אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


מרס 2003: הפצצה לילית על בגדד
מרס 2003: הפצצה לילית על בגדד צילום: רויטרס
 
אפריל 2003: ילדים עירקים ליד טנק בריטי בעיר בצרה
אפריל 2003: ילדים עירקים ליד טנק בריטי בעיר בצרה צילום: רויטרס
 
אפריל 2003: פסלו של צדאם חוסיין מוסר ומנופץ
אפריל 2003: פסלו של צדאם חוסיין מוסר ומנופץ צילום: רויטרס
 
אוקטובר 2003. פיגוע נגד חיילים אמריקנים בבגדד
אוקטובר 2003. פיגוע נגד חיילים אמריקנים בבגדד צילום: רויטרס
 
דצמבר 2003: הבור בו נלכד צדאם חוסיין
דצמבר 2003: הבור בו נלכד צדאם חוסיין צילום: איי פי
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 צדאם חוסיין - פרויקט מיוחד באתר ynet
 עירק: דרך חדשה - פרויקט מיוחד באתר ynet
 נאומו של נשיא ארה"ב עם היציאה למלחמה


ערכים קשורים
 כוויית
 כורדים
 שיעה
 לוחמת אב"כ
 ויליאם ג'פרסון קלינטון
 11 בספטמבר 2001
 אל-קאעדה
 אוסמה בן-לאדן
 אפגניסטן
 האיחוד האירופי
 נושאת מטוסים
 האוקיינוס ההודי
 טיל
 בגדד
 ג'ורג' ווקר בוש
 אנתוני (טוני) צ'רלס לינטון בלייר
 עירק
 צדאם חוסיין
 מלחמת אירן- עירק
 מלחמת המפרץ הראשונה


תחומים קשורים
 היסטוריה צבאית
 המאה ה-20 ואילך


 
 
 

מלחמת המפרץ השנייה


Second Gulf War

האירועים שקדמו למלחמה |  פיקוח או מלחמה |  יחסי הכוחות |  מהלך המלחמה |  אחרי הסיום

מלחמת המפרץ השנייה, מלחמה בין קואליציה בינלאומית בראשות ארה"ב ובריטניה לבין עירק בהנהגת צדאם חוסיין, 2003. המינוח מבלבל במקצת, שכן מלחמת אירן-עירק נקראה בשעתה גם "מלחמת המפרץ". לפיכך, היו שכינו את מלחמת המפרץ של 1991 בשם "מלחמת המפרץ השנייה", וזו שאנו עוסקים בה כאן היא איפוא השלישית. אולם מקובל יותר לכנות את מלחמת 1991 בשם מלחמת המפרץ הראשונה, וכאן נעסוק בשנייה.

 

מצגת מפות של האזורים השונים בעירק בהם נערכה הלחימה. אל המצגת - לחצו על התמונה 

 


האירועים שקדמו למלחמה

שורשי המלחמה נעוצים בהתרחשויות שהחלו בתום מלחמת המפרץ הראשונה, ששמה קץ לכיבוש כוויית בידי עירק. מלחמה זו הסתיימה במרס 1991 בניצחון הקואליציה הבינלאומית, אך מעשי האיבה הופסקו בטרם הופל משטרו של חוסיין, אע"פ שזו היתה אחת ממטרות המלחמה המוצהרות. מיד עם תום המלחמה ניסו הכורדים היושבים בצפון עירק להתמרד, וצבא עירק דיכא את ההתקוממות. בעקבות זאת הכריזה הקואליציה על "איזור איסור טיסה" בצפון עירק, כדי להגן על הכורדים, והודיעה כי כל מטוס צבאי עירקי שייכנס לאיזור זה יופל מיד. בהמשך נקבע איזור איסור טיסה גם בדרום עירק, כדי להגן על השיעים היושבים שם. ב-1996 הורחב האיזור הצפוני, אחרי פעולה צבאית עירקית נוספת נגד הכורדים. מטוסים אמריקניים ובריטיים סיירו דרך קבע בשמי האזורים הללו, ובכמה מקרים הפילו מטוסים עירקיים ותקפו מתקני נ"מ קרקעיים שפתחו באש עליהם.

 

באפריל 1991 הקימה מועצת הביטחון של האו"ם (מועבי"ט) צוות בינלאומי של משקיפים והטילה עליו לסייר בעירק כדי לאתר מאגרים של

 נשק לא-קונבנציונלי ולהשמידם, וכן להרוס מתקנים לייצור נשק כזה. מועבי"ט ציותה על עירק לשתף פעולה עם המשקיפים. הצוות, שנקרא UNSCOM, פעל במשך שבע שנים, עד 1998. 

