 |  | משפחה רומאנית מבולגריה נודדת ממקום למקום צילום: גטי אימג' בנק ישראל
| | |
| אתרים נוספים |  | |
| ערכים קשורים | | |
| | רומה
Roma
חייהם של בני הרומה | בני הרומה והחברה הסובבת | אמרות עממיות
רומה או בני הרומה (צוענים), עם נוודים, שמקורו בצפון-מערב הודו.
מקור השם "רומה" (או "רום", ביחיד) במילה Roma (או לפעמים Rroma) שפירושה "אדם". בני הרומה נקראים בפי כל "צוענים" אך מתנגדים לשימוש בשם זה, הנתפש בעיניהם כשם גנאי (מקורו של השם מהמילה "מצרים", ממנה נוצר הכינוי "ג'יפסי", ומכאן "צוען" בעברית, על שם העיר המצרית בתנ"ך). לפני כאלף שנה היגרו בני הרומה לפרס
ובין המאה ה-13 למאה ה-15 הגיעו לאירופה. הם התיישבו בארצות שונות, ביניהן הונגריה, רומניה, שבדיה ורוסיה. החל מהמאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20 היגרו בני רומה רבים לאמריקה, לאוסטרליה ולמעשה לכל היבשות המיושבות.
במאה ה-21 חיים בני הרומה ברחבי העולם, מרביתם באירופה, בעיקר במרכז היבשת, ובמדינות הבלקן. היקפה המדוייק של האוכלוסייה אינו ידוע, בשל נוודותה שאינה מאפשרת עריכת מפקד אוכלוסין מסודר ובשל חששם של בני רומה רבים לספר על מוצאם. ההערכה היא כי ישנם בין 5 מיליון ל-10 מיליון בני רומה ברחבי העולם.
העם הרומאני נחלק למספר שבטים עיקריים על פי מדד גיאוגרפי וטריטוריאלי: קלדרש (Kalderash), השבט הגדול ביותר, היושב במרכז אירופה ובבלקן, מנוש (Manush) או סינטי (Sinti) השוהים בצרפת, גרמניה, איטליה ומדינות קרובות, ג'יטנוס (Gitanos) בדרום צרפת ובצפון אפריקה, מהביה (Mahavaia), לוברי (Lovari), צ'ורארי (Churari) ואחרים. חלוקה אחרת, מקובלת פחות, מתבססת על הדיאלקט של השפה הרומאנית ומחלקת את בני הרומה לשלוש קבוצות: "דום", "לום" ו-"רום". כל אחד משבטים אלו נחלק לשבטים קטנים יותר ולמשפחות.
דתם של בני הרומה מורכבת מעירוב של אמונות נוצריות
- קתוליות,
פרוסלביות או פרוטסטנטיות
- ופגאניות (עבודת אלילים), אך ניתן למצוא בני רומה המשייכים עצמם לדתות אחרות, לרוב לדת הנפוצה בסביבת מסלול נדודיהם. מרבית בני הרומה תושבי אירופה דוברים את השפה הרומאנית (Romany, אין קשר לשפה הרומנית) - שפה הודו-אירופית
הקרובה לסנסקריט (שפה
הודית עתיקה). רבים מהם אינם יודעי קרוא וכתוב. לרומאנית דיאלקטים רבים ומשולבות בה מלים מן השפות שבני הרומה באו איתם במגע במהלך נדודיהם.
קיימות עדויות על שהות של בני רומה בישראל החל מהמאה ה-19. ידוע על מספר מועט של בני רומה החיים בארץ, נכון לתחילת המאה ה-21. מרביתם משתייכים לקבוצה המונה כמאה משפחות הגרה למעלה ממאה שנים במזרח-ירושלים. בני רומה אלו אימצו ברובם את דת האסלאם
ואת השפה הערבית, אך שומרים על נבדלותם מהחברה הסובבת.
