מבצע משה

ב-1974 החליט עובדיה יוסף, הרב הראשי לישראל באותה העת, להכיר באופן רשמי ביהדותם של יהודי אתיופיה. בעקבות ההחלטה החלה מדינת ישראל לעסוק בגורלם של בני הקהילה ובמקביל לפעול ברמה הולכת וגוברת למען עלייתם לישראל. ב-1977 הורה ראש הממשלה דאז מנחם בגין למוסד לפעול להעלאתם של יהודי אתיופיה. להחלטה תרמו בעיקר לחץ שהפעילו ארגונים יהודים בארה"ב, וידיעות על היחס הקשה לו זוכים היהודים מן השלטונות ועל תנאי החיים הקשים באתיופיה ככלל.

 עולים חדשים מאתיופיה במרכז הקליטה במבשרת ציון, 1985. (צילום: נתי הרניק, לע"מ).

ב-1978 ערכו נציגים ישראלים מפקד בקהילה היהודית, על פיו נקבעה, בשנים שלאחר מכן, הזכאות לעלייה. בתחילה היה קצב העלייה איטי ביותר. בעקבות מו"מ בין ישראל לשליט אתיופיה דאז מנגיסטו היילה מרים סוכמה עסקת חליפין בין הצדדים: נשק ישראלי תמורת יהודי אתיופיה. אך לאחר זמן קצר בוטלה העסקה בעקבות חשיפתה בפומבי על ידי שר החוץ דאז משה דיין. העלייה לישראל התחדשה בהדרגה ובאיטיות בדרכים חשאיות שונות.

ב-1980 נפתח נתיב נוסף להעלאת יהודי אתיופיה - הרעב ששרר במדינה הביא לתנועה המונית של פליטים לסודן השכנה, ובחסותה תכננו אנשי המוסד להבריח את היהודים מאתיופיה. השמועה על האפשרות החדשה לעלייה עברה מפה לאוזן בין יהודי אתיופיה ובמהלך ארבע השנים לאחר מכן הגיעו אלפים מהם למחנות הפליטים בסודן. רבים אחרים נפטרו ממחלות, מרעב או מהתקפות שודדים במהלך המסע (לעתים בן מאות קילומטרים) הארוך והמפרך. תחילה היה זמן ההמתנה לעלייה קצר למדי, אך עם העלייה במספר המבקשים לעלות לישראל, התארך זמן ההמתנה במידה רבה ועולים רבים מצאו את מותם בשל תנאי המחייה הקשים (על פי ההערכה כ-4,000 איש).

על מנת לסייע לממתינים, יזמו אנשי המוסד את הקמת "הוועד של יהודי אתיופיה במחנות הפליטים בסודן" (הקומיטה), שהורכב ממתנדבים מקרב היהודים האתיופים שהגיעו לסודן. פעילי הקומיטה עסקו באיתור היהודים מבין מאות אלפי הפליטים האתיופים בסודן, בארגונם לקראת העלייה ובחלוקת הסיוע במזון, תרופות וכסף שהועבר להם על ידי אנשי המוסד. בסך הכל עלו לישראל בשנים שקדמו למבצע משה (1977 - 1984) כ- 5,000 מיהודי מאתיופיה.

ב-1984 הושגה הסכמה חשאית בין נשיא סודן ג'עפר נומיירי לישראל (בתיווך ארה"ב) לגבי העלאה מהירה והמונית של אלפי היהודים ממחנות הפליטים בסודן לישראל. בין 21 בנובמבר 1984 ל-22 במרס 1985 הועלו בחשאי לישראל כ-6,360 איש, במה שזכה לשם "מבצע משה", רובם במטוסים שנשכרו במיוחד לשם כך וטסו בין סודן לאירופה ומשם לישראל. מספר קטן יותר של עולים הוברח באמצעות סירות לאוניות שהמתינו לעולים בלב ים. 

ממשלת אתיופיה היתה מודעת ככל הנראה למבצע משה, אך שוכנעה להעלים עין כל עוד נותרה הפעילות בחשאי. חשיפת המבצע (ינואר 1985) בראיון שנתן מנהל בכיר בסוכנות היהודית הביאה להפסקתו, כאשר נכנע נשיא סודן ללחצים ממדינות ערב והורה להפסיק את שיתוף הפעולה עם ישראל. רק באמצעות תיווכה של ארה"ב התאפשר סיום המבצע, ובהסכמת המדינות הנוגעות בדבר ובסיוע מטוסים אמריקניים, חולצו במהירות כל היהודים הנותרים ממחנות הפליטים בסודן. באפריל 1985, כחודש לאחר סיום המבצע, הודח נשיא סודן מתפקידו. בשנים שלאחר מכן, ובעקבות לחץ אמריקני, הועלו ב"מבצע שבא" וב"מבצע יהושע" עוד כאלפיים יהודים, ועליית יהודי אתיופיה התנהלה באיטיות, עד למבצע שלמה ב-1991.