חינוך

תורת החינוך, פדגוגיה, הינה תחום-דעת (דיסציפלינה) שעניינו מחקר ופיתוח גישות ושיטות חינוכיות. מבין הגישות החינוכיות השונות, מקובלת כיום בעיקר הגישה הקונסטרוקטיביסטית, המדגישה את הלמידה כתהליך חברתי, ורואה באינטראקציות בין הלומדים לבין עצמם ובינם לבין המורה (או מדריך בוגר) את עיקרו של התהליך.

מבחינים בחינוך בשלושה היבטים עיקריים המשלימים ובמידה רבה חופפים זה את זה: סוציאליזציה (חיברות), אקולטורציה (הנחלת תרבות), אינדיבידואציה (פיתוח אישיות הפרט). 

חיילים בצבא. החינוך מכין את הילד או המתבגר לתפקד היטב בחברה אליה הוא משתייך (צילום: שאול גולן)

בהקשרו המסוים הזה נתפס החינוך כתהליך חיברות (סוציאליזציה) שתכליתו להפוך התנהגויות רצויות בעיני החברה למעין "טבע שני" אצל היחיד. סוכני חיברות שונים כמו אמצעי התקשורת, קבוצות התייחסות שונות, קבוצתו החברתית של היחיד ("קבוצת החברוּת", קבוצת השיוך שלו), וכמובן גם בית-הספר ומוריו, כל אלה מתגמלים אותו על חיקוי התנהגויות תקינות, ומענישים אותו (באופן גלוי או סמוי) על התנהגויות בלתי רצויות.

המונח אקולטורציה (aculturation) מתאר את התהליך הממושך והרצוף של הנחלת המורשת התרבותית על ידי חברה מסויימת לפרטיה למן ילדותם ואילך, ולמעשה במשך כל תקופת חייהם. כתוצאה מתהליך זה הופך היחיד לבן בית בתרבות המסוימת אליה הוא משתייך, ורוכש כשירויות ומיומנויות רגש, דמיון, ידע, תבונה, מוסר, אחריות וסולידריות חברתית המועברות מדור לדור.

בדואיות עוסקת במלאכת הרקמה העוברת מדור לדור.  מי שאינו שולט במורשת התרבותית של סביבתו ואינו מתנהג בהתאם לנורמות החברתיות הנהוגות בה, נחשב לזר או לחסר תרבות, ל"לא מחונך" (צילום: דפנה טלמון)

במובן זה, חינוך הוא הנחלתה של תפיסת עולם כוללת, ובמסגרתה הנחלה של עקרונות כלליים, חוקים, תקנות ו"חוזים חברתיים", בתחום האינטלקטואלי ובתחום המוסרי, המכוננים את זהותו התרבותית של היחיד.

המונח אנקולטורציה (enculturation) מתאר תהליך זה מן הפרספקטיבה של הפרט, כלומר מנקודת המבט של היחיד המאמץ ומפנים את הנורמות ודפוסי ההתנהגוות של סביבתו התרבותית. מי שאינו שולט במורשת התרבותית של סביבתו ואינו מתנהג בהתאם לנורמות החברתיות הנהוגות בה, נחשב לזר או לחסר תרבות, ל"לא מחונך".

תהליכי אינדיבידואציה מכוונים לטיפוח היצירתיות, הסובייקטיביות, המודעות העצמית והביטוי האישי של היחיד. היבט זה של העשייה החינוכית נגזר מתפיסת האינדיבידואליזם השם דגש על עקרון החירות וההגשמה העצמית של הפרטים בחברה, ורואה בפרט את יסודה של החברה.

בהתאם, תכליתם של תהליכי אינדיבידואציה היא לאפשר את מימוש אישיותו הסגולית ואת גיבוש זהותו הפרטית של היחיד בחברה. תפיסת החינוך בהקשר זה מתבססת על ההשקפה שביחיד טמונות מידות תרומיות כמו דמיון, יצירתיות, אהבה, דאגה לזולת, מצפון ועוד, ותפקידו של התהליך החינוכי הוא לטפחן.

ההנחה היא כי על החינוך לקדם ולפתח כשירויות קיימות אלה מבלי לאבדן או לשעבדן כליל למורשת התרבות ולערכי החברה בה חי הפרט.

הפניות נוספות: חינוך בהקשריו ההיסטוריים נדון במסגרת "תולדות החינוך".

• "לתקן את העולם פירושו לתקן את החינוך" (יאנוש קורצ'ק)
  

• "דעת מתוך כפיה, אין לה קיום בנשמה" (אפלטון)
  

• "החינוך הוא הדרך. האדם - הוא המטרה" (א"ד גורדון)
  

• "אדם אינו יכול ללמוד את מה שהוא חושב שהוא כבר יודע" (אפיקטטוס)
  

• "לילד הייתי נותן כנפיים, אך משאיר אותו ללמוד לעוף בעצמו" (גבריאל גרסיה מארקס)
  

• "הפדגוגיה היא אמנות עיצובו של אדם מוסרי" (פרידריך הגל)
  

• "תפקיד החינוך הוא ללמד את הילד לחשוב, ולא ללמדו מה לחשוב" (ג'ון דיואי)
  

• "משחק הוא הדרך של הילדים ללמוד את מה שלא ניתן ללמד אותם" (מריה מונטסורי)