אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


הרופא הרומאי גלנוס
הרופא הרומאי גלנוס  צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
פרצלזוס. אבי הטוקסיקולוגיה
פרצלזוס. אבי הטוקסיקולוגיה 
 
אלכסנדר פלמינג
אלכסנדר פלמינג צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
תרופות לטיפול מקומי. משחת ידיים
תרופות לטיפול מקומי. משחת ידיים צילום: רינת לוק
 
מתן תרופות דרך הפה. חיסון נגד שיתוק ילדים
מתן תרופות דרך הפה. חיסון נגד שיתוק ילדים צילום: צביקה טישלר
 
תרופות הניתנות בהזרקה. חיסון נגד שפעת
תרופות הניתנות בהזרקה. חיסון נגד שפעת צילום: גבי מנשה
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 אינדקס התרופות של Ynet
 אתר בית הספר לרוקחות - האוניברסיטה העברית בירושלים
 פורום תרופות ותכשירים בקהילות הבריאות של Ynet


ערכים קשורים
 ויטמין
 תזונה
 ברזל
 אנמיה
 הורמונים
 סוכרת
 אינסולין
 גלוקוזה
 סינתזה
 תא
 שריר
 מוח
 תא עצב
 אנטיביוטיקה
 חיידקים
 נגיף
 פטריות
 סרטן (1)
 חלוקת התא
 מערכת השתן והכליות
 כבד
 מרה
 עיכול
 מחזור הדם
 תרופות פסיכיאטריות
 כימותרפיה
 אנזים
 גז
 אלחוש
 נשימה
 אסתמה
 עמילן
 קקאו
 תאית
 טעם וריח
 תחליב
 עור
 לחץ דם
 שפעת
 אלרגיה
 חלב
 כוהל
 שבט האדם
 התקופה הפליאוליתית
 שומר
 שרפים
 מצרים העתיקה
 יוון העתיקה
 גלנוס
 אבן סינא
 אסלאם
 רנסנס
 טבק
 פרצלזוס
 טוקסיקולוגיה
 קרל וילהלם שלה
 חמצן
 ג'וזף פריסטלי
 אופיום
 פרג
 מורפין
 המהפכה התעשיתית
 תלידומיד
 הריון
 פטנט
 סולפה
 ביוטכנולוגיה
 הנדסה גנטית
 ריפוי גנים
 גנטיקה ותורשה
 מיזם גנום האדם
 ננוטכנולוגיה
 האוניברסיטה העברית בירושלים
 אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
 חברת טבע
 טרשת נפוצה
 רפואה
 אורגניזם
 ביוכימיה
 מערכת העצבים


תחומים קשורים
 ביוכימיה
 חומרים שימושיים
 כימיה
 רפואה ואנטומיה


 
 
 

תרופות


Medications

פעולת התרופות |  צורות השימוש בתרופות |  חומרי עזר לתרופה |  תופעות לוואי |  היסטוריה |  ייצור תרופות |  עתיד |  הרוקחות בישראל

תרופות, ברפואה, חומרים המוחדרים לגוף בדרכים שונות ומשפיעים על תפקודו של אורגניזם חי, על ידי עיכוב או זירוז של תהליכים ביוכימיים המתרחשים בו.

 

 

צילום: סי די בנק

 

תרופות יכולות לשמש לריפוי מחלות, לשינוי מהלכן הטבעי של מחלות, להקלת תסמינים (סימפטומים), וכן כטיפול כרוני למניעת התפתחותה של מחלה חדשה או להאטת התקדמותה של מחלה קיימת.

 

ניתן לחלק את התרופות לשתי קבוצות עיקריות, על פי עוצמת תופעות הלוואי שלהן:

 

  • תרופות ללא מרשם  - תרופות זמינות לקהל הרחב בבתי המרקחת ובמידה מסוימת גם ברשתות השיווק, ללא הגבלות מיוחדות. תרופות אלה נחשבות לבטוחות בשימוש כאשר הן נלקחות לפי ההוראות הנלוות אליהן.

  • תרופות מרשם - תרופות שקבלתן מותנת במרשם רופא. תרופות מקבוצה זו מיועדות לטיפול במצבי מחלה חמורים יותר. הן בעלות פוטנציאל לתופעות לוואי קשות יחסית, ומינונן צריך להיות מותאם לכל מטופל באופן אישי. לכן קבעו רשויות הבריאות כי אין להשתמש בהן בביטחון ללא השגחה רפואית.

 

 

תרופות ללא מרשם (צילום: טל כהן)

 

הגדרה נוספת של תרופות מתייחסת לסמים, חומרים המשפיעים על מערכת העצבים המרכזית ומביאים בין היתר לשינוי במצב הרוח ובהרגשה. עלולים להביא לפיתוח תלות פיסיולוגית ונפשית.

 

 


פעולת התרופות
ניתן לחלק את התרופות לשלוש קבוצות עיקריות, על פי אופן פעולתן:

 

1. השלמת חוסר בחומרים כימיים מסוימים בגוף

 

הגוף זקוק לרמות מתאימות של חומרים כימיים שונים, על מנת לתפקד באופן תקין. כמות קטנה מן הנדרש, או חוסר מוחלט בחומרים אלה, עלול לגרום להיווצרותן של מחלות חוסר שונות. מרבית החומרים הללו הם
ויטמינים ומינרלים שמקורם במזון. כך, למשל, מחסור בברזל או בוויטמין B12 עלול לגרום לאנמיה. סוג נוסף של מחלות חוסר נובע ממחסור בהורמונים - חומרים הנוצרים בגוף ומשתתפים בוויסות תהליכים כימיים ובתיאום פעולות שונות. מחלת הסוכרת, למשל, עלולה להיגרם על ידי חוסר בהורמון אינסולין, המווסת את משק הגלוקוזה בגוף. התרופות למחלות חוסר הן לרוב תחליפים לחומרים החסרים, אם ממקור טבעי ואם מייצור סינתטי.

 

2. התערבות בתפקוד התא

 

תרופות רבות משנות את פעילות התא החי, על ידי הגברה או דיכוי של תהליכים טבעיים המתרחשים בו. תרופות אנטי-דלקתיות, למשל, מדכאות את קצב הייצור של גורמים וחומרים כימיים אחרים המשתתפים בתהליך הדלקת.

 

תרופות אחרות פועלות באמצעות השפעה על מערכת התמסורת (transmission) המעבירה מסרים מחלק אחד של הגוף לחלקו האחר. מסר לכיווץ שריר, למשל, נוצר במוח ועובר כאות חשמלי במערכת העצבים אל תא השריר באיבר המטרה. במרווח שבין תא העצב לתא השריר משתחרר מעביר עצבי (נוירוטרנסמיטר) - חומר כימי הנקשר לקולטן (רצפטור) הנמצא על גבי תא השריר. תרופה יכולה לעכב או להגביר את תהליך העברת האותות הזה, וכך לשנות את פעילותם של תאים במספר אופנים.

 

התרופה יכולה להתערב בתפקוד התא הן על ידי פעולה על המעביר העצבי (מניעה או הגברה של שחרורו), והן על ידי פעולה על הקולטן שמיועד לקלוט את המעביר העצבי. תרופות אגוניסטיות הן תרופות הנקשרות לקולטנים ומגבירות את הפעילות הטבעית של התא. תרופות אנטגוניסטיות, לעומתן, הן תרופות הנקשרות לקולטנים וחוסמות אותם, ובכך הן מונעות מהחומרים הנוצרים בגוף להיקשר אליהם ולגרום להתרחשותו של תהליך כלשהו.

 

3. פעילות נגד אורגניזמים או תאים פולשים לא-תקינים

 

קבוצות תרופות אלה יוצאות דופן מכלל התרופות, בכך שהן פוגעות במישרין בגורם המחלה ויכולות לגרום להשמדתו, וכך להביא לריפוי מלא של המחלה. לעומתן, מרבית התרופות פועלות בעיקר על הסימפטומים של מחלות ודורשות טיפול כרוני.

 

עם התרופות האלה נמנות התרופות האנטיביוטיות המטפלות באופן ישיר בזיהומים חיידקיים, נגיפיים או פטרייתיים, על ידי חיסול הגורם מחולל הזיהום, או על ידי בלימת ההתרבות וההתפשטות שלו. תרופות אחרות מאותה קבוצה הן התרופות האנטי-סרטניות הפועלות להשמדת תאים לא תקינים בגוף (תרופות כימותרפיות). בתאים אלו נפגעה בקרת קצב ההתחלקות, וכתוצאה מכך הם מתרבים במהירות גבוהה.

 

סילוק התרופה ממחזור הדם אחרי שפעלה את פעולתה יכול להתבצע דרך הכליות, הכבד, המרה או איברים אחרים. מרבית התרופות מופרשות מהגוף דרך השתן או הצואה, בצורתן המקורית או כתוצרי פירוק (מטבוליטים). חלק קטן מן התרופות הניתנות דרך הפה מיועדות להשפעה מקומית במערכת העיכול. תרופות כאלה, כגון סותרי החומצה, אינן נספגות בדרך כלל במחזור הדם, ולפיכך ההשפעה המערכתית שלהן זניחה.

 

לתרופות אנטיביוטיות, לתרופות פסיכיאטריות ולכימותרפיה יוחדו ערכים נפרדים באנציקלופדיה זו.

 


צורות השימוש בתרופות

באופן כללי נחלקות התרופות לאלה המשמשות לטיפול מקומי ואלה הניתנות באופן מערכתי (סיסטמי).

 

תרופות לטיפול מקומי כוללות בין השאר טיפות עיניים, טיפות אוזניים וטיפות אף, וכן קרמים, משחות ועוד. הן מפחיתות את הצורך בחשיפת הגוף כולו לתרופה, ומאפשרות את צמצום ההשפעה לאזור הרצוי בלבד.

 

תרופות מערכתיות ניתנות כאשר אין אפשרות להגיע באופן ישיר אל איבר המטרה, וכן כאשר הפגיעה היא רב-מערכתית, או כאשר לא קיימת אפשרות למתן התרופה באופן מקומי. לכן, על מנת להגיע לאתר הפעולה שבו נחוצה השפעת התרופות, הן חייבות להיספג במחזור הדם, אשר יפיץ אותה לכל חלקי הגוף ובכלל זה איבר המטרה.

 

אופן נטילת התרופה יכתיב את המסלול שתעבור התרופה בדרכה אל מחזור הדם ואת מהירות ספיגתה. בין האפשרויות הקיימות לנטילת תרופה מערכתית אפשר למנות נטילה דרך הפה, לתוך וריד, או לתוך שריר. הבחירה בין מתן התרופה דרך הפה לבין הזרקה לווריד, למשל, תלויה במהירות התגובה הרצויה, בחומרת המחלה וביכולת החולה לבלוע תרופות.

 

מתן דרך הפה - הצורה השכיחה והנוחה ביותר למתן תרופות. מרבית התרופות הנלקחות דרך הפה נספגות אל תוך מחזור הדם דרך דפנות המעי. כמות התרופה הנספגת וקצב הספיגה תלויים בגורמים רבים, בהם תכונות התרופה עצמה, כגון מסיסות, פוטנציאל הפירוק של התרופה על ידי
אנזימי מערכת העיכול, וצורת מתן התרופה (טבליות או סירופ), מלבד מאפיינים סובייקטיביים הקשורים בנוטל התרופה, כגון שעת נטילת התרופה (לפני או אחרי האוכל), מצב הקיבה (ריקה או מלאה) ועוד. משנספגה התרופה במחזור הדם היא נישאת אל הכבד. התרופה יוצאת מהכבד בצורתה המקורית, או לאחר שעברה בו תהליך כימי שעשה אותה זמינה עבור שאר חלקי הגוף. התרופה, או תוצר הפירוק שלה (מטבוליט), נישאים דרך מחזור הדם הכללי אל יתר חלקי הגוף.

 

מתן טבליות תת-לשוניות - נספגות במהירות אל מחזור הדם דרך רירית חלל הפה ואינן עוברות את הכבד בדרכן אל איבר המטרה.

 

החדרה לפי הטבעת - תרופות אלה מיועדות לרוב להשפעה מערכתית ומוחדרות כפתילות ("נרות") לתוך החלחולת (רקטום) דרך פי הטבעת. לעתים משתמשים בצורת מתן זו להשגת השפעה מקומית, כגון בטיפול בטחורים.

 

מתן בשאיפה - מתן תרופה בשאיפה מיועד להביא הן להשפעה סיסטמית, למשל גזים המשמשים להרדמה, והן להשפעה מקומית על דרכי הנשימה, כמו בטיפול באסטמה.

 

מתן תרופה בשאיפה. משאף לאסטמה (צילום: איי פי)

 

הזרקה - תרופות ניתנות בהזרקה בשל תגובה מערכתית מהירה, חוסר היכולת של החולה לבלוע, היעדר ספיגה או חשש מפירוקה של תרופה במערכת העיכול, או הצורך בתגובה מקומית כמו בטיפול בדלקות שריר. אתרי ההזרקה הנפוצים ביותר הם הווריד, השריר ומתחת למשטח העור (מתן תת-עורי).

 

ישנן גם צורות מתן תרופות המותאמות לאוכלוסיות מיוחדות, כגון סירופ לילדים או לקשישים, אשר אינם מסוגלים לבלוע כדורים.

 

סירופ לילדים

 

מרבית התרופות קיימות בפורמולציות (צורות מתן) אשר נועדו להקל על לקיחתן, לשפר את זמינותן לגוף ולהבטיח מינון מדויק ככל האפשר. ככל שצורת המתן קלה ונוחה יותר, כך גדל הסיכוי שהמטופל יתמיד בנטילת התרופות למשך כל תקופת הטיפול, כלומר יגלה היענות טובה לטיפול התרופתי.

 

 


חומרי עזר לתרופה
בנוסף לחומר הפעיל, האחראי להשפעתה המקומית או המערכתית של התרופה, קיימים בכל פורמולציה רוקחית מספר חומרי עזר לא-פעילים, שנועדו לשפר את תכונות הפורמולציה:

 

חומרי דילול - כגון סוכרוזה או לקטוזה, המוספים לרקיחה על מנת ליצור נפח לטבליה, היות ולעיתים כמות החומר הפעיל היא זעירה.

 

חומרים מפוררים - כגון
עמילן תפוחי אדמה או חמאת קקאו, המשמשים לווידוא התפוררות הטבליה במערכת העיכול, על מנת שתוכל בהמשך דרכה להתמוסס ולהיספג בצורה אופטימלית.

 

חומרים מלכדים - ג'לטין, גלוקוזה ונגזרות צלולוזה, השומרים על שלמות הטבליה בכל משך הזמן שעד הגעתה אל מערכת העיכול.

 

חומרים נוספים מוחדרים לפורמולציה של תרופות משיקולי נוחות היצור. כך למשל מוחדרים לתרופות חומרים מגרענים, שתפקידם להפוך את האבקה לגרנולות קטנות, אשר בניגוד לאבקה אינן סותמות את הצינורות והמשפכים בקווי הייצור.

 

קיימים חומרי עזר נוספים, האופייניים בעיקר לפורמולציות נוזליות. כך למשל עשוי סירופ להכיל חומרי טעם וריח, בעוד התחליב (שבו מפוזרים חלקיקי התרופה בשמן ומים) יכיל במקרים רבים גם "חומר מתחלב" שתפקידו לדאוג לייצובו של התכשיר.

 

תכשירים למריחה על העור מכילים חומרים משמרים, במטרה להפחית את צמיחת החיידקים בתוכם.

 

קיימים גם תכשירים המכילים יותר מחומר פעיל אחד. במקרים אלה החומרים הפעילים יכולים לפעול במנגנון סינרגיסטי (האחד מגביר את השפעתו של האחר), או לשמש לטיפול באותה הבעיה הרפואית. שילוב נפוץ הוא חומר משתן ותרופה להורדת לחץ דם בחולים הסובלים מיתר לחץ דם, או התכשירים המיועדים לטיפול בשפעת, המכילים חומרים נוגדי גודש ומשככי כאבים.

 

תכשירים לשחרור מושהה

 

תכשירים מסוג זה פותחו על מנת לאפשר שחרור של התרופה בקצב מבוקר, לאורך פרק זמן ממושך, על מנת להגדיל את יעילות הטיפול. על פי רוב, קצב שחרור התרופה בתכשירים אלה הוא קבוע, אולם לעתים נעשה השחרור בגלים. כיום קיימות מספר פורמולציות של תרופות בעלות קצב שחרור מבוקר: זריקות לשחרור איטי (depot), מדבקות מלעוריות (transdermal), שתלים תת-עוריים (implants) וכן כמוסות וטבליות לשחרור מושהה. בחירת התכשיר לשחרור מושהה תלויה במצב המחלה.

 

בתכשירים לשחרור מושהה נודעת חשיבות גם לציפוי הטבליות המכילות את החומר הפעיל. באמצעות יצירת טבליה עם מספר שכבות ציפוי, ניתן לשלוט בקצב שחרור התרופה לתוך הגוף ובאופן שבו תשוחרר. החומר הפעיל בתכשירים אלה מצוי בין השכבות. הציפוי מתמוסס באזור מסוים של מערכת העיכול בהתאם לחומציות שלו, וכך משתחרר החומר הפעיל במספר גלים.

 

 


תופעות לוואי
כל שימוש בתרופה כרוך באפשרות הופעתן של תופעות לוואי - השפעות משניות של תרופה, שהן בדרך כלל מזיקות ולא-רצויות. חלקן מהוות המשך ישיר של ההשפעה הרצויה של התרופה. למשל, תרופות להורדת רמות הסוכר בדם, הניתנות לטיפול
בסוכרת, עלולות לגרום למצב מסכן-חיים בעקבות ירידה משמעותית וחדה של רמות הסוכר - היפוגליקמיה. לרוב אפשר להמנע מתופעות לוואי מסוג זה על ידי התאמה נכונה של מינון התרופה ומרווחי הנטילה.

 

תופעות לוואי אחרות יכולות לנבוע מפעילות התרופה באתרים אחרים בגוף, מלבד איבר המטרה. במקרה כזה הן קשות יותר לזיהוי, בשל הקושי באבחון הקשר בין התרופה לבין תופעת הלוואי. מטופלים שונים יכולים לפתח תופעות לוואי בדרגות שונות לאותה התרופה, ובחלק מן המקרים תופעות לוואי חמורות מהוות סיבה להפסקת הטיפול התרופתי. במקרים אחרים חולפות תופעות אלה עם המשך השימוש בתרופה, או מצריכות הורדת מינון.

 

תגובות שליליות

 

תגובות שליליות הן תגובות בלתי-צפויות לתרופה, אשר אינן קשורות לפעולתה הישירה. תגובות אלה יכולות להתפתח עקב גורמים הקשורים לחולה, כגון אלרגיה או פגם גנטי. הן יכולות להתבטא בדרגות חומרה שונות, מפריחה קלה ועד כדי הלם אנפילקטי - מצב מסכן-חיים המחייב טיפול מידי. עם הופעת תגובה מסוג זה, יש להפסיק מיד את השימוש בתרופה.

 

בנוסף לתופעות לוואי שעלולות להופיע בעקבות שימוש בתרופה אחת, יכולות להיווצר תגובות לא-רצויות גם כתוצאה משימוש במספר תרופות בעת ובעונה אחת. אלה הן תגובות בין-תרופתיות ("אינטראקטיביות"). תגובות דומות יכולות להיגרם גם כתוצאה משילוב של תרופות עם מיני מזון מסוימים, או עם משקאות אלכוהוליים.

 

בין התגובות הנובעות מפעילות גומלין בין תרופות שונות, או בין תרופות לחומרים שונים:

 

  • קיימות תרופות בעלות יכולת לזרז או לעכב את פעילותם של אנזימים מפרקי תרופות בכבד, ובכך להקטין או להגביר רמות של תרופות אלה בדם.

  • ישנן תרופות ומזונות (למשל חלב ומוצריו), אשר יוצרים תרכובות בלתי-מסיסות עם תרופות אחרות. תרכובות אלה אינן נספגות בקלות כמו כל אחת מהתרופות בנפרד.
  • שילוב של אלכוהול ותרופות מסוימות מאט את קצב התרוקנות המעי, וכך מעכב גם את קצב הספיגה של תרופות אחרות הנלקחות בו-זמנית.
  • תרופות אחרות דווקא מאיצות את קצב התרוקנות הקיבה, וכך מזרזות גם ספיגת תרופות אחרות.
  • חומרים שונים פוגעים ביכולת הכליה להפריש תרופות, ובאופן זה מעלים את רמתן בדם, דבר העלול להגביר את תופעות לוואי.
  • תרופות הפועלות על אותם הקולטנים עשויות להגביר זו את פעולתה של זו, או להיפך, להתחרות זו בזו על אותו אתר קישור וכך לצמצם את השפעתן.
  • תרופות בעלות השפעות דומות, הפועלות על קולטנים מסוג שונה, עשויות לצמצם זו את תופעות לוואי של האחרת, היות ונטילה משותפת של תרופות אלו יכולה להקטין את המנה הדרושה מכל אחת מהן בנפרד.

 

 


היסטוריה
מקורה של המילה "pharmaceutics" (רוקחוּת) במילה היוונית "pharmakon" שפירושה "מרפא". אולם תחום הרוקחות קדום בהרבה מן השפה היוונית, ולמעשה, תולדותיו קדומות כתולדות
המין האנושי. כך למשל ניתן למצוא עדויות מלפני כ-80,000 שנה (התקופה הפליאוליתית) להתעניינותו של האדם הקדמון בצמחים ובבעלי חיים בסביבתו לצרכי ריפוי.

 

המרשם לתרופה הקדום ביותר נמצא בשומר שבמסופוטמיה. במרשם זה מפורטות הוראות להכנת תרופה על בסיס של צמחי מרפא, שרפים ושיכר. במצרים העתיקה התגלה תיעוד רוקחי חשוב הקרוי "הפפירוס של אברס" (Ebers Papyrus), שמקורו בשנת 1500 לפנה"ס. תיעוד זה כולל הנחיות לביצוע הכנות רוקחיות בחדר תרופות. תהליך רקיחת התרופות במצרים העתיקה התבצע על ידי שני דרגים: רוקחים ראשיים, שעבדו ב"חדר החיים" (חדר התרופות), ופועלי ייצור, שהיו אחראים על הפקת התוצרת הסופית.

 

"פאן טסאו" (Pun-Tsao) הוא התיעוד הכתוב הראשון של הרפואה הסינית המסורתית. תיעוד זה, אשר מיוחס לעבודתו של שיין-נונג (קיסר סין שחי באמצע האלף השני לפנה"ס), ואשר התפרסם רק בשנת 1600 לספירה, כולל תיאורים של אלפי עשבי מרפא.

 

ביוון העתיקה היה זה הרופא דיוסקורידס, בן המאה הראשונה לפנה"ס, אשר הניח את היסוד למדע הרוקחות. בחיבורו "על חומרי רפואה" (De Materia Medica), אשר נכתב בלטינית בסביבות שנת 77 לספירה והיה בשימוש כ-1,500 שנה, מתוארים מעל 600 צמחים, 90 מינרלים ו-30 מוצרים מן החי, והוא כולל גם איורים, תיאור תכונות מרפא, שימושים ותופעות לוואי של כל חומר וחומר. חלק מן החומרים המתוארים בספר נמצאים בשימוש גם היום.

 

השפעה רבה על עולם הרוקחות היתה לרופא הרומי גלנוס (129 - 200 לספירה). עקרונותיו של גלנוס בהכנת תרופות וברקיחתן רווחו גם הם בעולם המערבי במשך 1,500 שנה, וחלק מהטכניקות אשר המציא משמשות את הרוקחים גם בימינו. הכנות רוקחיות פשוטות נקראות על שמו – הכנות גלניות.

 

הרופא, הפילוסוף והמדען הפרסי אבן-סינא (980 – 1037 לספירה) פיתח טכניקות רוקחיות אשר שימשו את הרוקחים האירופאים מאות שנים.

 

בית החולים הראשון בעולם, אשר נוסד בבגדד שבעירק ב-805 לספירה, כלל גם בית מרקחת וספריה רפואית. גם החנויות הראשונות לממכר תרופות נוסדו בבגדד (במאה ה-8 לספירה). הרוקחים והרופאים הערבים התבססו על מדע הרפואה היווני-רומי, ואף הוסיפו עליו; עם התפשטות האסלאם, נטמעו רבות משיטות הרפואה הערביות גם באירופה.

 

בית המרקחת הראשון באירופה נפתח בשנת 1225 בעיר קלן שבגרמניה. באותה תקופה התפרסם חוק, הידוע בשם "המגנה-כרטא של הרוקחות", שמטרתו להפריד בין סמכויות הרופאים לבין אלו של הרוקחים.

 

הוראת הרוקחות בתקופת הרנסנס (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

 

בימי הרנסנס הופיעו לראשונה "פרמקופיאות" (pharmacopoeiae) - מדריכים שיטתיים המכילים רשימה של כלל חומרי הריפוי והתרופות המשמשים ברפואה. הפרמקופיאות הופיעו תחילה בנירנברג שבגרמניה (1546), ומאוחר יותר בלונדון (1618) ובפריס (1639). עיקר הידע הרוקחי נשען אמנם על הידע שנצבר בכתבים ערביים, אולם עם גילוי העולם החדש, החלו מדענים לערוך ניסויים בצמחי מרפא שהגיעו מאמריקה. כך למשל התגלו סגולותיו הרפואיות של צמח הטבק.

 

 

 

אשה רוקחת תרופות. שנת 1600 בקירוב (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

 

באותה תקופה פעל המדען והאלכימאי השוויצרי פיליפוס אאורליוס פרצלזוס (1493 - 1541), הנחשב לאבי הטוקסיקולוגיה (חקר הרעלנים). הוא חקר את יחסי המנה-תגובה של תרופות ואת תופעות הלוואי שלהן.

 

הכימאי השבדי קרל שלה (1742 - 1786) הטביע חותם מיוחד במדע הרוקחות, לאחר שגילה בעזרת אלפי ניסויים את היסודות חמצן (הגילוי נזקף בסופו של דבר לזכותו של ג'וזף פריסטלי) וכלור, ואת החומצה הטרטרית, הגליצרין (גליצרול), הניטרוגליצרין ועוד חומרים רבים שהוכנסו לשימוש בחיי היום-יום.

 

בשנת 1793 יצא לאור המגזין הרוקחי המדעי הראשון, אשר נקרא "מגזין הרוקחות של טרומסדורף".

 


ייצור תרופות
המהפך בתחום ייצור התרופות, שהתבטא במעבר מהכנות רוקחיות ידניות לפסי ייצור תעשיתיים ממוכנים, קיבל תאוצה בראשית המאה ה-19.

 

בשנת 1806 התרחשה פריצת דרך חשובה בתחום הרוקחות, כאשר הרוקח הגרמני פרידריך סרטורנר הצליח לבודד מן האופיום שבצמח הפרג את המורפין. באמצע המאה ה-19 פותח האספירין, התרופה הסינתטית הראשונה. לקראת סוף המאה פיתח אלברט בראון-ליונס, הכימאי הראשי של חברת "פרק דייוויס" (Parke Davis) האמריקנית, שיטה לאנליזה של חומרים רוקחיים, ובזאת סלל את הדרך לסטנדרטיזציה של תרופות, כלומר להפיכתן לאחידות וזהות בכל אצווה ואצווה.

 

למהפכה התעשייתית היתה השפעה מכרעת על הכנת תרופות. רקיחת התרופות בבתי המרקחת הצטמצמה, שכן בתי החרושת הציעו דרכים כלכליות יותר לייצורן, ובצורה איכותית וטהורה יותר. הפיטוכימיה (כימיה של הצמחים) והכימיה הסינטטית יצרו נגזרות חדשות של תרופות ישנות וכן ישויות כימיות חדשות בעלות ערך רפואי.

 

כיום מיוצרות מרבית התרופות הקיימות בשוק בידי חברות תרופות. המפעלים המייצרים את התרופות פועלים בתנאי ייצור נאותים ותחת פיקוח קפדני, הן של יצרני התרופות עצמם, והן של רשויות הבריאות הממשלתיות. כך למשל בארץ, אחראי המכון לביקורת ותקנים של חומרי רפואה הכפוף למשרד הבריאות לבקרה זו, ובארצות הברית אחראי מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) על הפיקוח.

 

תהליך פיתוחה ואישורה של תרופה חדשה הוא יקר וממושך, בין היתר בשל מערך הבדיקות היסודי, הנחוץ כדי לוודא את בטיחות התרופה ואת רמת הסיכונים למשתמשים בה. מקרה מפורסם וידוע של תרופה שלא נבדקה היטב הוא זה של התלידומיד, תרופה שניתנה למניעת בחילות במשך ההריון בשנות ה-60 של המאה ה-20, אך נטילתה בידי נשים הרות הביאה ללידת תינוקות פגועי גפיים.

 

תרופות אתיות

 

תרופות אתיות הן תרופות מוגנות פטנט, כך שרק בעלי הפטנט או מי שהורשה לכך מטעמם רשאי ליצרן. ההוצאות האדירות והזמן הרב המושקעים במחקר ופיתוח מחייבים את חברות התרופות להגן על פיתוחיהם החדשים באמצעות רישום פטנטים. הפטנט מקנה לחברה את הזכות הבלעדית לייצר את התרופה, להשתמש בה ולהפיק ממנה רווחים במשך פרק זמן מסוים. הגנת פטנט על תרופה נמשכת עשרים שנה מיום רישום הפטנט. במשך תקופה זו מספקת המדינה למפתחי התרופה את היכולת להחזיר לעצמם את ההשקעה בפיתוחה (למעשה, כתריסר שנים, בממוצע, חולפות מיום רישום הפטנט ועד תחילת השיווק הסדיר של התרופה, כך שליצרן התרופה נותרות רק כשמונה שנים של בלעדיות). הגנת הפטנט יכולה לחול על החומר הפעיל, על הפורמולציה או על שניהם יחד.

 

הצורך בפטנט בתחום הפרמצבטיקה (הענף העוסק בפיתוח ובייצור תרופות) נובע מהעובדה כי בפיתוח תרופה משתתפים מאות חוקרים מתחום מדעי הטבע, בהם כימאים, רוקחים, ביולוגים, ביוכימאים, מיקרוביולוגים וכן רופאים, אחיות וסטטיסטיקאים, הנוטלים חלק בשלבים הקליניים של פיתוח התרופה ועריכת הניסויים בה. העלות של פיתוח תרופה, על כל שלביה, יכול להגיע לסכום של כ-700 מיליון דולר ויותר. ורק כרבע מהתרופות שהגיעו לשלב השיווק מחזירות את עלויות הפיתוח והייצור שלהן.

 

תרופות גנריות

 

תרופות גנריות הן תרופות שהגנת הפטנט עליהן הסתיימה, ולכן רשאי כל יצרן ליצר אותן. הפיכתה של תרופה לגנרית מורידה את עלותה לצרכן, לעיתים בסדרי גודל שלמים, ויחד עם זאת אינה פוגמת באיכות התרופה, היות וכל תכשיר גנרי עובר סדרה של בדיקות להוכחת האקוויולנטיות (שקילוּת) שלו לתכשיר המקורי.

