אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


מנחם בגין, ג'ימי קרטר ואנואר סאדאת בקמפ דייוויד, 1978
מנחם בגין, ג'ימי קרטר ואנואר סאדאת בקמפ דייוויד, 1978 צילום: יעקב סער, לע"מ
 
רה"מ יצחק שמיר נואם בוועידת מדריד
רה"מ יצחק שמיר נואם בוועידת מדריד צילום: לע"מ
 
טקס חתימת הסכם אוסלו
טקס חתימת הסכם אוסלו צילום: רויטרס
 
רה"מ אהוד ברק ונשיא ארה"ב ביל קלינטון, ועידת קמפ דייוויד השנייה
רה"מ אהוד ברק ונשיא ארה"ב ביל קלינטון, ועידת קמפ דייוויד השנייה צילום: איי פי
 
 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 הסכמי קמפ דייוויד
 מוחמד אנוור אס-סאדאת
 מנחם בגין
 ועידת מדריד
 מלחמת המפרץ הראשונה
 יאסר ערפאת
 יצחק רבין
 הארגון לשחרור פלסטין
 החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242
 החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 338
 הסכם אוסלו
 בנימין נתניהו
 ויליאם ג'פרסון קלינטון
 חוסיין אבן טלאל
 אהוד ברק
 ועידת קמפ דייוויד השנייה
 אנתיפאדה
 אנתיפאדת אל-אקצא
 ועדת מיטשל
 אריאל שרון
 ג'ורג' ווקר בוש
 תוכנית טנט
 מפת הדרכים
 האיחוד האירופי
 מחמוד עבאס
 תוכנית ההתנתקות
 רצועת עזה
 כפר דרום
 חמאס
 פתח
 אהוד אולמרט
 סלאם פיאד
 אל-נכבה
 פלסטינאים
 יוזמת ז'נווה


תחומים קשורים
 יחסים בינלאומיים
 ישראל והציונות


 
 
 

תהליך השלום הישראלי - פלסטיני


The Israeli-Palestinian Peace Process

מקמפ דייויד עד ועידת מדריד |  הסכם אוסלו |  הסכם וואי עד פסגת שארם |  מיטשל, טנט וזיני |  מפת הדרכים |  תוכנית ההתנתקות  |  ועידת אנאפוליס |  הפנייה הפלסטינית לאו"ם

תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, שורת שיחות, מגעים והסכמים מדיניים בין מדינת ישראל לנציגיו השונים של העם הפלסטיני, החל משנות ה-70 של המאה ה-20.

 

הנסיון ליישב את הסכסוך בין מדינת ישראל לבני העם הפלסטיני בדרך של משא ומתן מדיני רשמי מתקיים מזה שלושה עשורים לערך. ראשית התהליך בהסכמי קמפ דייוויד, אז הכירה מדינת ישראל לראשונה בזכותם של תושבי יהודה, שומרון וחבל עזה לממשל עצמי.

 

יצויין כי במקביל לתהליך המדיני הרשמי ולפניו עלו מספר רב של יוזמות מדיניות שונות לפתרון הסכסוך (דוגמת יוזמת ז'נווה), חלקן על ידי גורמים בינלאומיים וחלקן על ידי אישים וארגונים שונים משני הצדדים. כמו כן, במרבית שנותיו לווה תהליך השלום בעימות אלים בין הצדדים. ערך זה אינו עוסק בהיבטים אלה ומתמקד בסקירה כללית של נקודות הציון הבולטות בתהליך המדיני הרשמי בין ישראל לפלסטינאים. מידע מפורט אודות אותם אירועים ניתן למצוא בהפניות לערכים הרלוונטיים.  

 

 

 


מקמפ דייויד עד ועידת מדריד

ב-17 בספטמבר 1978 נחתמו בוושינגטון הסכמי קמפ דייוויד (הסכם המסגרת לשלום בין ישראל למצרים והסכם המסגרת לשלום במזרח התיכון). במסגרת משא ומתן עם הנשיא המצרי אנוור סאדאת הסכים ראש ממשלת ישראל דאז, מנחם בגין, לכלול בהסכמים סעיפים המכירים בזכותו העם הפלסטיני לאוטונומיה מלאה בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה. הסכמות קמפ דייוויד הנוגעות לפלסטינאים לא הובילו לפתיחת משא ומתן בין הצדדים עד לפתיחתה של ועידת מדריד 13 שנה לאחר מכן.

