האחים המוסלמים

על פי האימאם חסן אל בנה, מייסד התנועה: "האסלאם הוא אמונה ומדינה, ספר וחרב, ודרך חיים", והמוטו של התנועה הוא "הקוראן הוא לנו חוק, הג'יהאד הוא לנו דרך, למות בדרכו של אללה היא תקוותנו העליונה".

גם בארצות אחרות בהן קיימים ריכוזי אוכלוסייה מוסלמית התפתחו תנועות דומות. בקרב הפלסטינאים פעילה תנועת החמאס אשר לה תפיסה דתית-פוליטית דומה. לעומתה, תנועת החזבאללה הפעילה בלבנון, משתייכת לזרם השיעי של האסלאם, ושואבת את השראתה מן הרפובליקה האסלאמית שהוקמה ב-1979 על ידי האייתאללה ח'ומייני באירן.

התנועה במצרים מחתרתית למחצה, ועל פי רוב מפעילה את ההמונים בסיוע כוהני דת ורשת מוסדות חינוך וסעד. ההשתתפות בחיים הפרלמנטריים נמנעת ממנה. בשנים 1945 - 1948 יוחסו לאנשיה התנקשויות ורציחות פוליטיות, בהן רצח אל-נוקראשי, ראש ממשלת מצרים; בתגובה נרצח מנהיגה האימאם אל-בנא. בסוף 1948 נאסרה פעילותה וב-1953, אחרי הפיכת הקצינים במצרים, חודשה. ב-1954 שוב הוצאה אל מחוץ לחוק, ומנהיגיה נידונו למוות במשפטי ראווה.

במצרים בה חוקת המדינה מכירה בחוקת השריעה בענייני המעמד האישי, הוטל ב-1956 על בתי המשפט הממלכתיים ליישם את חוק השריעה בתחום זה עם קאדים שריעים בתור יועצים. למן 1970 הותר בהדרגה לתנועת האחים המוסלמים לקיים פעילות גלויה, והשפעתה ניכרת לא רק בקרב ההמונים אלא גם בחוגי הסטודנטים והאינטלקטואלים. אף על פי שפעולות הטרור וניסיונות ההפיכה שנעשו בשנים האחרונות על ידי קנאים מוסלמים מקורם כנראה בארגונים קיצוניים יותר, חזר המשטר המצרי והטיל מגבלות רבות על האחים המוסלמים; ובייחוד למן ראשיתה של תקופת כהונתו השלישית של הנשיא חוסני מובארכ ב-1999.

בסוריה, ראה הנשיא חאפז אל-אסד באחים המוסלמים איום ישיר על משטרו, וב-1982 שם קץ לפעילותם בטבח עקוב מדם בעיר אל-חמה במהלכו נהרגו כ-20,000 איש.

אחת ההשלכות החשובות הנובעות מתפיסת העולם של התנועה הינה התנגדות לפיקוח ולצמצום הילודה; כל ניסיון פיקוח שמעלה ממשל ערבי (במדינות בהן פועלת התנועה) מסוכל מיד בזכות השפעתה של התנועה והלחץ שהיא מפעילה על השלטון. כתוצאה מכך גדלה האוכלוסייה במדינות אלה באופן דרמטי, ואיתה מתרחבות גם הבעיות הכלכליות.