דורותי מרי קרופוט הודג'קין (1910 - 1994), ביוכימאית בריטית, כלת פרס נובל
לכימיה (1964).
דורותי קרופוט נולדה בקהיר שבמצרים. אביה, ג'ון וינטר קרופוט, עבד במשרד החינוך המצרי, ולאחר מכן נעשה ארכיאולוג וניהל את ביה"ס הבריטי לארכיאולוגיה בירושלים. אשתו מרי היתה שותפה לו בעיסוקיו, ובתם דורותי שקלה במשך זמן-מה קריירה של ארכיאולוגית, אך החליטה בסופו של דבר לפנות לכימיה, שבה התאהבה כבר בשחר ילדותה.
רוב ימי ילדותה של דורותי קרופוט עברו עליה באנגליה, כתלמידה בבי"ס פרטי בנורפוק, שם הורשתה - כחסד מיוחד - להשתתף במעבדות לכימיה שנועדו לבנים בלבד. ב-1928 החלה ללמוד כימיה באוניברסיטת אוקספורד,
והשתלמה בקריסטלוגרפיה
- חקר מבנה הגבישים. באותה עת החל השימוש בקרני רנטגן
במחקרי קריסטלוגרפיה, וקרופוט עמדה על חשיבות הכיוון הזה במחקר והחלה להתמחות בו. אחרי תום לימודיה באוקספורד, ב-1932, עסקה שנתיים במחקר באוניברסיטת קיימברידג',
אך חזרה ב-1934 לאוקספורד ונשארה שם עד 1970. ב-1937 נישאה להיסטוריון תומס ל' הודג'קין, ולימים נולדו להם שני בנים ובת. באותה שנה קיבלה תואר דוקטור מקיימברידג'.
בתחילה עסקה הודג'קין בקריסטלוגרפיה של מינרלים,
אך במהרה עברה לחקור תרכובות אורגניות.
החומרים הראשונים שבדקה היו כהלים
ממשפחת הסטרולים, ומשם עברה לתרכובות מסובכות יותר. ב-1942 החלה לחקור את מבנה הפניצילין
שאך-זה התגלה. חשיבותו היתה ידועה לכול, ולכן החל מירוץ לפענוח המבנה התלת-ממדי של המולקולה, אלא שרוב החוקרים ניגשו לבעיה בשיטות כימיות "מסורתיות", ואילו הודג'קין הלכה בדרך הקריסטלוגרפיה בקרני רנטגן, והגיעה ראשונה אל קו המטרה. בעת שעסקה בהשלמת המלאכה, ב-1947, נעשתה חברה בחברה המלכותית,
האגודה המדעית הראשונה במעלה בבריטניה.
ב-1948 נעשתה מרצה בכירה באוקספורד, ובין היתר, עשתה רבות לקידום תלמידות בתחומי המדע השונים. אחת מתלמידותיה אכן עלתה לגדולה, אם כי לאו דווקא במדע - מרגרט תאצ'ר.
הודג'קין עצמה נעשתה לאחר זמן מעורבת בפוליטיקה, אך בכיוון מנוגד לזה של תלמידתה: היא היתה פעילה בהתנגדות לנשק גרעיני
בבריטניה (בבת עינה של תאצ'ר), וגם חתרה לטיפוח קשרים מדעיים עם מדינות העולם השלישי
ועם המדינות שמעבר למסך הברזל.
הודג'קין נמנתה עם מייסדי ארגון פגווש (Pugwash) להבנה בין מזרח ומערב, והיתה נשיאתו הראשונה של הארגון. משום כך, אף שהיתה חברה באקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב מאז 1971, הוגבלה כניסתה לתחומי ארצות הברית בשנים הבאות.
מהפניצילין פנתה הודג'קין לאחת התרכובות האורגניות הלא-חלבוניות המסובכות ביותר, הוויטמין
B12. זוהי מולקולה מסובכת ביותר וקשה לפענוח, ורק בעמל רב עלה בידי הודג'קין לקבוע כי מדובר בחומר אורגנו-מתכתי שבמרכזו קשר בין אטום פחמן
ואטום קובלט,
הראשון מסוגו שנמצא בטבע. ב-1961 פרסמה הודג'קין את מבנהו המפורט של הוויטמין, ובתוך זמן קצר להפליא, כבר ב-1964, זכתה על כך בפרס נובל לכימיה. לאחר זמן, ב-1969, פרסמה את מבנה ההורמון אינסולין.
ב-1970 נעשתה הודג'קין נשיאת אוניברסיטת בריסטול, ופעלה בין היתר לסיוע לסטודנטים מארצות העולם השלישי, בעזרת קרן מלגות שהקימה לזכר בעלה המנוח. ב-1972 נעשתה חברה באקדמיה למדעים של האו"ם, ובהמשך קיבלה תארי כבוד בינלאומיים רבים, ביניהם פרס השלום ע"ש לנין מטעם ממשלת ברית המועצות. ביולי 1994 מתה מפגיעת שבץ במוחה.
מלבד הישגיה המדעיים הישירים של דורותי הודג'קין בפענוח המבנה של מולקולות מורכבות וחשובות, כמתואר לעיל, תצוין תרומתה לכל אורך הקריירה שלה לשכלול ולפיתוח שיטות הקריסטלוגרפיה בקרני רנטגן, תוך הסתייעות מתמדת במחשב,
שאותו "אימצה" עוד כשהיה בחיתוליו. בין הממשיכים בדרך שפילסה היו רוזלינד פרנקלין,
ג'יימס ווטסון
ופרנסיס קריק,
שפענחו בשיטותיה את מבנה הדנ"א.
הדפס