 

סרטון באדיבות מרכז מורשת בגין

נצחונה של ארה"ב במלחמת המפרץ הראשונה והקואליציה הבינלאומית שנוצרה במהלך המלחמה הולידו כמה חודשים לאחר תום המלחמה את הקמתה של ועידה בינלאומית לפתיחת שיחות שלום במזרח התיכון. הוועידה (נקראה בשם "ועידת מדריד") נפתחה בעיר מדריד ב-30 באוקטובר 1991 בחסות אמריקנית-רוסית, ולראשונה - בהשתתפות נציגים ישראלים, פלסטינאים, סורים, לבנונים וירדנים.

 

יצחק שמיר עם מנהיג ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב בוועידת מדריד, 1991 (צילום: יעקב סער, לע"מ)

 

הפלסטינאים שהשתתפו בוועידה מונו על-ידי יו"ר אש"ף יאסר ערפאת, אבל באופן רשמי היו חלק ממשלחת ירדנית - פלסטינית. היתה זו הפעם הראשונה שפלסטינאים השתתפו באופן ישיר במשא-ומתן מדיני עם מדינת ישראל. מסלול המשא ומתן בין המשלחת הישראלית לזו הירדנית-פלסטינית התבסס על תוכנית האוטונומיה מקמפ-דייוויד. השיחות נמשכו גם לאחר סיומה של הוועידה, אך לא הובילו להסכמות עד לתחילת השיחות החשאיות באוסלו.

 

 


הסכם אוסלו

 ב-9 בספטמבר 1993 חלה פריצת דרך במערכת היחסים בין ישראל לבין הפלסטינאים. לאחר שנתיים של מגעים חשאיים, שהתנהלו על-ידי נציגים ישראלים ופלסטינאים באוסלו בירת נורבגיה, שיגר יו"ר אש"ף יאסר ערפאת איגרת לראש-הממשלה אז, יצחק רבין, בה פירט מספר הצהרות חשובות.

 

באיגרת נמסר, כי ארגון אש"ף מכיר בזכותה של ישראל להתקיים בשלום ובביטחון; מקבל את החלטות מועצת הבטחון 242 ו-338; מתחייב להגיע לפתרון הסכסוך בדרכי שלום; זונח את השימוש בטרור ובסוגי אלימות אחרים; נוטל אחריות על כל מרכיבי אש"ף לשם הבטחת שיתוף הפעולה מצידם ומניעת הפרות ההסכם ומתחייב להעניש את המפרים; מאשר כי הסעיפים באמנה הפלסטינית השוללים את זכות קיומה של ישראל אינם תקפים עוד; מתחייב להגיש לאישור המועצה הלאומית הפלסטינית את השינויים הנדרשים באמנה. בעקבות איגרת זו הכירה ישראל באש"ף כנציג הפלסטינאים בשיחות השלום.

 

ההכרה הישראלית בארגון אש"ף כנציגם הלגיטימי של הפלסטינאים היתה שינוי דרמטי במדיניותה של מדינת ישראל, שכן החל מהקמתו ועד להסכם אוסלו ראתה ישראל באש"ף ארגון טרור אשר אין להידבר עימו ואף אסרה בחוק על מפגש עם אנשיו. 

 

יאסר ערפאת, ביל קלינטון, יצחק רבין ושמעון פרס לאחר חתימת ההסכם  בין ישראל לאש"ף, אוחזים בחולצות עם הכיתוב "זרעי השלום", וושינגטון (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

 

ב-13 בספטמבר 1993 חתמו אש"ף ומדינת ישראל בוושינגטון על הסכם אוסלו (הסכם אוסלו א') - הצהרת עקרונות משותפת ישראלית-פלסטינית, שבה תוארה בקווים כלליים ההצעה להסדרי ביניים של מימשל עצמי. ההסדרים בהצהרת העקרונות כוללים כינון מיידי של שלטון עצמי פלסטיני בעזה וביריחו; העברת סמכויות מוקדמת לפלסטינאים בגדה המערבית והסכם בדבר מימשל עצמי ובחירת מועצה פלסטינית. בהצהרה הסכימו הצדדים על שורה של עקרונות: תקופת ביניים בת חמש שנים של שלטון עצמי פלסטיני; דחיית הדיונים בסוגיות של הסדרי הקבע (כגון ירושלים, פליטים, התנחלויות, הסדרי ביטחון וגבולות ועוד) עד למשא-ומתן בנושא זה, אשר יחל לא יאוחר מהשנה השלישית של תקופת הביניים; ההסכם על הסדר הקבע, שיושג כתוצאה ממו"מ זה, נועד להיכנס לתוקף חמש שנים לאחר תום תקופת הביניים.

