צנחני היישוב במלחמת העולם השנייה

ב- 23 בנובמבר 1942, פורסמה בעיתון "דבר" הודעה מוסמכת ראשונה מטעם הסוכנות היהודית על השואה: "הנאצים התחילו בהשמדת בזק של היהודים".

בינואר 1943 הותוותה תוכנית של ראש ארגון ה"הגנה", אליהו גולומב, ומפקד הפלמ"ח,יצחק שדה, להצניח באירופה כוח של 500  – 1000 לוחמים שיארגנו הגנה יהודית נגד הנאצים ויעסקו בהצלה.

היו גם תוכניות נוספות, אך כולן עברו שלבים מתישים של משא ומתן, עד שממשלת בריטניה איפשרה לבסוף לשני גורמים בריטיים לשתף פעולה עם הארגונים: Inter-Service Liaison Department – ISLD, הגוף המקשר בין שירותי הביון הבריטיים במזרח התיכון, שהיה מעוניין במודיעין צבאי ויחידתA-Force שפעלה לאיתור וחילוץ לוחמים (בעיקר טייסים) של בעלות הברית שמטוסיהם הופלו בשטח האויב.

שני הגופים שוכנעו בתועלת שיכולים להביא שליחים מארץ-ישראל בארצות היעד, בהיותם ילידי המדינות הללו, השולטים בשפה, מתמצאים בשטח ובמנהגים ובעלי אנשי קשר מהימנים– היהודים המקומיים. הבריטים, לפי צורכיהם, הכתיבו את התנאים: את ארצות היעד, את התפקידים ואת לוח הזמנים בשנים 1943 - 1944. 

כתוצאה מאילוצים אלה מספר השליחים שיצאו לעזרת יהודי אירופה היה קטן מדי, והעיתוי היה מאוחר מדי. לכל אורך הדרך היה ברור כי השליחים הארצישראליים ימלאו כפל-משימות: זו המוטלת עליהם מטעם הפיקוד הבריטי לפי צרכיו, וזו המוטלת עליהם על-ידי הנהגת היישוב ומצפונם-הם כיהודים. אלה שלא נישבו מילאו את כפל התפקידים בנחישות ובגבורה.

ביוגוסלביה צנחו ופעלו עם הפרטיזנים של טיטו: אפרים דפני, ראובן דפני, רחבעם זבלודובסקי-עמיר, אלי זוהר, ניסים טיסטה-ארזי, דן לנר, שלום פינצי, פרץ רוזנברג וצנחנים שעברו לפעול בארצות אחרות. דן לנר פעל גם באוסטריה, עד שנתפס, נמלט והוחזר ארצה. אבא ברדיצ'ב, חיים קאסאש-חרמש ורפאל רייס צנחנו ופעלו ביוגוסלביה טרם צאתם ליעדיהם הסופיים. 

ברומניה צנחו: אריה פיכמן-אורני, יהודה גוקובסקי-אחישר, ריקו לופסקו-לופי ויצחק מקרסקו, שנתפסו ונכלאו. יצחק בן-אפרים, ישעיהו טרכטנברג-דן, אוריאל קנר, דב ברגר-הררי וברוך קמינקר-קמין מילאו את שתי המטלות, קשר עם שבויי בעלות הברית וארגון עלייה והגנה עצמית של תנועות הנוער הציוניות.

להונגריה עברו, לאחר שצנחו ביוגוסלביה: פרץ גולדשטיין, חנה סנש ויואל פלגי. שלושתם נתפסו, חנה סנש נשפטה והוצאה להורג בבודפשט, פרץ גולדשטיין נרצח במחנה אורניינבורג ויואל פלגי נמלט והוחזר ארצה.

בסלובקיה צנחו: צבי גרונהוט-בן-יעקב, חיים קאסאש-חרמש ורפאל רייס. בטיסה הגיעו לשם: חביבה רייק ואבא ברדיצ'ב, שנתפס בדרכו להונגריה ונרצח במחנה מאוטהאוזן. בן-יעקב, חרמש, רייס ורייק מילאו את המשימה הכפולה, הבריטית-הצבאית והיהודית – עזרה לפליטים וארגון יחידה יהודית לפעולה בהרים. חביבה רייק ורפאל רייס נישבו ונרצחו בקרמניצ'קה. צבי בן-יעקב נישבה ונרצח, ככל הנראה במאוטהאוזן. חיים חרמש נמלט ולחם ביחידת פרטיזנים.

חלק מהשליחים המתינו ליציאה לארצות היעד, אך לבסוף לא יצאו למשימותיהם. במצרים ובטורקיה המתינו: יעקב הובר שיועד לחדור ליוון דרך הים; אהרון בן-יוסף, חיים בן-שושן, יוסף ורון, ששון פינקס ופנחס קליימן שיועדו לחדור דרך היבשה לבולגריה;

ביוגוסלביה המתינו: שרה ברוורמן שיועדה לרומניה ויונה רוזנברג-רוזן שיועד להונגריה. באיטליה המתינו: צדוק דורוגויאר-דורון, חיים ולדנר-יערי ויעקב שפירא.

רבים מבין השליחים-הצנחנים המשיכו לפעול בגולה לאחר סיום מלחמת העולם, כשליחי המוסד לעלייה ב' או של התנועות שאליהן השתייכו.

 שאול אביגור, ראש המוסד לעלייה ב', תיאר כך את המפעל של צנחני היישוב: "אחד הגילויים הנהדרים של השתתפותנו רבת הפנים במלחמת העולם השנייה. שני תפקידים היו לו ושניהם שלובים אחד בשני: מלחמה בצורר – מלחמת-תנופה ומלחמת-מגן – ופעולת הצלה. ביצוע המפעל אופשר תודות לפעולה משולבת של שלושה גורמים: המחלקה המדינית של הסוכנות אשר ביוזמתה ופעילותה פולסה הדרך; המוסד לעלייה ב' אשר ריכז את כל הפעולה המעשית בהכנת שליחים, שילוחם והחזקת הקשר אתם; ארגון ה"הגנה" וחטיבותיו (וחטיבת הפלמ"ח בראש וראשונה), אשר גייסו והכשירו את היוצאים".

מחברת הערך: תהילה עופר. ספר של המחברת על חייה, שליחותה ונפילתה של הצנחנית חביבה רייק ייצא לאור ב"ספריית פועלים"