 

עוד לפני מלחמת המפרץ הראשונה הטילה מועבי"ט עיצומים (סנקציות) כלכליים על עירק, ואלה נשארו בתוקף גם אחרי המלחמה. פגיעת העיצומים בהמוני העם העירקי היתה קשה מאוד; לפי הערכה, שיעור תמותת הילדים בעירק הוכפל בין 1990 ל-1999. ב-1995 קיבל צדאם חוסיין את הצעת מועבי"ט להתיר יצוא נפט מעירק בכמויות מוגבלות (עד שווי של 2 מיליארד דולר בשנה), כדי לממן רכישת מזון, אספקה רפואית וכיו"ב. הדבר הועיל רק במידה מוגבלת. שניים ממנהלי תוכנית הפיקוח, שנקראה "מזון תמורת נפט" (Food for Oil), התפטרו במחאה על פגיעתם הקשה של העיצומים בתושבי עירק. ב-1999 הוסרה תקרת מכירות הנפט, אך נותר בעינו הפיקוח ההדוק על השימוש שנעשה בכספי הנפט, לבל ינוצלו לרכישת ציוד צבאי.

 

לקראת סוף 1998 הידרדרו היחסים בין UNSCOM לבין ממשלת עירק, שהאשימה את פקחי האו"ם בריגול למען ארה"ב והצרה את צעדיהם. (לאחר זמן הודה האו"ם כי אכן היו חילופי מידע בין הפקחים לבין גורמי ביון אמריקניים.) באמצע דצמבר 1998 פתחו חילות האוויר של ארה"ב ובריטניה במערכת תקיפה אווירית על מטרות בעירק, במטוסים ובטילי שיוט, שפגעה במטרות צבאיות וממשלתיות. מטרתה המוצהרת של המתקפה, שנקראה "שועל המדבר", היתה לשכנע את ממשלת עירק לשוב ולשתף פעולה עם פקחי האו"ם; אך נשיא ארה"ב ביל קלינטון הואשם כי יזם אותה כדי להסיח את דעת הקהל בארצו מפרשת מוניקה לוינסקי, שהיתה אז בעיצומה.

 

 


פיקוח או מלחמה

עירק הכריזה מיד כי לא תתיר את שובו של צוות UNSCOM (שהתפנה מן הארץ לפני המתקפה) לשטחה. לקראת סוף 1999 הקימה מועבי"ט צוות פיקוח חדש, שנקרא UNMOVIC, אך עירק סירבה להתיר את כניסתו. בעולם גברו החששות כי עירק מסרבת לפיקוח משום שהיא עוסקת בפיתוחו של נשק לא-קונבנציונלי - חומרי לחימה כימיים וביולוגיים, ואולי אף רדיואקטיביים, וכן טילים לנשיאתם. 

 

 

פקחי האו"ם בעירק, 2002 (צילום: איי פי)

 

ב-11 בספטמבר 2001 התחוללה סדרת פיגועים קשה מאין כמוה בארה"ב: מטוסים התרסקו לתוך מגדלי התאומים בניו יורק ובניין הפנטגון ליד וושינגטון, ומספר הקורבנות נמנה באלפים. ארה"ב הכריזה מלחמה על "הטרור הבינלאומי"; הגם שהמטרה הראשונה במעלה היתה ארגון אל קאעידה בראשות אוסמה בן-לאדן, שמרכזו היה באפגניסטן, עירק נזכרה בין המדינות התומכות בטרור שנחשבו יעדים לגיטימיים, בעיני ארה"ב, במלחמתה בטרור. בתום הקרבות באפגניסטן, התפנתה ארה"ב לטפל במוקדי טרור אחרים, ובראש הרשימה נמצאה עתה עירק.

 

בנובמבר 2002 קיבלה מועבי"ט, ביוזמה אמריקנית, החלטה שקראה לעירק למשוך את ידיה מפיתוחו של נשק להשמדה המונית, ואיימה ב"תוצאות חמורות" אם לא תציית. עירק קיבלה את התנאים שהציבה מועבי"ט, וצוותי הפקחים חזרו לפעול בתחומיה. הם דיווחו שוב ושוב כי לא עלה בידם למצוא אמצעי לחימה אסורים, אך הדבר לא הניח את דעת האמריקאים, שגרסו כי הפקחים אינם מוצאים מאומה משום שהעירקים ממשיכים להצר את צעדיהם. ארה"ב ובריטניה פעלו לקבלת החלטה חדשה במועבי"ט, אך צרפת, רוסיה וסין התנגדו, והודיעו כי יטילו וטו על כל הצעה שתקרא לנקיטת צעדים צבאיים נגד עירק.