 

ב-4 במאי 1994 נחתם בקהיר בין הצדדים הסכם "עזה ויריחו תחילה" (הסכם קהיר). בין היתר סוכם בו על נסיגת כוחות צה"ל מאזורי עזה ויריחו והקמת משטרה פלסטינית. הגבלת הנסיגה לאזורים אלה נועדה לשמש מעין "מקרה מבחן" לנכונותו של אש"ף לקיים את הצהרותיו בדבר נטישת דרך האלימות וכן ליכולתו של הארגון להשליט את סמכותו בפועל על התושבים.

 

טקס החתימה על הסכם קהיר, 1994 (צילום: אי פי איי)

 

נסיגה זו זכתה לכינוי "הפעימה הראשונה". אחריה, במסגרת הסכם הביניים, היו אמורות לבוא עוד שתי "פעימות", כלומר נסיגות, ולאחר הפעימה השלישית חתימה על הסכם קבע לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני. על-פי הסכם קהיר, שוחררו 5,000 אסירים פלסטינים, שלא נטלו חלק בפעולות טרור נגד ישראל שבהן נגרמו אבידות בנפש.

 

ב-29 באוגוסט 1994 חתמו נציגי ישראל ואש"ף במחסום ארז שבכניסה לרצועת עזה על הסכם להעברה מוקדמת של סמכויות שלטוניות לידי הפלסטינאים, (על פי יסודות הצהרת העקרונות מ-1993). בהתאם להסכם, ישראל העבירה לידי הרשות הפלסטינית את הסמכויות הנתונות בידי המימשל הצבאי הישראלי והמנהל האזרחי ביהודה ושומרון בתחומים הבאים: חינוך ותרבות, בריאות, רווחה, תיירות, מיסוי ישיר ומע"מ על תוצרת מקומית.

 

ב-28 בספטמבר 1995 נחתם בוושינגטון הסכם טאבה ("הסכם אוסלו ב"), הסכם ביניים שנועד להרחיב את המימשל העצמי הפלסטיני ולהעביר סמכויות ואחריות בשטחי הגדה המערבית ובעזה לידי מועצה פלסטינית שתיבחר בבחירות. ההסכם הגדיר, למעשה, את מערכת היחסים בין ישראל לבין הפלסטינאים בכל התחומים.

 

המלך חוסיין, יצחק רבין, ביל קלינטון, יאסר ערפאת וחוסני מובארכּ לאחר החתימה על הסכם אוסלו ב' (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

 

ב-17 בינואר 1997, כהשלמה של החלק הראשון של הפעימה הראשונה, חתם ראש-הממשלה דאז בנימין נתניהו על הסכם חברון. ההסכם קובע שרוב שטחי העיר יעברו לשליטה פלסטינית מלאה וחלק קטן של העיר, שבו מרוכז היישוב היהודי וכן 40 אלף תושבים פלסטינים, יישאר בשליטה ישראלית.

 


הסכם וואי עד פסגת שארם

ב-23 באוקטובר 1998, בתום משא ומתן מרתוני בתיווכו של נשיא ארה"ב ביל קלינטון  והמלך חוסיין, חתמו ישראל (בזמן ממשלתו של בנימין נתניהו) והרשות הפלסטינית בבית הלבן על מזכר וואי. הסכם וואי הוא למעשה יישום הפעימה השנייה הקבועה בהסכמי הביניים. במסגרתו הסכימה ישראל לנסיגה מ- 13 אחוזים משטחי הגדה, שתבוצע בשלבים, בתמורה לצעדים שינקטו הפלסטינאים, כגון הגברת המאבק בטרור, הגברת שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לבין הרשות ומעצר מחבלים.

