מבצע יואב, מבצע צבאי רחב היקף במלחמת העצמאות
אשר במהלכו כבש צה"ל את באר שבע
ופרץ את המצור המצרי על איזור הנגב. נקרא בתחילה מבצע "עשר המכות" אולם מפקד המבצע ומפקדה של חזית הדרום (הוקמה חודשיים לפני המבצע), יגאל אלון,
שינה את שמו לזכרו של יצחק "יואב" דובנו, לוחם פלמ"ח שנפל בקרב בנגבה.
ב-18 ביולי 1948 הכריזה מועצת הביטחון של האו"ם
על הפסקת אש בלחימה בין צה"ל וצבאות מדינות ערב. במהלך הלחימה כבשו המצרים את הישובים ניצנים, יד מרדכי וכפר דרום. שאר הישובים היהודים בנגב נותרו מכותרים על ידי צבא מצרים, מצב שהוליד חשש כי מתווכי האו"ם ישקלו לשנות את תוכנית החלוקה ולהוציא את הנגב משטח המדינה היהודית. במהלך השבועות לאחר מכן התמוטטה הפסקת האש בהדרגה, ובאוקטובר החל השלב האחרון בלחימה של מלחמת העצמאות, שלב שהתאפיין ביוזמות התקפיות של צה"ל בכל החזיתות שנועדו להרחיב את שטחה של מדינת ישראל לפני סיום המלחמה.
מבצע יואב. להגדלה לחצו על המפה
ב-15 באוקטובר 1948 פתח צה"ל במבצע "יואב", מטרתו העיקרית של המבצע, שנשא אופי מערכתי מבחינת עוצמת הכוחות שנטלו בו חלק, היתה מיטוט קו המאחזים המצרי בין מג'דל (אשקלון
של היום) ובית ג'וברין, אשר ניתק את הישובים העבריים באזור הנגב משפלת החוף.
בכך ביקשה ישראל ליצור רצף טריטוריאלי בשליטת צה"ל שיבטיח את צירופו של הנגב למדינת ישראל בסוף המלחמה. ההנחה המדינית היתה שאם יצליח המבצע תקבל ישראל אישור בדיעבד לתפיסת השטחים החדשים ממוסדות האו"ם.
חטיבת הנגב בכיבוש באר שבע (צילום: הוגו מנדלסון, לע"מ)
מערך הצבא המצרי כלל 9 גדודי חי"ר מצויידים היטב וכן מספר יחידות מיליציה שכללו מתנדבים מאנשי "האחים המוסלמים"
ומגוייסים פלסטינים מקומיים. מן העבר השני הקצה צה"ל למבצע ארבע חטיבות: חטיבת 8 המשוריינת, חטיבת גבעתי,
חטיבת יפתח, וחטיבת הנגב. במהלך הלחימה הוקצתה למבצע חטיבה נוספת - חטיבת עודד.
על מנת לגרום למצרים להפר ראשונים את הפסקת האש החל המבצע ב-15 באוקטובר 1948 ביציאתה של שיירת אספקה אל בין הקווים המצריים בסמוך לחַרְתִיה בדרום, מהלך שהיה מותר על פי כללי הפסקת האש. המצרים אכן תקפו את השיירה וזכו לגינוי מצד משקיפי האו"ם שהיו רחוקים מאזור הקרבות ולא היו מודעים למתקפה הישראלית המתוכננת. התקיפה המצרית שימשה מספר שעות לאחר מכן כאמתלה בידי ישראל לפתוח במבצע.
|
 |
גדוד 82 במבואות באר שבע (באדיבות אוצר תמונות הפלמ"ח) |
 |
|
בערב ה-15 באוקטובר פתח חיל האוויר בהפצצת יעדים מצריים: שדה התעופה באל-עריש (רבים מן המטוסים המצרים הושמדו), עזה, בית חנון ועוד. היתה זו הפעם הראשונה בה פעל החיל האוויר בקנה מידה גדול נגד צבא מצרים. בזכות המהלך המפתיע החזיק צה"ל במשך כל ימי המבצע בעליונות אווירית בנגב.
