגל הבכיר של מחנות הריכוז ושל ה"איינזצגרופן" גויס משורות הארגון.

היחידות החמושות, שכונו מאותה עת "ס"ס חמוש" (Waffen S.S), היו לכוח צבאי מובחר שפעל בחזית ומנה בשיא גודלו 37 דיוויזיות. גזל רכושם של היהודים, שוד האוכלוסייה בארצות הכבושות ועבודות הכפייה של עצירי מחנות הריכוז היו התשתית הכלכלית שממנה ניזון הארגון, וכך היה הס"ס למעין מדינה בתוך מדינה. עם מפלת גרמניה הוכרז הס"ס "ארגון פושע" בגלל פשעיו נגד האנושות, וחבריו הועמדו לדין.