 

בנימין נתניהו, ביל קלינטון ויאסר ערפאת בעת החתימה על הסכם וואי פלנטיישן בוושינגטון, 1998 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

 

ב-4 בספטמבר 1999 נחתם בין הצדדים (הפעם תחת ממשלתו של אהוד ברק) מיזכר שארם א-שייח' ("הסכם וואי המתוקן"), שקבע דרך ליישום כל הסכמי הביניים שנחתמו בין ישראל לפלסטינאים מאז 1993. המזכר קבע לוח זמנים בן ארבע וחצי חודשים להעברת שטחים לאחריותה המלאה של הרשות הפלסטינית, הזכיר את הנסיגה משטחים בגדה - שלוש הפעימות המפורסמות וקבע לראשונה מנגנון לפתיחת משא ומתן על הסכם הקבע בשילוב מימוש הסכמי הביניים. 

 

ב-13 בספטמבר 1999, במחסום ארז, הכריזו הצדדים באופן רשמי על פתיחת המשא ומתן על הסכם המסגרת להסדר הקבע. הסכם המסגרת אמור להתוות את הקווים הכלליים של ההסכם הסופי ולפרט לוחות זמנים להמשך המו"מ על הפרטים הקטנים.

 

ב-21 במרס 2000, בבסיס חיל-האוויר באולינג בארה"ב, נפתחות שיחות בין משלחת ישראל לבין המשלחת הפלסטינית.

 

ב-11 ביולי 2000, לאחר מגעים חשאיים בין הצדדים, נפתחה ועידת קמפ דייוויד השנייה, שבמהלכה היה ניסיון להגיע להסכם המסגרת על הסכם הקבע. חרף התקדמות רבה בכל התחומים, לרבות בסוגיית ירושלים, המו"מ התפוצץ, תוך החלפת ההאשמות הדדיות על האחריות לכישלון. 

 

ב-16 באוקטובר 2000, בחסות נשיא ארה"ב ביל קלינטון, התכנסה פיסגת שארם א-שייח' במאמץ להביא לקץ אנתיפיאדת אל אקצא שפרצה בשטחים כשלושה שבועות קודם לכן. כעבור יום הודיע הנשיא קלינטון כי הושג הסכם על הפסקת אש בין הצדדים, נסיגת כוחות צה"ל, וחידוש המשא ומתן כעבור שבועיים. בפועל הביא ההסכם לרגיעה זמנית בלבד בלחימה.

 

ב-21 בדצמבר 2000 פרסם הנשיא קלינטון את תוכניתו להסדר קבע בן הצדדים ("מתווה קלינטון"). בתוכנית נקבעו מספר עקרונות בסיס וגבולות בתוכם חייבים הצדדים להגיע להסכם:

  • פשרה טריטוריאלית: הפלסטינאים יקבלו בין 90 ל-100 אחוז משטחי יהודה שומרון ועזה.
  • הפליטים: יהיה מנגנון שיאפשר את פתרון בעיית הפליטים באורח מעשי, אך הוא לא ישנה את אופיה הדמוגרפי של ישראל.
  • ירושלים: שטח שמיושב בערבים – יהיה שייך למדינה הפלסטינית, שטח שמיושב ביהודים - לישראל, וחלוקה לפי אינטרסים בעיר העתיקה.
  • מועד סיום המשא ומתן נקבע ל-10 בינואר 2001, אז נועד להיחתם ההסכם לסיום סופי של הסכסוך הישראלי- פלסטיני.

 

בינואר 2001 זמן קצר לפני תום כהונת ממשלתו של  אהוד ברק והבחירות לראשות הממשלה, נפגשו הצדדים בטאבה בנסיון להחליט על הסכם קבע (על בסיס הצעותיו של הנשיא קלינטון). לאחר ששה ימים של משא ומתן מרתוני הופסקו השיחות בפרסום הצהרה משותפת, אך ללא הסכם.

 


מיטשל, טנט וזיני

בעקבות פרוץ אנתיפאדת אל-אקצא באוקטובר 2000 והידרדרות המצב במזרח התיכון, מינה הממשל האמריקני את הסנטור לשעבר ג'ורג' מיטשל להקים ועדת בדיקה לחקר האירועים שהובילו לפרוץ המהומות. הוועדה הגישה מסקנות והמלצות בסוף מאי 2001.