| חייהם של בני הרומה |  | |
באופן מסורתי חיים בני הרומה בשבטים נודדים, שלכל אחד מהם מנהיג משלו וכן אמונה
ומנהגים ייחודיים. מנהיג השבט קרוי "וויוודה" (Voivode), והוא מתמנה בבחירות פנים שבטיות. התפקיד מוענק למנהיג לכל ימי חייו, אך אינו עובר בירושה. סמכויותיו של המנהיג משתנות בהתאם למסורות הנהוגות בשבטו, אך כוללות בדרך כלל את הכוח להחליט בעניינים כלכליים ובאשר לעיתוי ומסלול הנדודים. לצידו של המנהיג יושבת מועצת זקני השבט, המסייעת בקבלת החלטות ובניהול ענייני השבט. תפקיד חשוב נוסף בשבט הוא תפקיד היועצת, ה""פורי דאי", אותו ממלאת אחת מזקנות השבט.
רומאני חוטף תנומה ביריד הסוסים הנערך מדי שנה מאז 1685 באפלבי (Appleby), מערב אנגליה (צילום: אימג'בנק / GettyImages)
במהלך ההיסטוריה פחתה תדירותם של מסעות הנדודים אצל בני הרומה. עם זאת, מרביתם נוטשים את מקום מושבם מספר פעמים בשנה ונעים במסלול קבוע. מקורה של הנטייה לנדודים אינו ברור, אך מקובל להניח כי היחס העויין בהם נתקלו בני הרומה מצד המדינות והתושבים בהם שהו, ומעשי גירוש והגליה שפקדו אותם באופן תדיר, תרמו באופן ניכר למסורת זו. בתחילת המאה ה-21 כבר נמצאו קבוצות של רומה ביישובי קבע, לעיתים אף באזורים עירוניים. גם קבוצות אלה שומרות לרוב על מידה של ריחוק ובידוד מבני המקום, שכן השתלבות מלאה בקרב החברה הסובבת (הנקראת בפיהם גאדג'ה (Gadje) או גאג'יקיין (Gajikane) נתפסת על ידי העם הרומאני כאיום על מורשתם ועל תרבותם הרומאנית הייחודית.
התרבות והמסורת הרומאנית אינם זהים בכל השבטים בעיקר בשל ההשפעות הסביבתיות שחילחלו לשבטים הרומאנים במדינות השונות. עם זאת, ניתן לדבר על מספר אמונות וערכים משותפים שעיקרן נאמנות למשפחה ולשבט, אמונה באלוהים ובשטן ואמונה בגורל קבוע מראש.
בני הרומה מרבים לעסוק במקצועות אשר מאפשרים להם חופש יחסי, משתלבים עם אורח חייהם הארעי, ואינם מחייבים אותם ליצור מגע מחייב ומתמשך עם האוכלוסייה. תחום העיסוקים המסורתי כולל מסחר, הצגת מופעי בידור נודדים, נפחות ופחחות, הגדת עתידות ורוכלות. בעולם המודרני השתלבו חלק מבני הרומה במקצועות בהם יש מקום למומחיותם המסורתית, דוגמת תעשיית הפלדה והרכב. אחרים מוצאים תעסוקה ארעית בירידים ובקרקסים.
רקדניות רומאניות בפסטיבל הרומה העולמי (Khamoro) הנערך מדי שנה בפראג, בירת צ'כיה (צילום: אימג'בנק / GettyImages)
המארג החברתי של החברה הרומאנית ומערכת הצדק בה מוסדרים במקבץ קודים חוקתיים וחברתיים המשמשים לביטוי הזכויות של בני הרומה, מורשתם ומסורתם ומגנים על מרקם החיים הרומאני מפני השפעות חיצוניות. המרכזים בהם הם: ה"דיוואנו" (Divano), מפגש פורמלי למחצה בין מנהיגי שבטים על מנת ליישב סכסוכים בין שבטיים; ה"קריסניטוריה" (Krisnitorya), הרכב השופטים בטריבונל השיפוטי של בני הרומה, אשר נבחר במפגש בין זקני השבט או בין השבטים המעורבים בסכסוך מסויים, ובו ניתנת לצדדים המעורבים בסכסוך זכות להביע את העדפתם או להטיל וטו על בחירת היריב; "קריס" (Kris), מערכת המשפט הרומאנית הכוללת את הטריבונל השיפוטי עצמו ואת מערכת החוקים והערכים המנחים אותו בפעולתו. מערכת החוקים הרומאנית אינה כתובה ומועברת מאב לבן ולכן גם גמישה יותר לשינויים.
