אבירות, מעמד האצילים בימי הביניים ואורח חייהם. ראשית האבירות במאה התשיעית, כשהצבא הפראנקי נעשה למחנות פרשים, לאחר שאימץ את השיטה המזרחית של רכיבה בעזרת ארכוף ופירזול הסוסים.
בעקבות הפיאודליזם ומסעות הצלב התלכדו הפרשים במאות ה-10 עד ה-14 למעמד האבירים, שערכיו היו פשרה בין אתוס המלחמה, שבו הושם הדגש על אומץ לב וגבריות, לבין ערכים נוצריים של הגנה על הכנסייה ועל אלמנות ויתומים.
האבירות חייבה התנהגות מנומסת, אהבת האישה אהבה רוחנית, צניעות, פרישות ושאיפה להרפתקאות - כל אלה הונצחו בשירת הטרובדורים, כגון סיפורי המלך ארתור.
במציאות, אפיינו את אורח חייהם של בני המעמד תחרויות לחימה, ציד וריקוד בחצרות; מעטים מן האבירים אכן דבקו בקוד האבירות...