 

מסקנותיה העיקריות של הוועדה: קריאה להפסקת אש מיידית; גינוי הטרור וחידוש שיחות השלום; חידוש האמון בין ישראל והרשות הפלסטינית; חידוש השיחות הבטחוניות בין קצינים ישראלים ופלסטינאים; הקפאת הבנייה בהתנחלויות בכל השטחים הכבושים, בגדה המערבית וברצועת עזה. בעקבות הדו"ח הודיע ראש הממשלה אריאל שרון על הפסקת אש חד צדדית, אך הנסיונות לקיים הפסקת אש יציבה בין הצדדים כשלו.

 

ביוני 2001 שלח נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש למזרח התיכון את ג'ורג' טנט, ראש סוכנות הביון האמריקנית (CIA), על מנת לגבש הסכם הפסקת אש בין ישראל לפלסטינים.

 

הדו"ח שהגיש טנט קבע משימות לביצוע לשני הצדדים על מנת להגיע להסכמה על הפסקת אש. עיקר הדרישה מן הפלסטינאים היתה מניעה אקטיבית ונמרצת של פעולות טרור ואילו ישראל נדרשה להסיג את כוחותיה לעמדות בהם התפרסו ערב פרוץ האנתיפאדה בספטמבר 2000 ולחדול מתקיפת יעדים פלסטינים. לאחר סבב שיחות, הסכימו הן הישראלים והן הפלסטינאים לעקרונות הדו"ח והכריזו על הפסקת אש דו צדדית. לאחר ההחלטה על יישומו, החלו טענות הדדיות על הפרות ואי-ביצוע החלטות הדו"ח. הפסקת האש ארכה יומיים בלבד.

 

פגישת אנתוני זיני ואריאל שרון, 2001 (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

 

בדצמבר 2001 נשלח למזרח התיכון מתווך אמריקאי נוסף - הגנרל בדימוס אנתוני זיני. זיני קיים שיחות אינטנסיביות בין הצדדים בהן ניסה לגבש הסכם הפסקת אש בין ישראל לפלסטינאים, אך כשל להשיג מטרה זו. ב-2002 הוקפאה פעילותו באיזור על ידי ממשל בוש.

 

 


מפת הדרכים

ב-24 ביוני 2002, לאחר קרוב לשנתיים, בהן לא חלה כל התקדמות בתהליך המדיני ועל רקע המשך אנתיפאדת אל-אקצא, הציג הנשיא בוש מתווה לחידוש התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינאים. המתווה, שהוצג בנאום שנשא בוש בבית הלבן, זכה לתואר ”מפת הדרכים”.

 

מטרת "מפת הדרכים", כפי שהוצגה בנאום, היתה להתקדם בפתרון הסכסוך תוך מחוות הדדיות בתחום הביטחון והכלכלה, בתחום ההומניטרי ובתחום הקמת המוסדות. ביצוע ההסכם נועד להיעשות תחת חסותה של הרביעייה (הקוורטט: נציגי ארה"ב, האיחוד האירופי, רוסיה והאו"ם). היעד המוגדר של ההסכם היה יישוב סופי וכולל של הסכסוך הישראלי-פלסטיני עד שנת 2005, כפי שהוצג בנאומו של הנשיא בוש ב-24 ביוני, והתקבל על ידי האיחוד האירופי, רוסיה והאו"ם בהצהרות שרי הרביעייה ב-16 ביולי וב-17 בספטמבר. כמו כן הוגדרה בתוכנית מטרה סופית נוספת - הקמת מדינה פלסטינית בשטחי יהודה שומרון ועזה, לאחר שיושם קץ לאלימות ולטרור הפלסטיני נגד ישראל.

 

נאומו של בוש היווה התייחסות רצינית ומקיפה ראשונה של נשיא ארה"ב לסכסוך הישראלי - פלסטיני, מאז פרוץ אנתיפאדת אל-אקצא. הנאום ביטה את עמדתו הרשמית של הממשל האמריקאי כלפי אופי ההסכם שצריך להיחתם בין הצדדים וכלפי הסכסוך כולו. בנאום זה התייחס בוש גם לשלטונו של יאסר ערפאת והכריז עליו כעל מכשול להמשך תהליך השלום, שיש להסירו לפני כל התקדמות במשא ומתן. בכך נטל בוש מידה רבה של לגיטימציה בין-לאומית משלטונו של ערפאת וקרא בגלוי להחלפתו. 