ב"קריס" נידונים מקרים אזרחיים, דיני אישות, עבירות אלימות, מקרי פגיעה בחברה הרומאנית (למשל מגעים לא מסחריים עם הסביבה החיצונית) ועוד. ה"קריס" רשאי להטיל סוגים שונים של עונשים שהחמור בהם הוא הרחקה מן השבט. בעבר הפעיל ה"קריס" גזר דין מוות,
אך ככל הידוע לא נפסקים יותר עונשים מסוג זה. מקובלים גם עונשים כספיים כדוגמת קנסות, עונשים גופניים וכן הרחקה חלקית וזמנית מפעילויות או ממסגרות שונות של השבט. לעיתים קרובות מערכת חוקים זו אינה מתיישבת עם ההסדרים החוקתיים במדינות בהם שוהים בני הרומה.
הנישואין בין בני זוג בחברה הרומאנית, כמו בחברות מסורתיות רבות אחרות, מוסדרים על ידי ראשי המשפחה או השבט; על פי רוב מחזק השידוך קשרים בין משפחות או שבטים. מתכונת זו, כמו גם המנהג של הורי החתן לשלם להורי הכלה, מאבדים מכוחם אך עדיין תקפים במרבית השבטים הרומאנים. אם מחליטים בני הזוג להתגרש, מתכנס הטריבונל השיפוטי הרומאני כדי להחליט באשר לגובה התשלום אשר יוחזר להורי הבעל.
המבנה המשפחתי הגרעיני בשבטים הרומאנים כולל, לרוב, זוג הורים נשוי החיים עם ילדיהם, ולעיתים בן נשוי החי עם אשתו וילדיו בבית הוריו, עד לחתונתו של בן אחר במשפחה.
לבני הרומה, ובייחוד לשבטים מסויימים דוגמת שבט קלדרש ושבט ג'יטנוס, עולם פולקלורי עשיר המערב מורשת עצמאית של מנהגים, שירה וריקוד ומגוון של השפעות סביבתיות. הספרות והשירה הכתובה הרומאנים אינם רבים ונפוצים. עם זאת, תרומתם רבה לאומנויות המחול, במיוחד לפלמנקו,
ולמוסיקה. 
| בני הרומה והחברה הסובבת | | |
כמעט בכל מקום אליו הגיעו סבלו בני הרומה מיחס מפלה ומרדיפה מצד הרשויות, וכן ליחס חשדני ושנאה מצד האוכלוסייה המקומית, אשר האשימה אותם במעשי כישוף ובפגיעה במוסר ובסדר החברתי. יוצאות דופן לאורך השנים היו רוסיה והונגריה, אשר נהגו בבני הרומה במתינות ובסובלנות יחסית. עשרות שנים בודדות לאחר הגירתם לאירופה, בשלהי המאה ה-15, הוחלה במקומות רבים ביבשת חקיקה אנטי-רומאנית. כך בשוויצריה (1471), בספרד (1492), ומאוחר יותר בהולנד, בפורטוגל ובמדינות אחרות. בהמשך לחקיקה המפלה, החלו מדינות אירופה בתחילת המאה ה-16 לשלול את זכאותם של בני הרומה לשהייה בתחומי המדינה, ומעת לעת הורו על הגלייתם. בין המאות ה-17 לאמצע המאה ה-19 נלקחו בני רומה רבים לעבדים ושירתו בבתיהם של שליטים או אצילים מקומיים.
גם במדינות מארחות, בהן ניסה השלטון המרכזי להנהיג מדיניות כוללת שתכליתה ליישב את בני הרומה בתחומן או לתמוך בהשתלבותם בחברה, היה זה לרוב לצד מגבלות חמורות שפגעו באורחות חייהם, בעיקר מגבלות אשר מנעו מהם את הקמת מחנותיהם הארעיים, ובמקביל להטלת חובות אזרחיות מגבילות של מיסוי ושירות צבאי.
