שלמה בן יהודה אבן גבירול

ב-1039 הוצא יקותיאל להורג (את תחושותיו על מעשה זה ביטא רשב"ג בשירו "ראה שמש"), ואבן גבירול נשאר בלא פטרון. הקשרים שקשר בנעוריו עם שמואל הנגיד, שפרש עליו את חסותו לזמן מה, גם הם נותקו בשל סכסוך. לאחר שהתנצל בפני זה האחרון מעל גבי שיר שכתב, נתרצה שמואל הנגיד ונתן לו משרת משורר בחצרו.

אבן גבירול נודע כאדם רגשן ורגזן, והתבודד רוב ימיו; בשיריו באות לידי ביטוי יהירותו ועוקצנותו. בכתביו הפילוסופיים והתיאולוגיים, שכמה מהם כתב בערבית, הגיע למסקנות חדשניות ונועזות בדבר מוצא העולם, מהות היוצר, חומר וצורה ועוד. עם פרסומם נתערערו יחסיו עם אנשי עירו, והוא נאלץ לעוזבה, לא לפני שהשלים (1045) את ספר המוסר "תיקון מידות הנפש" (נכתב בערבית).

אבן גבירול נפטר בוולנסיה. על פי אחת האגדות נרצח על ידי מוסלמי שהטמין את גופתו מתחת לעץ התאנה שבגינתו, ומאז החל לתת העץ פירות משובחים - תופעה שהביאה לבסוף ללכידת הרוצח. ספרו בערבית "מקור חיים", תורגם בתחילה לספרדית (במאה ה-12) ואחר כך ללטינית. תוכנו לא העיד על יהדותו של המחבר, ולכן חשבוהו הקוראים למוסלמי. לספר נודעה השפעה גם על נוצרים רבים.

אבן גבירול היה אמן הסגנון העברי. בחלק משיריו בא לידי ביטוי כאב צורב, ובחלקם האחר יש ניתוח קר והתפלפלות. הוא חיבר מספר רב של שירי קודש, וכתב פיוטים רבים עפ"י המתכונת המקובלת. בדרך כלל לא נמנע מלהביע בשירתו השקפות פילוסופיות שמקורן מחוץ למסורת ישראל.

חיבורו הפילוסופי המפויט "כתר מלכות" פרסם את שמו יותר מכל חיבוריו, וזכה למספר רב של חיקויים ותרגומים. שולבו בו יסודות של תורת התארים של אלוהים (הכינויים השונים שניתנו לאל) - אחת הבעיות המרכזיות שהעסיקו את הוגי הדעות היהודים בימה"ב - נושאים מעולם הבריאה, תיאורים של שבעת הגלגלים (כוכבי הלכת) וכיו"ב. החיבור מזכיר בצורתו את המקמות המאוחרות, והוא ממזג בתוכו כמה צורות של שירת הקודש העברית. בשירת החול חיבר אבן גבירול עשרות שירי טבע, אהבה ומשתה.