הפגנת מחאה בדימונה. צילום: חיים הורנשטיין

   הדפס

ערכים קשורים

	כוח עבודה
	גורם ייצור
	היד הנעלמה
	ג'ון מיינרד קיינס
	מדיניות כלכלית
	אשראי

תחומים קשורים

מושגים ואישים בכלכלה

אבטלה

Unemployment

אבטלה, מצב של מחסור במקומות עבודה במשק לאומי.

השימוש הכלכלי-סטטיסטי במונח מתאר מצב שבו מצויים בכוח העבודה רבים המבקשים לעבוד, אך אינם מסוגלים למצוא מעבידים שיעסיקו אותם (כהרחבה, תיתכן אבטלה של גורמי ייצור אחרים כמו הון, קרקע או משאבים אחרים). כבלתי-מועסקים מוגדרים יחידים שלא עבדו במשך זמן מוגדר כלשהו, אף כי הם מסוגלים לעבוד וחיפשו עבודה באופן פעיל. מכאן, שתלמיד או עקרת בית, אף שאינם עובדים, אינם מובטלים משום שאינם מחפשים עבודה; גם חולה כרוני המעוניין לעבוד לא יוגדר כמובטל כיוון שאינו מסוגל לעבוד. הגדרה אחרת של האבטלה מבוססת על מושג מבקשי העבודה: אלה הם יחידים שפנו למוסדות המתאימים (לשכות תעסוקה ציבוריות ופרטיות) וביקשו עבודה, אך זו לא נמצאה להם. תיתכן גם אבטלה מרצון, שיסודה באי-נכונותו של יחיד לעבוד בתפקיד נתון בתנאים שהוצעו. אולם לרוב הכוונה היא לאבטלה שלא מרצון.

בראייה היסטורית, התיאוריה הכלכלית לא ייחסה חשיבות מרובה לתופעת האבטלה, שיוחסה בראש ובראשונה ל"חיכוך": פעולת "היד הנעלמה" אינה מהירה תמיד, ועלול להתעורר מצב זמני של מחסור. לדוגמה, אם חל שינוי טכנולוגי שהביא לצמצומו של ענף כלכלי אחד ולעלייתו של ענף אחר, אין העובדים הנפלטים מן הראשון מסוגלים להיקלט מיד באחרון, משום שעליהם לרכוש כישורים חדשים, ולכך דרוש זמן. זאת ועוד, בכל משק מצוי מספר מסוים של אנשים שמתקשים למצוא את מקומם בשוק העבודה. משום כך נהוג לדבר על אבטלה כתופעה רק אם היא מקיפה אחוז מסוים מכוח העבודה או יותר.

רק ב-1936 הראה ג"מ קיינס כי החיכוך אינו המקור היחיד לאבטלה, והוכיח כי במצבים מסוימים, היד הנעלמה אינה מסוגלת לפתור בעיה זו מאליה, ויש צורך בפעולה ישירה של השלטונות כדי להתמודד עמה.

מקובל להגדיר סוגים שונים של אבטלה:

1. אבטלה חיכוכית היא זמנית באופייה, כאמור, ונובעת מכך ששוק העבודה אינו משוכלל. הפעילות הכלכלית הנורמלית גורמת לסגירת מקומות עבודה ולפתיחתם של חדשים במקום זה או אחר במשק מדי יום ביומו. האבטלה הנגרמת בין סיום התעסוקה במקום אחד לתחילתה במקום אחר היא אבטלה חיכוכית בלבד, לא כרונית או מבנית.

2. אבטלה כרונית (עמוקה), נמשכת תקופה ארוכה מן המקובל (בארה"ב למשל מוגדרת אבטלה כרונית מ-6 חודשים ומעלה), והיא נובעת משינויים מרחיקי לכת במערכות המשק. הדוגמה ההיסטורית המובהקת היא השפל הכלכלי הגדול של שנות ה-30 של המאה ה-20.

3. אבטלה מבנית, נגרמת משינויים במבנה המשק. אלה יכולים להיות שינויים בטעמם של הצרכנים המפסיקים לדרוש מוצרים או שירותים מסוימים, שינויים טכנולוגיים החוסכים כוח אדם, גידול חריף באוכלוסייה (עליית ההמונים לישראל) או מדיניות ממשלתית של צמצום ההוצאה הציבורית. אבטלה כזו יכולה להיות עמוקה. פתרון מקובל למצב זה הוא הכשרה והסבה מקצועית.

4. אבטלה מחזורית, קשורה בשינויים החלים במחזורי העסקים המצמצמים, מדי פעם, את הביקוש לעובדים. המדיניות הכלכלית של רוב מדינות העולם החופשי בעשורים האחרונים סילקה, כמעט לחלוטין, את התנודות במחזור העסקים ובעקבותיהן גם את גורם האבטלה.

5. אבטלה סמויה, מצב שבו אין ניצול מלא ויעיל של עובדים. מצב זה היה גורם לפיטורי חלק מהם ולהפיכתם למובטלים, אולם אין אפשרות לפטרם בשל הגנת האיגוד המקצועי או מסיבות לא-כלכליות אחרות (עובדים הם גם מצביעים בבחירות).

6. אבטלה עונתית, כרוכה בשינויים בתעסוקה הנובעים מתנאים משתנים בעונות השנה: פרי הדר קוטפים רק בחורף, ומצילים מועסקים על חוף הים בקיץ בלבד; בימי שלג מובטלים עובדי עבודות עפר ובנייה.

בפועל, קשה לעתים להבדיל בין הסוגים הללו. אי-זיהוי מקורה של עלייה במספר הבלתי-מועסקים עלול להביא לנקיטת מדיניות כלכלית לא-מתאימה. לדוגמה, אם אבטלה מבנית נתפסת בעיני השלטונות כאבטלה מחזורית, אפשר שהפתרון יהיה הגדלת האשראי במשק כדי להניע בעלי עסקים להתרחב ולקלוט עובדים חדשים. אולם פתרון זה מבוסס על ההנחה שהשוק נכון לקלוט את הגדלת התוצרת של עסקים אלה, והנחה זו, יש לשער שאינה נכונה בתנאי אבטלה מבנית. לכן צריכה הממשלה לגלות רגישות רבה למתרחש, ולתאים תרופה למכה.

	חזרה לעמוד הקודם
	חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה