דייויד קרוננברג

קרוננברג נולד בטורונטו, בן למשפחה יהודית בורגנית. אמו היתה פסנתרנית ואביו עיתונאי שגם פירסם מדי פעם סיפורים בלשיים. מגיל צעיר נחשף קרוננברג לתחומי אמנות שונים, למד מוסיקה וניסה לשלוח ידו בכתיבה ספרותית. את השכלתו האקדמית רכש באוניברסיטת טורונטו. תחילה נרשם ללימודי מדעים, אולם עד מהרה החליט לעבור ללימודי ספרות אנגלית. אהבתו לעולם המדעי, כמו גם לעולם הספרות, אכן באו לידי ביטוי בנושאי יצירתו העתידית.

את סקרנותו כלפי העשייה הקולנועית פיתח בעקבות היותו שותף לחוויית צילומים של סרט סטודנטים, בבימויו של חבר לספסל הלימודים. קרוננברג החליט לנסות את כוחו בתחום ובשנת 1966 כתב וביים שני סרטים קצרים. הראשון ("Transfer") עסק בפסיכיאטר הנרדף על ידי אחד ממטופליו, והשני ("From the Drain") - תיאר שני שועלי קרבות ותיקים, ישובים יחד באמבטיה, עד אשר אחד מהם מוצא את מותו בחנק של צמח הגדל מתוך חור הניקוז של האמבטיה. 

"סטריאו" (1969) היה סרטו הארוך הראשון של קרוננברג ועלילתו מוקמה בזמן לא מוגדר בעתיד. במרכז העלילה חבורת סטודנטים המשתתפים בניסוי מדעי לחקר האירוטיקה, במהלכו מבוטלת יכולת הדיבור שלהם, אך מתוגברת יכולתם לתקשר באמצעות טלפתיה. ככל שהניסוי מתקדם, תוצאותיו הופכות הרסניות יותר ויותר וסופן באלימות ובמעשי התאבדות. הסרט צולם בשחור לבן והוא מתאפיין בסגנון תיעודי המלווה את ההתרחשויות בקריינות מדעית כביכול.

סרט זה (כמו גם השניים הראשונים), משקף את הנושאים המרכזיים שקרוננברג מרבה לעסוק בהם: מציאות סוריאליסטית המובילה למצבים קיצוניים של חוסר אונים ואי וודאות, מטמורפוזה של הגוף וקטיעתו, התמוטטות השפה, התגרות במוות, שילוב בין מדע ואירוטיקה ושימוש במצלמה כאמצעי הצצה.

סרטיו של קרוננברג קנו להם קהל מעריצים שהלך והתרחב. בשנות ה-70 וה-80 נחשב לבימאי מוערך בתחום המצומצם של ז'אנר סרטי האימה, אולם בהמשך דרכו זכה להכרה אמנותית ולהערכה גם מחוץ לגבולות הז'אנר, הן מצד המבקרים והן מצד הקהל. נראה כי מה שמבדיל ומייחד את יצירתו של קרוננברג על פני יוצרים אחרים בז'אנר האימה, הוא השימוש שלו במוטיב האימה לא כאמצעי להפחדה (כמקובל בסרטי הז'אנר), אלא כביטוי אמנותי למצבו הטבעי של האדם בחברה המודרנית. במובן זה אפשר להתייחס ליצירתו כממשיכת דרכם של יוצרים אחרים, דוגמת הסופרים פרנץ קפקא ופיודור דוסטוייבסקי, והמחזאים סמואל בקט והרולד פינטר.

עוד מסרטיו:

"צמרמורת" (1975) - סרט העוסק במדען שהמציא טפילים מלאכותיים אשר נועדו למלא את מקומם של איברים שונים בגופם של חולים הזקוקים להשתלה. אלא שהטפילים יוצאים מכלל שליטה ומתחילים להתפשט בין בני האדם, כשהם ממריצים את הפעילות המינית של נשאיהם ומובילים אותם להתנהגות סוציופתית ואלימה הזורעת כאוס, הרס ומוות.

"הזבוב" (1986) - עיבוד שני לסרט מדע בדיוני משנת 1958. סיפורו של מדען שהמציא מכונה המסוגלת להעביר גופים ממקום למקום על ידי פירוק המבנה המולקולרי והרכבתו מחדש בתוך שניות. כשהוא עורך את הניסוי על עצמו הוא אינו משגיח בזבוב שחודר לתוך המכונה, וכך קורה שנולד יצור מולקולרי חדש - שילוב של אדם וזבוב. הסרט, בכיכובו של ג'ף גולדבלום, נחשב לסרטו ההוליוודי הראשון של קרוננברג והוא זכה בפרס האוסקר על מלאכת האיפור.

"תאומי המריבה" (1988) - שני אחים תאומים, גניקולוגים במקצועם, חולקים יחד את מקום עבודתם ואת חייהם הפרטיים, ומהווים למעשה שני פנים של אישיות חצויה אחת: האחד קר מזג ושטני והשני רגשן וחלש אופי. חדירתה של אישה לחייהם מערערת את שיווי המשקל ביניהם וגוררת אותם לתהליך של הרס עצמי.

"ארוחה עירומה" (1991) - סופר המתפרנס מהדברת חרקים מתמכר לרעלים שבהם הוא משתמש וסובל מהזיות שבהן מכונת הכתיבה שלו הופכת לגוף אורגני דמוי חיפושית ענק. אישתו של הסופר מתמכרת גם היא לרעלי ההדברה ולילה אחד, בעודם מסוממים, יורה בטעות הבעל באישתו והורג אותה. הסרט מבוסס על ספרו של ויליאם בורוז ("ארוחה עירומה") ובמידה רבה מתבסס על סיפור חייו (כמו גיבור הסרט, גם הסופר הרג את אישתו בשוגג).

"קראש" (1996) - מערכת יחסים פרברטית בין בעל ואישה המחפשים ריגושים בחיי הזוגיות שלהם. בעקבות תאונת דרכים שעובר הבעל, השניים מתוודעים לחבורת אנשים המגיעים לסיפוק מיני על ידי שחזור תאונות דרכים מפורסמות. הסרט מהווה עיבוד קולנועי לספרו של ג'יי ג'יי באלארד. 

הערך נכתב באדיבות סינמטק תל אביב.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

פרוייקט פנטסטי - במשך רוב תולדות הספרות הבדיונית, ספרות ושירה פנטסטית היו היחידות שבנמצא. פרוייקט פנטסיה באנציקלופדיה ynet

לעמוד הפרוייקט – לחצו כאן.