 

בה בעת החלו האמריקאים והבריטים להעביר כוחות לאיזור המפרץ הפרסי, ופתחו במאמצים דיפלומטיים לגיוס קואליציה בינלאומית רחבה יותר.

 

מדינות רבות בעולם, ובכלל זה צרפת וגרמניה - שותפותיה של בריטניה באיחוד האירופי - וכן רוסיה, סין, רוב מדינות העולם השלישי וחלק ממדינות ערב, התנגדו בחריפות למלחמה. מדינות אחרות, כמו ספרד, יפן ועוד, הביעו תמיכה במטרות הקואליציה, אך לא השתתפו בה השתתפות צבאית.

 

מבין מדינות ערב, כוויית וערב הסעודית התירו לקואליציה לפעול משטחן. טורקיה, שהביעה בתחילה נכונות להתיר לקואליציה לפעול נגד עירק משטחה, חזרה בה מנכונותה זמן קצר לפני פרוץ הקרבות, והדבר אילץ את הקואליציה לשנות חלק מתוכניותיה.

 

ב-20 במרס 2003 פתחה הקואליציה בהתקפה.

 

 


יחסי הכוחות

הקואליציה הבינלאומית כללה כוחות צבא של ארה"ב ובריטניה, בתוספת כוחות קטנים מאוסטרליה ומפולין וכוח סמלי מקנדה. הקואליציה הטילה למערכה 467,000 איש, רובם אמריקאים ולצדם 41,000 בריטים, 2,000 אוסטרלים ו-31 קנדים. הכוח האווירי מנה מעל 1,800 מטוסים שונים, מהם 735 מטוסי קרב וכ-50 מפציצים כבדים. מלבד בסיסים יבשתיים בכוויית ובערב הסעודית (טורקיה, כאמור, סירבה ברגע האחרון להרשות פעילות צבאית בשטחה), התבסס הכוח האווירי בחמש קבוצות קרב של נושאות מטוסים. המפציצים הכבדים המריאו מבסיסים רחוקים מאוד, בבריטניה ובאי דייגו גרסיה באוקיינוס ההודי. הכוח הימי כלל עוד ספינות, ביניהן סיירות טילים לשיגור טילי שיוט.

 

 

חיילים אמריקאים נערכים בכוויית לקראת היציאה למלחמה בעירק, 2003 (צילום: איי פי)

 

כללית, כוחות הקואליציה היו מצוידים בנשק המתקדם ביותר שבנמצא, ובכלל זה טילי שיוט וטילי אוויר-קרקע, קרקע-קרקע וקרקע-אוויר, "פצצות חכמות", שריון וארטילריה מתקדמים, אמצעי מודיעין ובקרה אלקטרוניים ועוד. במובן זה, מלחמת המפרץ השנייה העמידה למבחן את מערכות הנשק המתקדמות שפותחו אחרי הראשונה ולאור לקחיה.

 

צבא עירק, שיצא בשן ועין ממלחמת המפרץ הראשונה, לא התאושש במידה ניכרת בעשר שנים של אמברגו בינלאומי, מצוקה כלכלית ופיקוח 

בינלאומי. עדיין עמדו לרשותו 250 עד 300 מטוסים, אך אלה לא הוזנקו כלל למול מטוסי הקואליציה. פיקוד ההגנה נ"מ העירקי היה מצויד טוב יותר, אך גם הוא לא עשה רבות במלחמה. כוחות הטילים, שהחשש מפניהם היה כה רב לפני המלחמה (בישראל ובמדינות שכנות אחרות) התגלו ככלי ריק. צבא היבשה העירקי כלל את: משמר הרפובליקה המיוחד - כוח שנועד בראש ובראשונה להגן על המשטר, ובו כ-10,000 חיילים; משמר הרפובליקה ה"רגיל", כוח העילית של הצבא העיקרי, ובו 80,000 עד 90,000 איש, ביחידות חי"ר ושריון; והצבא העיקרי הסדיר, עוד כ-200,000 איש. ציודו היה דל בהשוואה למשמר הרפובליקה, והוא הדין בכושר הלחימה שלו.

 


מהלך המלחמה

מלחמת המפרץ השנייה נפתחה בהתקפת פתע של טילי שיוט על בגדד, בשעות הבוקר המוקדמות של 20 במרס 2003. המבצע זכה לכינוי "עריפת ראש", משום שנועד לפגוע בבונקר שבו היה צדאם חוסיין אמור להימצא עם הסגל הבכיר שלו. בדיעבד, מסתבר שהם נמצאו במקום אחר. הותקפו עוד מטרות, בטילים וממטוסים, בסביבות בגדד ובצרה. נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש הבן, וראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, הכריזו על פתיחתו של "מבצע חירות לעירק". מטרותיו המוצהרות היו חיסולו של משטר הבעת' בראשות חוסיין וכינון ממשלה דמוקרטית בעירק.

