אל-אס-די

ה-LSD מורכב מחומצה ליזרגית די-אתילאמידית (lysergic acid diethylamide), המצויה בשיפונית (סוג של פטריה הגדל על שיפון ועל דגנים אחרים). הוא מופק באופן סינטטי, נלקח על פי רוב דרך הפה, בטבליות, בכמוסות, ולעיתים גם כנוזל. הסם נטול ריח ויש לו טעם מר. הוא נספג במערכת העיכול ועובר בקלות למחזור הדם ומשם למוח. השפעתו ניכרת כבר לאחר נטילת כמות מזערית (כ-20 מיקרוגרם), מתחילה כ-15 עד 60 דקות לאחר הבליעה ושיאה כ- 2 - 4 שעות לאחר מכן. ניקוי הסם מהגוף מתרחש באופן הדרגתי ומשכו 6 - 12 שעות.

החומצה הליזרגית התגלתה בשנת 1938, וב-1943 נודעה לראשונה השפעתה הרבה על התודעה. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 הפך הסם פופולרי ובשנת 1967 הוצא בארה"ב אל מחוץ לחוק. במדינות רבות בעולם נחשב ה-LSD לסם בלתי חוקי. בישראל הוא נמצא ברשימת החומרים האסורים בשימוש, באחזקה ובסחר לפי פקודת הסמים המסוכנים - 1973.

ל-LSD השפעות תודעתיות, תפיסתיות ונפשיות רחבות, הכוללות בין היתר השפעה על חוש הראייה ועל חוש השמיעה (המשתמש עשוי לראות מראות דמיוניים ולשמוע קולות דמיוניים), שינויים במצב הרוח כולל רגשות שונים ומועצמים (המשתמש עלול לחוות מספר מצבי רוח, ולנוע במהירות ממצב רוח אחד לשני), העצמה של תחושת המגע ועיוות תחושת הזמן. במינון גבוה של הסם נוצרות הזיות, המובילות בין השאר לאיבוד המודעות העצמית ולאיבוד הפיקוח על התנהגות.

ל-LSD גם השפעות גופניות, ובהן פעולות שרירים לא רצוניות (התרחבות האישונים, תגובות יתר של הרפלקסים), עלייה בלחץ הדם ובדופק, עלייה בחום הגוף, ערנות, הזעה, חוסר תיאבון, חולשה, רעד ועוד.

ככלל, השפעות ה-LSD הן בלתי צפויות ותלויות במידה מכרעת במבנה האישיות של המשתמש, במצבו הפסיכולוגי ובנסיבות נטילת הסם. קיימת שונות רבה בתגובה לסם בין אנשים שונים, ולעיתים אצל אותו אדם בהזדמנויות שונות של שימוש. על פי רוב מתאפיינת השפעת הסם באחד משני סוגי תגובות, תגובה חיובית (כמתואר לעיל) או תגובה שלילית (המכונה "טריפ רע"). תחושות אלה מלוות את כל משך השפעת הסם.

התגובה השלילית כתוצאה מנטילת LSD עלולה לכלול תופעות קשות, כגון פאניקה חריפה, התקפי חרדה ואף היווצרות מצב פסיכוטי הדורש אשפוז פסיכיאטרי. לעיתים מתרחשת הרעלה כתוצאה מנטילת LSD, אפילו במינונים נמוכים יחסית. הרעלות חריפות עשויות לקרות גם כתוצאה מרעלים ומסמים אחרים שעשויים להיות מעורבים בתוך ה-LSD כגון סטריכינין, פנציקלידין ואמפטמינים.

שימוש חוזר ב-LSD גורם להיווצרות תופעת סבילות (מצב של התרגלות הגוף לסם, ודרישה לכמויות גדלות והולכות כדי להגיע לאותה השפעה כמו בהתחלה). הסבילות לחומר מתפתחת במהירות ואולם גם הפסקתה מהירה. למרות שהשימוש ב-LSD (וסמי הזיה אחרים) אינו גורם להתפתחות תלות גופנית, עשויה להיגרם תלות נפשית בסם ובחוויה הבאה בעקבותיו.

תגובות לוואי ארוכות טווח לשימוש מתמשך כוללות פסיכוזות, תגובות דיכאוניות, מצבים פרנואידיים ופלשבק (מסע חוזר); שינויים כרוניים באישיות, כולל שינוי קיצוני בתגובות ומצב דמוי סכיזופרני. כמו כן קיימת סכנה להתנהגות נלווית של הרס עצמי (כולל התאבדות). השימוש בסם עשוי לגרום גם להתפרצות של מחלת נפש רדומה בגיל מוקדם יותר או להתפרצות מחודשת של המחלה.