חיים בן משה אִבּן עטר (1696 - 1743), רב ומקובל יליד מרוקו. בן למשפחה עשירה ממגורשי ספרד.
ב-1738, בעת שפקד את מרוקו רעב קשה, ומששמע אבן עטר על חידוש הקהילה היהודית בטבריה, בראשותו של חיים בן משה אבולעפיה, האמין שהגאולה קרובה ועלה לא"י. בדרכו התעכב כשנתיים (1739 - 1741) בליבורנו, ומשם נסע לעכו עם 30 תלמידים. בעכו הקים ישיבה, ואחרי שנה העתיקהּ לפקיעין. כששככה המגפה שהשתוללה בירושלים עבר אליה והקים בה את ישיבת "מדרש כנסת ישראל".
פירושו לתורה, "אור החיים", נעשה פופולרי כל כך עד שבקהילות רבות נהגו ללמדו מדי שבוע כחלק מלימוד פרשת השבוע. כתב גם תשובות ופירוש לשו"ע ("פרי תואר", על חלק י'). היה הדמות הבולטת בירושלים בזמנו, ועל הנסים שחולל ועליו עצמו סופרו אגדות...