 

כבר למחרת היום חדרו כוחות יבשה של הקואליציה לשטח עירק, והחלו לנוע בשלושה ראשים - שניים (אמריקניים) לעבר בגדד ואחד (בריטי) לעבר בצרה. התקיפות מן האוויר התעצמו. בתחילה נתקלו הכוחות בהתנגדות חזקה למדי, והתקדמותם היתה אטית יחסית; גם תנאי מזג האוויר היו לא-נוחים לפעולה במשך חלק מהזמן.

 

אך בהמשך החלה התנגדות העירקים להתערער. הכורדים פתחו בפעילות נמרצת באזורם, אף שיכולתה של הקואליציה לסייע להם היתה מוגבלת, משום שלא יכלו לפלוש לעירק מטורקיה כפי שהתכוונו תחילה. זאת ועוד, כוחות טורקיים חצו את הגבול כדי לסכל את התפשטות ההתקוממות הכורדית לארצם. בשלב זה יכלה הקואליציה לסייע לכורדים רק בשיגור כוחות מיוחדים, ובעקבותיהם צנחנים; אך אחרי שהתבססו הכורדים יותר והתאפשרה הטסתה של רכבת אווירית, הגיעו לאיזור כוחות אמריקניים נוספים.

כוחות מיוחדים אחרים של הקואליציה פעלו במערב עירק, סמוך לגבולות ירדן וסוריה. אחת המטרות היתה חיפוש בסיסי טילים, מחשש שאלה יופעלו נגד ישראל. במקרה זה, הודיעה ממשלת ישראל מלכתחילה, תתערב גם היא בעירק; הדבר היה מסבך קשות את מצבה של הקואליציה. אך בדיעבד, לא היה בידי העירקים שום איום טילים ממשי, וישראל נותרה בלתי-מעורבת.

 

 

אחד מארמונותיו של צדאם חוסיין בבגדד, מופצץ במהלך תקיפה אוווירית של ארה"ב, 2003 (צילום: איי פי)

 

בהמשך חודש מרס הוסיפו האמריקאים להתקדם לעבר בגדד, תוך שהם מנהלים כמה קרבות נגד משמר הרפובליקה והצבא העירקי הסדיר בסביבות אנ-נאציריה, נג'ף וכרבלא. הבריטים התקדמו לעבר בצרה, והעמידו בראש מעייניהם את תפיסת שדות הנפט שבאיזור, בטרם יספיקו העירקים להעלותם באש (כפי שעשו בכוויית ב-1991). הם השתלטו על נמלה הימי היחיד של עירק, אום קצר, והחלו לפנות את נתיבי הים המוליכים אליו, כהכנה להנחתת כוחות ואספקה מן המפרץ.

 

בתחילת אפריל כבשו הבריטים את בצרה, בעוד האמריקאים הולכים ומתקרבים לבגדד, ומסייעים לכורדים לטהר את צפון עירק מכוחות הממשלה. ב-3 באפריל תפסו כוחות אמריקניים את נמל התעופה הבינ"ל של בגדד, בפאתי העיר. ב-5 באפריל חדר כוח משוריין לבגדד, בלא שנתקל בהתנגדות רבה, וחזר כלעומת שבא. ב-7 באפריל הודיעו הבריטים כי כל בצרה בידיהם, ואילו האמריקאים החלו להשתלט על בגדד.

 

ב-9 בחודש הושלם כיתורה של בגדד, אם כי נותרו בה כיסי התנגדות. באירוע סמלי שזכה לסיקור תקשורתי נרחב, הופל פסל ענק של צדאם חוסיין שניצב בכיכר המרכזית של העיר. עתה נותרו בידי כוחות עירק רק שלוש ערים חשובות: תכרית, מוצול וכרכוך.

 

כוחות אמריקנים וכורדים פעלו נגד שתי האחרונות, בעוד הכוח האמריקני העיקרי נע מבגדד צפונה לעבר תכרית, עיר הולדתו של חוסיין ובסיס שלטונו. מוצול וכרכוך נפלו ב-11 וב-12 בחודש, ותכרית ב-15 בו. מכאן ואילך התנהלו מבצעי טיהור במקומות שונים, לחיסול הכיסים האחרונים של התנגדות מאורגנת. ב-1 במאי הכריז הנשיא בוש רשמית על סיום המלחמה.