 

ב"מפת הדרכים" נקבעו שלבי ביצוע מפורטים וכן לוח זמנים לביצוע כל שלב. יישובו הסופי והכולל של הסכסוך הישראלי-פלסטיני נקבע לשנת 2005. ישום שלבי התוכנית נועד להתבצע בחסות "הקוורטט": ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם.

 

מסמך רשמי של מפת הדרכים הוצג לראשונה לדיפלומטים ב-20 בדצמבר 2002 ופורסם ב-30 באפריל 2003. במאי 2003 החליטה ממשלת ישראל על קבלת עקרונות "מפת הדרכים" בליווי כמה הסתייגויות, בראשן שלילת זכות השיבה לפליטי 1948. בנובמבר 2003 קיבלה גם הרשות הפלסטינית החלטה על קבלת עקרונות התוכנית בליווי מספר הבהרות והסתייגויות. למרות החלטות אלו לא הוצאו שלבי "מפת הדרכים" מן הכוח אל הפועל. לכך  תרמו בעיקר המשך הלחימה בין ישראל לפלסטינאים וכן התפטרותו של אבו מאזן ראש הממשלה הפלסטיני, אשר נחשב בישראל לשותף ראוי לניהול משא ומתן.

 

למרות שלא מומשה בהתאם ללוח הזמנים המתוכנן, נותרה "מפת הדרכים" כמתווה עתידי לפתרון הסכסוך הישראלי- פלסטיני, בעיקר בשל תמיכתם הרציפה של הממשל האמריקני ומדינות נוספות בעקרונותיה. אישור עיקרי התכנית על ידי ממשלת ישראל היווה תקדים חשוב, שכן הייתה זו הפעם הראשונה שממשלה ישראלית הכירה במדינה פלסטינית כיעד סופי של תהליך השלום.

 

לפרויקט מיוחד של Ynet המוקדש למפת הדרכים - לחצו כאן.

 


תוכנית ההתנתקות

לאחר תקופה ארוכה של קיפאון בתהליך המדיני, הציג  ראש הממשלה אריאל שרון ב-18 בדצמבר 2003 את תוכניתו להתנתקות חד-צדדית מרצועת עזה. פרטיה המלאים של התוכנית הוצגו באפריל 2004, אז הודיע שרון כי בכוונתו להוציא לפועל תוכנית התנתקות והיפרדות ברצועת עזה, אשר תכלול את פינוי כל היישובים היהודיים מן הרצועה וכן מספר יישובים בצפון השומרון. התוכנית נועדה להתבצע ללא קיום משא-ומתן עם הפלסטינאים. 

 

תוכנית ההתנתקות ברצועת עזה וצפון השומרון, והקמת גדר ההפרדה. תוכנית שרון מ-2004: 

 

 

בתחילת אוגוסט 2005 החלה מדינת ישראל בהוצאת תוכנית ההתנתקות לפועל. פינוי היישובים על תושביהם ארך כשבוע וכלל את פינויים של כ-9,400 אזרחים. כ-1,400 אזרחים משני היישובים (שא-נור וחומש) שפונו בצפון השומרון, וכ-8,000 אזרחים מ-21 היישובים הישראליים ברצועת עזה: דוגית, ניסנית, אלי סיני, נצרים, כפר דרום, נווה דקלים, עצמונה, שליו, כרם עצמונה, תל קטיפא, קטיף, גדיד, רפיח ים, פאת שדה, נצר חזני, גני טל, גן אור, שירת הים וכפר הים, מורג ובדולח. תושבי היישובים גנים וכדים בצפון השומרון שנכללו אף הם בתוכנית ההתנתקות פינו את בתיהם מרצון לפני תחילת תהליך הפינוי על ידי כוחות הביטחון. 

 

בינואר 2006 התקיימו בחירות ברשות הפלסטינית בהן ניצחה תנועת חמאס את תנועת פתח. בעקבות הבחירות, קמה ממשלת אחדות לרשות הפלסטינית. ביוני 2007 פרצו עימותים אלימים בין החמאס לפת"ח ברצועת עזה, עימותים שבעקבותיהם השתלט החמאס על הרצועה וממשלת האחדות הפלסטינית פורקה. מאז, התנהלו מגעים בין ממשלת ישראל בראשות אהוד אולמרט, לממשלתו של אבו מאזן השולטת בשטחי הרשות שביהודה ושומרון.