בליל ה-15 - 16 באוקטובר פרצו כוחות צה"ל את קו המערך המצרי בשתי נקודות: קטע מהכביש שבין עירק אל מנשייה (כיום ליד קריית גת) ומתחם מצפון לעזה. באמצעות נקודות אלו הכביד צה"ל על התנועה המצרית לאורך קו המאחזים הארוך והצר. במקביל ערכו כוחות קטנים פעולות פשיטה וחבלה בעורף המצרי, בין היתר פוצצה מסילת הרכבת בין רפיח לאל עריש ומוקש הכביש בין רפיח וחאן יונס.
מאמץ הפריצה העיקרי של צה"ל כוון לנקודה חלשה במזרחו של המערך המצרי, בסמוך להערכות המצרית בעירק אל-מנשיה, המשימה הוטלה על חטיבה 8 המשוריינת. בבוקר ה-16 באוקטובר פתחו כוחות החטיבה במתקפה, אך נהדפו על ידי המצרים והמהלך נכשל.
בעקבות הכישלון הוסט מאמץ הפריצה העיקרי מערבה (כיום צומת גבעתי), במהלך ארבעה ימים של לחימה קשה תקפו כוחות צה"ל בנקודות שונות אולם נכשלו פעם אחר פעם בפריצת המערך המצרי. רק בליל ה-19 - 20 באוקטובר הצליחו כוחות חטיבת גבעתי לכבוש מתחם מצרי מבוצר בחוּלִיקַאת ולפרוץ דרך אל הנגב. תנועת כוחות צה"ל הביאה לכיתורה של חטיבה מצרית בסמוך לעיירה פַלוּגָ'ה (כיס פלוג'ה)
ומצודת עירק-סואידן. בין מפקדי החטיבה נמנה גם גמאל עבד אנ-נאצר,
לימים נשיא מצרים. שאר יחידות הצבא המצרי נסוגו לעזה.
כיתור חטיבה מצרית בסמוך לעיירה פַלוּגָ'ה (כיס פלוג'ה) ומצודת עירק-סואידן (צילום: דוד אלדן, לע"מ)
מיד לאחר כיבוש המתחם החל צה"ל להעביר כוחות רבים לנגב, שנערכו בסמוך לקיבוץ שובל, לכיבוש באר שבע. ב-21 באוקטובר תקפה חטיבת הנגב את באר שבע, לאחר שהעיר הופצצה בימים לפני כן על ידי מטוסי חיל האוויר. במהלך המתקפה נמלטו רוב התושבים הפלסטינים והעיר נכבשה. לאחר מכן ניצלו הכוחות את ההצלחה וכבשו שטחים מדרום ומצפון לעיר, מהלך אשר פרץ את המצור על הישובים בית אשל ונבטים.
כיבוש באר שבע (צילום: לע"מ)
בעת מבצע יואב נערך גם מבצע "ההר"
אשר נועד להרחיב את חלקו המערבי של פרוזדור ירושלים מנחל שורק עד בית ג'וברין בדרום. בזירה הימית טיבעו ספינות חיל הים הישראלי את אניית הדגל של צי המלחמה המצרי, "האמיר פארוק".
ב-22 באוקטובר 1948 הגיע המבצע לסיומו עם כניסתה לתוקף של ההפוגה שקבעה מועצת הביטחון. למרות ההכרזה הרשמית על הפסקת אש המשיך צה"ל בימים שלאחר מכן במבצעי לחימה נוספים בחזית הדרום, מבצע חורב שבמהלכו חדר צה"ל לצפון חצי האי סיני, והאחרון שבהם, מבצע עובדה,
שהסתיים בכיבוש אילת.
למבצע יואב היתה חשיבות עליונה בהשגתה של הכרעה אסטרטגית בחזית הדרום ותרומה עיקרית לשבירת רוח הלחימה של המצרים. בעקבותיו ובעקבות מבצע חורב שהיווה לו המשך, נוכחה ההנהגה המצרית כי נבצר ממנה להמשיך במלחמה, וכי יהיה עליה להגיע להסכם שביתת נשק עם
ישראל.
הדפס