 

 


אחרי הסיום

בתום המבצעים שררה בעירק אנדרלמוסיה גמורה. כוחות הקואליציה לא נערכו כראוי לכינונו של ממשל צבאי, כנראה משום שקיוו לאיזה ממשל אזרחי עירקי שיצוץ יש מאין וימלא את תפקידי הממשלה המרכזית והמקומית בכל הנוגע להשלטת חוק וסדר ולהחזרת החיים האזרחיים למסלולם. הדבר לא קרה, ועבר זמן-מה בטרם הבינה הקואליציה שעליה להשליט בעירק ממשל צבאי מלא שיקבל על עצמו את תפקידי הניהול האזרחיים ויתחיל בשיקום הארץ.

 

 

פסלו של צדאם חוסיין מנותץ ברחובות בגדד, 2003 (צילום: איי פי)

 

במהלך הקרבות עלה בידי כוחות הקואליציה להרוג או לשבות רק מעטים מראשי הממשל. מרביתם, ובראשם צדאם חוסיין עצמו ושני בניו, עודאי וקוסאי, ירדו למחתרת. החל מרדף אחריהם ואחר עוזריהם העיקריים, שהגיע לשיאו ב-13 בדצמבר 2003, עם לכידתו של צדאם חוסיין עצמו; שני בניו נהרגו עוד קודם לכן.

 

הקואליציה הבינלאומית החלה בפעילות נמרצת להשלטת סדר אזרחי בעירק, בחסותו של ממשל צבאי. באמצע יולי 2003 הוקמה, אחרי דיונים ממושכים ומרובי מחלוקות, מועצה זמנית בת 25 חברים, שתפקדה כממשלת מעבר..

 

הרכב המועצה מבוסס על חלוקתה האתנית של אוכלוסיית עירק, ולפיכך יש בה 13 חברים שיעים, חמישה כורדים, חמישה סונים, נוצרי אחד ונציגה אחת של העדה הטורקמנית. בהמשך נקבעו כמה תאריכי יעד לבחירות כלליות, שנדחו שוב ושוב.

 

באוקטובר 2003 קיבלה מועבי"ט החלטה על שיקום עירק, שהסמיכה את הקואליציה לפעול לשיקום הארץ ולהחזרת השלטון בה לאזרחיה. חברות האו"ם נקראו לתרום למימון השיקום, וכן לשגר כוחות צבא לשמירת החוק והסדר. בעקבות זאת הצטרפו לכוחות הקואליציה חיילים ממדינות רבות שלא השתתפו במלחמה עצמה. 

 

פיצוץ מכונית תופת בבגדד על ידי המתנגדים לכיבוש האמריקני בעירק, 2006 (צילום: איי פי)

 

בעוד המאמצים להשלטת סדר אזרחי כלשהו מתנהלים לאטם, החלו גורמים מנאמני המשטר הישן, ואחרים שהצטרפו אליהם, בפעילות טרור. פיגועים – מכוניות תופת, מטעני צד, רקטות RPG וירי מן המארב - נעשו דבר יום ביומו, ועד סוף אוקטובר 2003 איבדו האמריקאים יותר חיילים בפיגועים אלה מכפי שאיבדו במלחמה כולה (114 איש עד 1 במאי 2003). נכון למרס 2010 נהרגו לאחר המלחמה כ-4,700 חיילים, רובם ככולם אמריקאים.

 

לתומכי צדאם חוסיין הצטרפו מתנדבים מוסלמים שחשו לעירק (כפי שחשו לאפגניסטן בימי מאבקה בצבא הסובייטי בשנות ה-70, ולצ'צ'ניה בעת מאבקה ברוסיה בשנות ה-90) כדי להשתתף במלחמת הקודש נגד הכופרים; חלקם קשורים, ככל הידוע, לארגון אל-קאעידה. ובחלקה, מערכת הפיגועים משקפת "חיסולי חשבונות" ומאבקי כוח פנימיים בין גורמים שונים בעירק.

 

בינואר 2005 נערכו במדינה בחירות דמוקרטיות חופשיות לממשלת המעבר, ובהן זכו המפלגות השיעיות לרוב. בבחירות לפרלמנט ולממשלה שנערכו בדצמבר אותה שנה זכו שוב השיעים, ולאחר מספר חודשים של מו"מ הקימו ממשלת קואליציה בראשותם. החל משנת 2008 נרשמה ירידה מתמשכת במספר הפיגועים נגד כוחות הקואליציה, והתייצבות במצב הביטחוני במדינה.

 

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©