 

 


עתיד
לפני גילוי תרופת
הסולפה (כינוי לקבוצה של תרופות סינטתיות שהן סולפונמידים - תרכובות אורגניות המכילות קבוצה המורכבת מאטומים של גופרית, חמצן, חנקן ומימן - בעלות כושר להמית חיידקים) בשנת 1935, היה הידע על תרופות מוגבל ביותר. רוב התרופות הזמינות עד לשנות ה-30 של המאה ה-20 היו מורכבות מתמציות צמחים, או תרופות הקרובות לתמציות צמחים מבחינה כימית.

 

עם הגידול האדיר בידע המדעי במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21 התרחב מגוון התרופות הקיימות בצורה מרשימה. גם אם מנגנון פעולתן של מספר תרופות עדיין אינו ברור די הצורך, מסוגל מדע הרוקחות לתת הסבר לגבי אופן פעולתן של רוב התרופות, לאחר שהן באות במגע עם הגוף. עם זאת, היכולת הפרמקולוגית לספק פתרונות לכלל המחלות והתסמינים עדיין מוגבלת, ובמעבדות מחקר ברחבי העולם נעשים מאמצים מדעיים כבירים להרחיב יכולת זו, במגוון רב של תחומים ושיטות:

 

ביוטכנולוגיה

 

ביוטכנולוגיה היא תחום חדש יחסית של מחקר ופיתוח יישומי, המנצל את תהליכי החיים במערכות ביולוגיות לצורך ייצור מוצרים בתחומי התעשייה, הרפואה והחקלאות לרווחת האדם.

 

כיום מתמקדת הביוטכנולוגיה בניצול שיטות של הנדסה גנטית (כולל ריפוי גנים) להפקת כימיקלים שונים, בראש ובראשונה תרופות, אך גם מוצרים אחרים, מחיידקים שהותאמו לכך. בה בעת ממשיכה הביוטכנולוגיה להתקדם בדרכים מסורתיות יותר, כגון גידול תרביות של חיידקים ואורגניזמים אחרים להפקת מוצריהם הטבעיים (שיטה שיישומה המוקדם הבולט ביותר היה ייצור פניצילין), או לבידוד האנזימים האחראים להפקת מוצרים אלה, והמשך הייצור בלא "עזרתו" של האורגניזם השלם.

 

בתחילת המאה ה-21, הביוטכנולוגיה היא אחד מתחומי המחקר היישומי המתפתחים בקצב גבוה ביותר, בין היתר בזכות הגילויים המהירים במדע הגנטיקה ופענוח גנום האדם. יש צופים שהיא תדחק במידה רבה את רגליהן של טכנולוגיות מסורתיות אחרות.

 

גנטיקה מולקולרית

 

פריצת הדרך של הגנטיקה המולקולרית והבנת מסלולים ביוכימיים ופיסיולוגיים, לצד פיתוח אמצעי מיחשוב והדמיה משוכללים, הביאו גם הם להופעת טכנולוגיות חדשניות לפיתוח תרופות. טכנולוגיות אלה קובעות את המבנה התלת-מימדי של חלבון המטרה, ובהתאם אליו מסייעות במציאת חומרים המגיבים עם אתרי מפתח הקובעים את פעילות החלבון.

 

פרמקוגנומיקה

 

היא תחום חדש במדעי הרוקחות החוקר את השפעת השונות הגנטית של בני האדם על תגובתם לטיפול תרופתי. בעתיד יוכלו פיתוחים בתחומים אלה לאפשר ייצור והתאמה פרטניים של תרופות לכל חולה וחולה.

 

ננוטכנולוגיה

 

טכנולוגיה נוספת הנמצאת בחזית המחקר היא טכנולוגיית הננו-חלקיקים. מדובר במבנים אשר לפחות אחד ממימדיהם הוא בגודל של אטומים ספורים בלבד או בגודל של מולקולות. הננוטכנולוגיה היא תחום שעיקרו פיתוח שיטות ומציאת חומרים שיאפשרו לאדם לתכנן ולשלוט בבנייתם של מבנים זעירים כאלו, ובהמשך אף לרתום אותם לצרכיו בתחומי החיים השונים.

 

אחד התוצרים הצפויים מהמחקר המתפתח בננוטכנולוגיה הוא ננו-רובוטים (או ננובוטים) רפואיים. אלה הם כלים זערוריים, שינועו באופן עצמאי בתוך הגוף, יאתרו ליקויים ויבצעו פעולות ריפוי שונות - מהזלפת תרופות מבוקרת אל המקום הרצוי ועד לחיסול תאים לא-תקינים.

 

 


הרוקחות בישראל
מקצוע הרוקחות נלמד בשני מוסדות אקדמאים בישראל,
האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע. הלימודים נמשכים בין שלוש וחצי לארבע שנים, ובסופם מחויבים הסטודנטים לעבור תקופת התמחות בת חצי שנה במקום המאושר לכך (בית מרקחת, בית חולים וכיו"ב), על מנת להיות זכאים לקבלת רשיון לעיסוק ברוקחות מטעם משרד הבריאות. במהלך הלימודים נחשפים הסטודנטים לתחומים רבים במדעי החיים וכן עוברים התנסויות מעשיות בתחומי המחקר, התעשייה והקליניקה.

