מילה, ניתוח להסרת חלק מסוים מאיבר המין של אדם לצורך רפואי או טקסי. יש להבדיל בין מילת זכרים, שבה מוּסר קפל העור הקרוי עורלה מעל
קצה הפין,
לבין מילת נקבות שבה מוּסרים חלקים שונים של הפות -
הדגדגן, שפות הערווה הקטנות וחלקים מהשפות הגדולות.
הרפואה מוצאת תועלת מסוימת במילת זכרים, משום שסביב ראש הפין מצויות בלוטות המפרישות
חומר שומני שנקרא סמגמה (smegma); חמר זה עלול להצטבר מתחת לעורלה ולהזדהם. מחקרים רבים הוכיחו כי שיעורי מחלות שונות, כמו איידס,
עגבת ומחלות
מין אחרות, נמוכים במידה משמעותית אצל נימולים מאשר אצל ערלים. לכן, במדינות רבות נהוג לבצע מילה לתינוקות מיד אחרי הולדתם, בטרם יצאו את בית היולדות, אלא אם כן מביעים הוריהם התנגדות מפורשת לכך. אולם רבים הם הלא-יהודים והלא-מוסלמים שמתנגדים למילה, בטענה שהיא עלולה לגרום נזק בלתי-הפיך לאיבר המין של התינוק, לגרום לבעיות רפואיות רבות ושונות, ואף לפגוע בהנאתו של הנימול, לכשיתבגר, מקיום יחסי מין - או בעצם יכולתו לקיימם. על רקע זה נשמעות דרישות לביצוע המילה ע"י רופאים מומחים, ויתר על כן, לא מעטים מתנגדים לעצם קיומה. הנושא נעשה שנוי במחלוקת חריפה במדינות רבות בעולם, ואף בקרב היהודים בישראל יש המתנגדים לה.
מילת הזכרים היא מנהג דתי קדום מאוד במזרח התיכון, שהיה מקובל דרך שגרה במצרים העתיקה.
גם תרבויות מזרחיות אחרות, כגון באתיופיה, נהגו למול את בניהן. היהדות מייחסת למילה חשיבות מיוחדת, כמצווה הראשונה שנצטווה אברהם.
ברית המילה
היא איפוא זכר לברית שכרת הקב"ה עם אברהם. בכל התרבויות הללו, המילה היא טקס מעבר המציין את הצטרפותו של חבר חדש לקהילה.
עם התרחקותה של הנצרות
מעל היהדות, במאה הראשונה והשנייה לספירה, החליטו ראשוני הנוצרים לבטל את מנהג המילה אחרי מחלוקות ממושכות, כמתואר בברית החדשה
(מעשי השליחים ט"ו-ט"ז). הכריעה דעתו של פאולוס הקדוש,
שאמר: "מה תנסו את האלוהים לשום עול על צווארי התלמידים אשר גם אבותינו גם אנחנו לא יכולנו לשאת." (שם, י'). את מקום המילה, כסמל ההצטרפות לקהילה, תפסה הטבילה.
דת האסלאם
מקיימת את מנהג המילה אף היא, זכר למילת אברהם את בנו ישמעאל. המילה, הקרויה בערבית ח'יתאן, אינה מצווה מן הקוראן, והחדית'
(המסורת שבע"פ) מונה אותה בין מצוות אחרות שעניינן בניקיון הגוף, כמו התספורת ונטילת הציפורניים. אף על פי כן, המנהג העממי המוסלמי מייחס למילה חשיבות גדולה, כסמל ההצטרפות לעדת המאמינים, ונוהגים לערוך אותה בטקס חגיגי (שפרטיו שונים מעדה לעדה). יש מחלוקת באסלאם לגבי הגיל שבו יש למול ילדים: יש הממליצים על היום השביעי לאחר הלידה, אחרים אוסרים על מילה לפני גיל 10, ועוד אחרים קובעים את מועדה בראשית גיל ההתבגרות. הואיל וישמעאל נימול בגיל 13, מוסלמים רבים רואים זאת כגיל המתאים ביותר.
מילת הנקבות (clitoridectomy) אף היא מנהג עתיק מאוד, שהיה נפוץ בשעתו במקומות רבים בעולם, מאמריקה הדרומית ועד אוקייניה. תכליתה הישירה היא שלילת יכולתן של נשים ליהנות מיחסי מין, כאמצעי למניעת ניאוף. באותן חברות שמילת הנקבות עדיין מצויה בהן, מבוצע הניתוח עפי"ר בידי מיילדת, בתנאים לא היגייניים. הוא כרוך בכאבים קשים, ולעתים קרובות בדימום, במחלות זיהומיות
ואף במוות.
במדינות המערב וברבות אחרות חל איסור מוחלט על מילת נשים, מתוקף החוק. אך בחברות מוסלמיות לא מעטות עדיין מתקיים המנהג, למרות שאיפתם של רבים להתנער ממנו, ואף היו כמה מקרים של עימות משפטי בכמה מדינות מערביות, בין מהגרים מוסלמים שטענו לזכותם למול את בנותיהם לפי עקרון חופש הדת, לבין הממסד הרואה בכך השחתת גוף פסולה מכול וכול.
בזמן האחרון רווח בחוגים יהודיים מסוימים מנהג ה"בריתה", דהיינו קבלת תינוקות נקבות לחיק העדה. מן הסתם אין צורך לומר שאין למנהג זה ולא כלום עם מילת הנקבות המתועבת שתוארה לעיל, ובכל זאת נציין זאת, למען הסר ספק.
למידע על המילה ביהדות, ראו ערך ברית מילה.
הדפס
