אסי דיין

נולד במושב נהלל, הצעיר מבין שלושת ילדיהם של רות ומשה דיין (לימים רמטכ"ל צה"ל ושר הביטחון) ונצר למשפחת מייסדי נהלל ודגניה. את שירותו הצבאי עשה בחטיבת הצנחנים. לאחר שהשתחרר מצה"ל החל ללמוד פילוסופיה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים, אולם זנח את ספסל הלימודים לטובת קריירה קולנועית - תחילה כשחקן ובהמשך גם כתסריטאי וכבימאי.

אסי דיין (משמאל) עם אביו רב אלוף (במיל') משה דיין, במצעד יום העצמאות, 1965 (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

בראשית דרכו האמנותית גילם דמויות שסימלו את מיתוס הצבר היפה בז'אנר הקולנוע הלאומי-הירואי (דוגמת "הוא הלך בשדות" ו"מבצע יהונתן"). בהדרגה, ובהתאם לשינויים שחלו בייצוגי הקולנוע הישראלי כמשקף את פניה של החברה, עבר לדמויות המבטאות את נקודות השבר של הנרטיב הציוני (כך למשל בסרטים "עד סוף הלילה" ו"מאחורי הסורגים"). לאורך הקריירה ארוכת השנים שלו כשחקן, הפך דיין לאחד מסמליה הבולטים של הגבריות הישראלית על מסך הקולנוע. נצברו לזכותו עשרות תפקידים שחברו יחד ליצירת אמירה, גדולה מסך פרטיה ופסימית ברובה, ביחס למציאות הישראלית.

את דרכו כבימאי וכתסריטאי החל דיין בז'אנר הקומדיה העממית. להצלחה יוצאת דופן בהיקפה, זכה סרטו הקומי משנת 1976, "גבעת חלפון אינה עונה", בכיכובה של שלישיית "הגשש החיוור". הסרט הפך לסרט פולחן, אשר הוכתר לא פעם כסרט הישראלי הפופולרי ביותר. ציטוטים שונים מהסרט אף הפכו למטבעות לשון שגורים בשפה העברית. מבין הקומדיות הנוספות שביים: "חגיגה לעיניים" (1973), "שלאגר" (1979), "עם ישראל חי" (1981) ועוד.

יהורם גאון (מימין) ואסי דיין בצילומי הסרט "מבצע יהונתן", 1976 (צילום: יעקב סער, לע"מ)

בשלבים מאוחרים יותר בקריירה שלו, זנח את הז'אנר הקליל והחל לביים סרטים בהם ניכר חותמו האמנותי לצד השקפתו האישית, הן ביחס לחברה הישראלית והן בנוגע לטבעו האוניברסלי של האדם. לאחד משיאי יצירתו נחשבת הטרילוגיה שכתב וביים בשנות ה-90: "החיים על פי אגפא" (1992) - מעין מסה אפוקליפטית וסימבולית על מצבה של החברה הישראלית. מיקרוקוסמוס של כל הפערים והקונפליקטים הקיימים בישראל, מתנקז לפאב תל-אביבי ושמו ה"בארבי" (קיצור לבית החולים לחולי נפש "אברבאנל"), "שמיכה חשמלית ושמה משה" (1994) - קומדיה שחורה המשלבת בין אלמנטים של סרט "בורקס" לבין סצינות "חנוך לויניות", ו"מר באום" (1997) - קומדיה שחורה הסוקרת את 92 הדקות האחרונות בחייו של מר באום (בגילומו של דיין) לאחר שנודע לו כי הוא עומד למות מסרטן.

דיין נחשב לאחד היוצרים הפורים ביותר בקולנוע הישראלי. חלק ניכר מהסרטים שביים, עשוי ברישול טכני מכוון המקנה להם אופי זרוק, לעתים ספונטני. בראש ובראשונה הוא מזוהה בסגנון הכתיבה שלו, בדיאלוגים השנונים ובשימוש במצלמה - תוקפני, פרוע, לא מתחשב במוסכמות, עתיר דימויים פראיים, פוזל במודע אל העממי, נע בין הנשגב אל המגוחך ולהיפך. לצד העיסוק הקולנועי, נזקפת לזכותו קריירה טלוויזיונית עשירה. מבין הסדרות המצליחות בהן כיכב: "בנות בראון" ו"בטיפול". כמו כן, כתב גם ספרי שירה ופרוזה, פירסם מאמרים וטורים אישיים בעיתונות היומית. מבין פרסומיו בכתב: "אוטוביוגרפיה זמנית" (שירים; 1973), "תוכן העניינים" (רומן; 1989), "כותב שורות אלו" (1995) - מבחר מאמרים שראו אור בעיתונות, "שם על ספר שירים" (שירים; 1995).

