בִּישׁוֹף, דרגת כהונה בכנסייה הנוצרית, לרוב מוענקת לראש קהילה נוצרית מקומית. מקובל גם השימוש בשם הֶגְמוֹן. מקור המילה הוא יווני-לטיני מהמילה אפיסקופוס.
בנצרות הבישופים הם יורשי הנציבים הרומיים ועליהם להיות בני 35 ומעלה ולא נשואים. בעלי מומים, ומי שהיה נשוי לגרושה או אלמנה פסול לכהונה. תפקיד הבישוף כרועה רוחני של קהילתו החל להתפתח לקראת סוף המאה ה-1 לספירה. בסוף המאה ה-2 לספירה
כבר היה תפקיד זה מעוגן בהיררכיה הכנסייתית. על פי האמונה הנוצרית, סמכותו של הבישוף נובעת מן האל עצמו ולכן גם קיסרים ומושלים היו חייבים לציית לבישוף...
