ישעיהו בן-אמוץ

בפתיחה לפרק ו', שבו מובאת נבואת ההקדשה שלו, מציין הנביא שראה את המַרְאֶה בשנת מותו של המלך עוזיהו (בשנת 735 לפני הספירה). בנבואותיו הוא מזכיר את אשתו ושני בניו, ונראה שהיה מקורב למשפחת המלוכה.

ישעיהו קיבל על עצמו ברצון את השליחות הנבואית, מפני שהכיר את המצוּקה המוּסרית של עַמו באותה תקופה, ורצה מאוד להושיע את העם ולהצילו מהפורענות הצפויה לו. הוא ראה את השחיתות החברתית, את העוֹשֶׁק והגֶזֶל של השליטים, את חיי ההוֹלֵלוּת של העשירים, והכיר את האמונות הטְפֵלוֹת ומִנְהגֵי עבודת האלילים של העם כולו. כמו כן, הוא היה עֵד להתחזקות צְבא אשור ולהתקרבותו לארץ ישראל. בנבואתו הצביע הנביא על הקשר בין הדברים: חטאֵי העם יביאו עליו חורבן מידי אשור; צבא אשור הוא מכשיר שבו ה' משתמש כדי להעניש את העם החוטא.

ישעיהו היה מעורב במדיניות המלכים: הוא ראה את המלך אָחָז בחולשתו ובכניעתו לתִגְלַת פִּלְאֶסֶר ה-3, וניסה לעודד אותו ולמנוע ממנו לעשות טעויות מדיניות מסוכנות. ייתכן שבהשפעתו החל המלך חִזקיהו בָּרֶפורמה הדתית שלו לטיהור הפולחן. מצד שני, חזקיהו לא קיבל את עצתו המדינית של ישעיהו ומרד במלכי אשור סַרְגוֹן וסַנְחֵרִיב.

פעילותו של ישעיהו נסתיימה בערך בשנת 700 לפני הספירה (יש החושבים שהוא נרצח על ידי המלך מנשה).

הערך נכתב בסיוע עמותת גשר - מפעלים חינוכיים