קרב סולטן יעקוב (10 - 11 יוני 1982), קרב בין כוחות צבא סוריים לכוחות ישראלים שהתחולל ביומה השישי של מלחמת לבנון.
בסיום הקרב נמנו עשרים הרוגים מחיילי צה"ל, עשרות פצועים ושישה נעדרים. גורל שלושה מתוך אותם שישה נעדרים לא נודע.
נסיבות ומהלכי הקרב עמדו במוקד מחלוקת מחקרית וציבורית, ככל הנראה בשל תוצאותיו הקשות של הקרב, אי הוודאות לגבי גורל הנעדרים וטענות שונות שהופנו כלפי מפקדי הקרב (שהפכו בחלקם לאישים פוליטיים).
ביום החמישי למלחמת לבנון ולפני הפסקת אש עם הצבא הסורי, קיבלו כוחות צה"ל הוראה להשתלט על צומת אסטרטגי (שכונה בקוד: משולש טובלנו) למרגלות הכפר סולטן יעקוב. מפקד הגזרה בה התנהלה הלחימה היה אביגדור (יאנוש) בן גל מפקד הגיס בפיקוד צפון, סגנו היה אהוד ברק
וראש מטה הגיס היה עמרם מצנע.
ביצוע המשימה הוטל על כוח אוגדתי שכלל שלוש חטיבות שריון וחטיבת חי"ר.
בלילה בין ה-10 ל-11 ביוני 1982 החל הכוח בתנועה לעבר היעד, בלא ידיעה כי בסמוך לכפר סולטן יעקוב ממוקמים כוחות צבא סורים. משימת הפריצה ליעד הוטלה על אחד מגדודי הטנקים (גדוד מילואים). במהלך הלילה הגיע הגדוד אל משולש טובלנו והחל בתנועה לעבר הכפר סולטן יעקוב.
זמן קצר לאחר מכן החל הכוח הסורי ששהה במקום בירי כבד לעבר הכוח הישראלי, שנמצא בנחיתות טופוגרפית. על פי מספר עדויות לוו מהלכי הקרב בבלבול והיעדר תיאום בין הכוחות, שהוביל בין השאר לירי בין כוחות צה"ל במהלכו נפגעו שני טנקים. הקרב עצמו נמשך כשמונה שעות עד שלבסוף נסוג הגדוד לאחור בחסות ירי ארטילרי ישראלי כבד.
בתום הקרב נותרו שמונה טנקים ישראלים בידי הסורים ושישה לוחמים הוכרזו כנעדרים. גורל שלושה מהם התברר לאחר מכן: אחד מהם נהרג במהלך הקרב, נקבר בסוריה וגופתו הוחזרה לישראל בתום המלחמה. השני (אריק ליברמן) נפל בשבי הסורי ושוחרר כעבור שנתיים. ואילו השלישי (חזי שי) נפל בשבי ארגון הטרור של אחמד ג'יבריל, ושוחרר שלוש שנים לאחר מכן במסגרת עסקת ג'יבריל.
למרות מאמצי מערכת הביטחון, גורל שלושת הנעדרים הנוספים - יהודה כץ, צבי פלדמן וזכריה באומל - לא נודע. לאחר חתימת הסכם אוסלו
העביר יאסר ערפאת
לידי ישראל חצי מדיסקית הזהוי של באומל. על פי מחקר שנערך שנים לאחר מכן עלה כי בידי צה"ל היה תצלום אוויר, אשר בו נראה מיקומם של הכוחות הסורים, אך מידע זה לא הגיע לידי הכוחות הלוחמים בשטח.
הדפס