 

העיסוק ברוקחות בישראל נחלק לכמה תחומים:

 

  • רוקחות קהילתית - פעילות רוקחית הכרוכה במרבית המקרים בעבודה בבתי המרקחת. רוקחים קהילתיים זקוקים לידע מקצועי רב וליכולת לתת מענה לקהל הרחב בנוגע לטיפול התרופתי. הרוקחים הקהילתיים עוסקים במסגרת תפקידם בייעוץ תרופתי, במתן תרופות ולעיתים גם בהכנת רוקחיות.

 

  • רוקחות קלינית - תחום בענף הרוקחות המיושם בעיקר בין כותלי בתי חולים ומוסדות רפואיים נוספים. הרוקחים הקליניים משמשים יועצים מקצועיים לצוות הרפואי בכל הקשור לטיפול תרופתי. רוקחים כאלה עוברים הכשרה מיוחדת, שבמהלכה רכשו מיומנויות של שליטה בספרות המקצועית ובמאגרי המידע העדכניים ביותר. לרוב משתייכים הרוקחים הקליניים לאחת ממחלקות בית החולים, ומתמחים בטיפול התרופתי הרלוונטי לאותה המחלקה.

 

  • רוקחות בתעשייה - בתחום זה ממלאים הרוקחים מגוון של תפקידים בתעשיית התרופות, החל מבקרת איכות ועד למחקר ופיתוח של צורות מתן חדשות ושל תרופות חדשות.

 

אפשרות נוספת היא עיסוק במחקר מדעי בתחום הרוקחות ופיתוח תרופות במסגרות אקדמיות.

 

התעשיה הרוקחית בישראל

 

בישראל תעשיית תרופות מפותחת למדי, ומרבית תפוקתה כוללת תרופות גנריות. ענף הפרמצבטיקה מונה כ-50 מפעלים מתחומי הפרמצבטיקה השונים, בהם תרופות הומניות (תרופות לבני אדם), תרופות ותכשירים וטרינריים, התקנים ועזרים רפואיים וכן מוצרים מתכלים שונים המשמשים למטרות אבחון.

 

בין יצרני התרופות הבולטים בישראל:

 

טבע , החלה את דרכה בראשית המאה ה-20 כבית מסחר לתרופות בירושלים. כיום היא החברה הגדולה בעולם בתחום התרופות הגנריות, אם כי אחד מהישגיה הגדולים ביותר היה דווקא פיתוח תרופה חדשה (קופקסון) לטיפול בטרשת נפוצה. מכירותיה בשנת 2004 נסתכמו ב-4.8 מיליארד דולר, והיא אחד התאגידים הכלכליים הגדולים בארץ.

 

תרו, הוקמה בחיפה בשנת 1950 במטרה ליצר תרופות באיכות גבוהה לתושבי ישראל. עם הזמן התפתחה תרו לחברה בינלאומית, וכיום היא מייצרת ומוכרת בשוק המקומי ובשווקים בינלאומיים מגוון רחב של מוצרים בתחומים רפואיים.

 

פריגו-אגיס, מפתחת, משווקת ומייצרת תרופות גנריות עתירות ידע וחומרים פרמצבטיים פעילים; מתמחה בתכשירים למתן טופיקלי (לעור). בשנת 2005 התמזגה אגיס עם חברת פריגו המתמחה בשוק התרופות ללא מרשם בארה"ב.

 

דקסון, מתמקדת בייצור תרופות גנריות ללא מרשם וכן במציאת פורמולציות חדישות לשחרור מבוקר של חומרים פעילים גנריים.

 

מדיטק (סם-און), מתמחה בפיתוח ובייצור תרופות ללא מרשם בפורמולציות ייחודיות בעלות ערך מוסף רפואי, לרבות מרכיבים טבעיים או צמחיים.

 

רקח, עוסקת בפיתוח, בייצור, בשיווק ובהפצה של תרופות, ויטמינים ותוספי מזון.

 

אוניפארם, מתמחה בייצור תרופות גנריות, בעיקר בתחומי כלי דם ולב, נוירולוגיה, פסיכיאטריה, גסטרואנטרולוגיה וכן תכשירים אנטיביוטיים.

 

תרימה, נוסדה בשנת 1961 בקיבוץ מעברות. מייצרת ומשווקת מגוון רחב של תרופות מרשם וללא מרשם. תחום ההתמחות העיקרי של החברה הוא תרופות דרמטולוגיות. יחד עם זאת, מגוון המוצרים כולל גם תרופות מתחומים נוספים כגון גניקולוגיה וגסטרואנטרולוגיה.

 

כצט, משווקת תרופות מיובאות ותרופות מתוצרת עצמית. פעילותה משתרעת בתחום התרופות, מוצרי הגיינה, ציוד רפואי, תרופות וטרינריות, ויטמינים, מינרלים ותוספי מזון.

 

 

* לתשומת לבכם: התוכן המובא בערך זה אינו בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית, אבחנה או ייעוץ, אינו תחליף לביקור וייעוץ אצל רופאים ואין לראותו ככזה; בכל מקרה תמיד יש לפנות לגורמים מטפלים מוסמכים. אזכור שם תרופה, טיפול או כל אמצעי נוסף באנציקלופדיה זו, אינו מהווה המלצה להשתמש בהם.

 

באדיבות אנה אלגרט ופרופ' אמנון הופמן, מנהל המחלקה לרוקחות, ביה"ס לרוקחות - האוניברסיטה העברית בירושלים

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©