בתקופת השלטון הנאצי
ולאורך השואה
נתפסו בני הרומה הנודדים כגורמים אנטי-סוציאליים, שכן האידיאולוגיה הנאצית דגלה, בין השאר, בחיי משפחה מסודרים ובישיבה במגורי קבע. חוקי נירנברג,
שהתקבלו ב-1935, חלו הן על יהודים והן על בני הרומה. החל מ-1936 נכלאו בני הרומה במחנות ריכוז,
בשל התנהגותם ה"אנטי חברתית". בני הרומה חולקו לקבוצות שנחשבו טהורות ולקבוצות שהכילו בעלי דם מעורב, כאלה שהתבוללו עם ארים. עם הזמן הלך מצבם והחמיר. ב-1939 נאסר על בני הרומה לעזוב את מקומות מגוריהם הקבועים. אלו אשר הפרו את את החוק נענשו בשילוח למחנות הריכוז. לאחר מכן סולקו משורות הצבא כל בני הרומה הטהורים והמעורבים. החל משנת 1941 נאסר עליהם להתחתן עם גרמנים. בני רומה רבים, בעיקר מעורבים או כאלה שהיו נשואים לבני העם הגרמני, עוקרו בכפייה. בהמשך, ובדומה ליהודים, גורשו בני הרומה למחנות הריכוז וההשמדה, שם עונו ונרצחו. ההערכה היא שמספר הקורבנות מקרב בני הרומה עומד על כ-400,000 נפש, מתוך כמיליון עד מיליון וחצי איש שחיו בארצות אירופה לפני מלחמת העולם השנייה.
בני הרומה סומנו לרוב באמצעות טלאי חום ולעיתים באמצעות טלאי שחור.
טקס אזכרה לקורבנות הרומה שהושמדו במחנה זקסנהאוזן, גרמניה 2006 (צילום: אימג'בנק / GettyImages)
גם בתחילת המאה ה-21 סובלים בני רומה השוהים במדינות רבות באירופה, מהקושי לממש את אורחות חייהם וזכויותיהם. במדינות מסויימות,בעיקר במרכז אירופה ובמזרחה, חווים בני הרומה גלים של אלימות גזענית
המאלצת אותם לבקש מקלט במדינות אחרות; חלקן מסרבות לקבלם לגבולותיהן. חוקים הפוגעים באופן ישיר או עקיף ביכולתם של בני הרומה לקיים באופן חופשי את אורחות חייהם, עדיין קיימים גם במדינות מערב אירופה. ביבשות אחרות הם סובלים ממידה משתנה של חשדנות וחוסר סובלנות המופנים כלפיהם, רשמיים או עממיים.
ב-1992, בעקבות ריבוי ההתקפות על רקע גזעני, החליטו 22 אירגוני רומאנים מעשר מדינות לכונן פרלמנט רומאני אירופי, שיסייע במאבק נגד האפליה של בני עמם. במקביל למאבק נגד האפליה שרוייה החברה הרומאנית במאבק פנימי מתמשך לשימור התרבות הרומאנית ודרך החיים הייחודית של בני הרומה למול ההשפעות של החברה התעשייתית המודרנית.
| אמרות עממיות | | |
- "יש לצועני שני אדונים: אלוהים והשטן; עד לארוחת הצהריים הוא עובד בשביל השטן ולאחר מכן הוא סר למרותו של האלוהים".
- "הישאר במקום בו מתנגנת מוסיקה".
- "לא ניתן להרוג צועני על ידי ביתורו ל-10 חלקים - זה רק יוצר 10 צוענים נוספים".
- "כאשר אתה נותן לאדם לדוג בבריכתך, עדיף שתהיה נוכח במקום ותראה כיצד הוא עושה זאת".
- "גברים אינם צריכים להיות צנועים מדי, ואסור שנשים יהיו חצופות מדי".
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