 


ועידת אנאפוליס

באמצע שנת 2007 החל הממשל האמריקני ליזום את כינוסה של ועידת שלום בינלאומית, לקידום המו"מ בין ישראל לפלסטינאים. ביולי של אותה שנה הכריז הנשיא ג'ורג' בוש על קיום הוועידה ואמר כי, "בוועידה נציג תמיכה בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, נדחה את האלימות, נכיר בזכותה של ישראל להתקיים, ונאשר את כל הההסכמים הקודמים שנחתמו בין הצדדים".

 

בחודשים שלאחר מכן התקיימו מגעים בין ממשלת ישראל, בראשות אהוד אולמרט, לממשלתו של אבו מאזן בנסיון להגיע להסכמות לפני הוועידה על התקדמות בתהליך השלום בין הצדדים, אולם מגעים אלו לא הולידו הסכמות משמעותיות. ב-27 בנובמבר 2007 נפתחה בארה"ב ועידת אנאפוליס. המשתתפים הראשיים היו נשיא ארה"ב, ראש ממשלת ישראל ויו"ר הרשות הפלסטינית. כמו כן השתתפו בועידה שרי חוץ ודיפלומטים של ישראל, הרשות הפלסטינית, מדינות ערב ומדינות רבות נוספות.

 

בתום הוועידה פורסמה הצהרה ישראלית-פלסטינית (בחסות אמריקנית) על פיה המו"מ בין הצדדים ימשך בתום הוועידה וכי הסכם קבע, לסיום הסכסוך בין העמים, יושג עד סוף שנת 2008. שני הצדדים הסכימו גם כי הפתרון לסכסוך יכלול הקמת מדינה פלסטינית. המו"מ בין ישראל לרשות הפלסטינית לאחר הוועידה הסתיים ללא תוצאות מעשיות עם סיום כהונתה של ממשלת אולמרט ב-2009.

 

 


הפנייה הפלסטינית לאו"ם

המו"מ בין הצדדים שהתקיים בחודשים לאחר ועידת אנאפוליס (ונפסק בחילופי הממשלות בישראל ב-2009) לא הוביל להסכמה רשמית כלשהי, והתקופה שלאחר ועידת אנאפוליס אופיינה בקיפאון ארוך במו"מ מצד אחד, ומצד אחר אופיינה בלחץ אמריקני להגיע להסכם של שתי מדינות לשני עמים.

 

מרס 2009 אופיין בחילופי שילטון הן בשטחי הרשות והן בישראל: אבו מאזן הביא לפירוק ממשלת החירום כמחווה לקראת תחילת "שיחות הפיוס" בין הרשות הפלסטינית לחמאס שנועדו להביא להקמת ממשלת אחדות. עם כשלונן של שיחות אלו, כחודשיים לאחר מכן, כוננה ממשלה חדשה (גם היא בראשות סלאם פיאד).

 

בישראל נבחר לכהונת ראש הממשלה בנימין נתניהו. למרות דעותיו, הקפיא נתניהו את הבנייה בהתנחלויות למשך 10 חודשים, והביע הסכמה עקרונית לפתרון שתי מדינות לשני עמים, ואולם סייג את הסכמתו בנקודות עקרוניות אחדות, ובהן פירוז המדינה הפלסטינית, הכרה מצד הפלסטינים במדינת ישראל כמדינת העם היהודי שבירתה היא ירושלים המאוחדת וויתור על זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים.

 

בספטמבר 2010 הסכימה ישראל והרשות לשיחות הדברות בתיווך האמריקנים, ואולם מכיוון שאין הפלסטינים מכירים בישראל כמדינת העם היהודי, ממשיכה ישראל לדחות כל הסכם אפשרי. בה בעת יזם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן

מהלך להכרה ברשות הפלסטינית כמדינה בגבולות 1967 באו"ם.

 

כשנה לאחר מכן, בספטמבר 2011 יזם אבו מאזן מהלך והכריז כי יפנה למועצת הביטחון בבקשה להכיר ברשות הפלסטינית כחברה מן המניין באו"ם, ה- 194 במספר.

 

 

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©