הקרב על גבעת התחמושת (6 ביוני 1967), קרב שהתנהל בירושלים
בין כוחות הצבא הירדני לבין כוחות ישראליים במהלך מלחמת ששת הימים.
נחשב לאחד מן הקרבות הקשים והעקובים מדם בתולדות צה"ל, ולסמל המערכה על העיר העתיקה.
ירושלים עם פרוץ המלחמה (יוני 1967) - להגדלה לחצו על המפה
גבעת התחמושת נמצאת בצפון ירושלים, בין שכונת שייח' ג'ראח בעיר המזרחית לבין שכונת רמות אשכול שקמה אחרי המלחמה, בסמוך לקו הגבול שהפריד בשעתו בין העיר המזרחית והמערבית. כינוייה ניתן לה משום שבתקופת המנדט הבריטי שימשה כמקום אחסנת התחמושת של ביה"ס המנדטורי לשוטרים, הסמוך אליה.
במאי 1948, במהלך מלחמת העצמאות,
נכבשה הגבעה מידי כוחות האצ"ל,
שהחזיקו בה על ידי כוחות הלגיון הירדני. לאחר כיבוש הגבעה החלו הירדנים לבצר את הגבעה בבונקרים, תעלות ועמדות רבות, והמשיכו בפעילותם זו עד שנת 1967.
ב-5 ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, ומיד נפתחו קרבות בחזית ירדן. בבוקר אותו יום חצה הצבא הירדני את הגבול בירושלים, כבש את מתחם ארמון הנציב והקיף למעשה את הר הצופים,
שנותר כמובלעת ישראלית בשטח הירדני לאחר מלחמת העצמאות.
מפת הקרב בגבעת התחמושת - להגדלה לחצו על המפה
עם פרוץ הקרבות בחזית זו הוזעקה לאיזור חטיבת צנחני המילואים 55, בפיקודו של מרדכי (מוטה) גור.
כוחות החטיבה לחמו בירושלים לצד חטיבת ירושלים וחטיבת השריון "הראל", ומשימתם הייתה הבקעת הקו הירדני בצפון העיר וחבירה להר הצופים, על מנת למנוע את כיבושו על ידי הירדנים. גדודי החטיבה חולקו למשימותיהם, ועל גדוד 66 הוטלה משימת כיבוש מתחם גבעת התחמושת וביה"ס לשוטרים, ובהמשך, כיבוש שכונת שייח' ג'ראח הסמוכה.
ההבקעה אל מתחם גבעת התחמושת וביה"ס לשוטרים החלה בשעה 02:30, אור ל-6 ביוני, כאשר שתיים מפלוגות הגדוד פרצו את הגדרות המובילות אל היעד, טיהרו את מתחם ביה"ס לשוטרים והמשיכו בהתקדמות לשייח' ג'ראח, ואילו שתי הפלוגות הנותרות לחמו בגבעת התחמושת עצמה.
עם פריצת הגדרות המובילות אל היעד, התקדמה פלוגה ב' בתעלה המצויה למרגלות ביה"ס לשוטרים, וטיהרה אותה עד הגעתה אל שיפוליה הדרומיים של גבעת התחמושת. בשלב זה ספג הכוח אבדות כבדות, ולפיכך הוחלט כי פלוגה ג' תחדור לגבעה עצמה ותכבוש אותה מידי הירדנים. פלוגה ג' התקדמה אל גבעת התחמושת תוך סיוע ארטילרי, ונתקלה בהתנגדות ירדנית עזה שגרמה לנפגעים רבים, ובהם מרבית מפקדי הכוחות, ולעיכוב תנופת הלחימה על היעד. בניסיון לחדש את המתקפה הוזעקה פלוגה ב', ששימשה עתודה בשלב זה ונעצרה כאמור במבואות גבעת התחמושת.
גבעת התחמושת, 1968 (צילום: משה מילנר, לע"מ)
הכוחות התקדמו תוך לחימה קשה בתעלות, שאילצה רבים מן הלוחמים לחשוף את עצמם לירי החיילים הירדנים, על מנת לאפשר את המשך הלחימה. עם איגוף הגבעה הגיעו כוחות פלוגה ג' ופלוגה ב' אל "הבונקר הגדול" - עמדה שקירותיה עשויים בטון בעובי 40 ס"מ, ובה שני חדרים. עם פיצוץ "הבונקר הגדול" וסיום איגוף הגבעה על ידי הכוחות השונים שפעלו בה, תם קרב גבעת התחמושת (לאחר כשש שעות לחימה).
במהלך הקרב נהרגו 24 מלוחמי צה"ל ועשרות נפצעו. 15 מן הלוחמים זכו בעיטורי גבורה על חלקם בקרב. 70 לוחמים ירדנים נהרגו בקרב. עם תום הקרב חברו כוחות חטיבת הצנחנים אל מובלעת הר הצופים ולאחר מכן השלימו את כיבוש העיר העתיקה.
בעיני היסטוריונים צבאיים רבים נחשב הקרב על גבעת התחמושת כאחד המהלכים המכריעים בכיבוש העיר המזרחית, ואילו מהלכי הקרב (ובעיקר מעשי גבורה והקרבה עצמית של רבים מן הלוחמים) הפכו לחלק מרכזי במורשת הקרב הצה"לית ובאתוס הגבורה של מדינת ישראל ככלל. יחד עם זאת קיימות סברות שונות הגורסות כי האופן שבו נכבש מוצב גבעת התחמושת היה שגוי, וכי ניתן היה להתגבר על יעד מבוצר זה בדרכים אחרות. בשנת 1975 הוקם בגבעת התחמושת אתר הנצחה ממלכתי לנופלים בקרבות ירושלים במלחמת ששת הימים. ומדי שנה מתקיים בו טקס יום ירושלים.
הדפס