דיין בטקס פרסי האקדמיה לקולנוע לשנת 2006 בו זכה בקטגוריית שחקן השנה (צילום: גלעד קוולרצ'יק)

חייו הפרטיים של דיין זוכים לסיקור תקשורתי לא פחות מיצירתו האמנותית. הוא נישא ארבע פעמים ויש לו ארבעה ילדים. במהלך השנים חווה התמכרויות לאלכוהול ולסמים, אושפז בבית חולים פסיכיאטרי והצהיר בגלוי על נטיותיו האובדניות. דיין הוא אחיהם של הפוליטיקאית יעל דיין, והאמן אודי דיין.

עוד מסרטיו כשחקן: "חמישה ימים בסיני" (1969), "נאהבים לנצח" (1969), "השמלה" (1970), "הטוב, הרע והלא נורא" (1987), "זכרון דברים" (1995), "מר באום" (1997), "ההסדר" (2000), "מדורת השבט" (2002), "שתיקת הצופרים" (סרט טלוויזיה, 2004), "הבשורה על פי אלוהים" (2004), "הדברים שמאחורי השמש" (2006), "חופשת קיץ" (2007).

מסרטיו כתסריטאי: "אירית ועירית" (1985), "בנות" (1985), "הקרב על הועד" (1986), "דרך הנשר" (1990), "מנת יתר" (1991) ועוד.

מסרטיו כתסריטאי ובימאי: "הזמנה לרצח" (1972), "יופי של צרות" (1974), "מלך ליום אחד" (1980), "עם ישראל חי" (1981), "הטוב הרע והלא נורא" (1986), "המדריך לכיסוי תחת" (1997), "הבשורה על פי אלוהים" (2004).

לטקסט המלא - לחצו כאן.

צחוק צחוק, חצי בפנים - "עד גיל 20 הייתי עצוב, רגיש, משורר בשרות הסבל האנושי. הייתי בטוח שאחיה עד גיל 26, כשאני מותיר אחרי קובץ שירה. הקובץ עורר עניין מסויים בשל ההרכב הנועז של הדפים - בריסטול גס, חום-מחוספס, שהסתיר את רוב השורות תחת שביבי העץ ששוטטו על פניו, כאילו מדובר במייצג של נייר אלטרנטיבי". אסי דיין בטור אישי, מתוך אתר ynet.

לטקסט המלא - לחצו כאן.

לכל הנוברים בחיי - "חן חן על התגובות הנחרצות, לפיהן עלי להתאשפז,להתאבד,להאסר. בקיצור, אני ממש מתרגש מעוצמת הרגשות שלכם ושל מספר לא קטן של עתונאים וידידים לשעבר, שפסקו כי בני ואני החלטנו להלשין על בנו של ברקן שמכר לנו קוקאין ועבר בכך על החוק שאוסר מכירה, קנייה או שימוש בסמים. תחליטו כבר! או שאנחנו מסוממים, או שאנחנו רק מסתווים לנרקומנים, ולמעשה אנחנו ניצבים בימ"ר ובסרטים". אסי דיין בטור אישי, מתוך אתר ynet.

לטקסט המלא - לחצו כאן. 

"אני פונה ללב שלכם" - אסי דיין מציג תערוכה של כמאה ציורים.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

שלושים שנה, לך תזכור - "למרות הסקפטיות מסביב והקשיים שנערמים בדרך, אסי דיין נחוש להוציא לפועל את 'גבעת חלפון 2'. עד שהסרט ייצא, קבלו טעימה מהתסריט". מתוך אתר ynet.

לטקסט המלא - לחצו כאן. 

החיים על פי אסי - "גם מי שלא מסמפט במיוחד את אסי דיין, לא יוכל להכחיש כי מדובר באחת מאושיות הקולנוע הישראלי, משני צידי המצלמה: כבמאי וכשחקן". כתבות וידיאו עם אסי דיין, מתוך אתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.